זה לא סלט מטבוחה!

אני גרה אי שם בנגב הרחוק, לכן זו הסיבה שתמצאו במקום אחד שני חתנים ספרדים פחות או יותר ברסלברים, שתי כלות חילוניות, חתן רוסי גר צדק שמלמד גרי צדק רוסים, וחתן חסיד סקווירה אחד – וכולם במשפחה אחת.

איזה סלט מטבוחה, הא?

החבר'ה  -החתנים והכלות, פשוט מקסימים ונפלאים, למרות שאנחנו נפגשים לעיתים רחוקות. אבל כשזה קורה, המפגשים הם הדבר הכי איכותי ומיוחד שקורה לנו. כולם שמחים, נהנים, אוהבים ומחבקים.

אחד הבנים שלי, אקרא לו אלי, יום אחד החליט לעזוב את הכדורסל שאהב, העיף מהמלתחה שלו את הג'ינסים והטי-שרטים והחל ללבוש את 'התלבושת האחידה' של הדתיים – חולצה לבנה ומכנס שחור והצטרף לישיבה בבני ברק הרחוקה. ליד ימינו של ראש הישיבה הייתה אחות שעדיין לא מצאה שידוך, היא קצת שמנמנה אבל מה זה משנה? מי שופט בני אדם בגלל איך שהם נראים?

אז הבן הזה, שהאחים שלו לא הכירו מבני ברק ולעומתו בחרו במסלול צבאי יותר, הגיע למקום נפלא בעולם הישיבות. או כך חשבנו לפחות.

מהלילה הראשון, כשהאחים החיילים יצאו החוצה לעשן את הסיגריה (הלא "רגילה") שלהם מחוץ לאולם בו התקיימה החתונה של אח שלהם עם אותה בחורה, חיי הנישואין החלו להשמיע חריקות. האישה העמידה פנים שהכל בסדר, אבל הייתה מאוד מרוחקת מאיתנו והפגינה קרירות. לבעל לא היה רמז למה זה קורה.

שמונה חודשים עברו ולא היה שום סימן של היריון או אפילו אלבום תמונות מהחתונה. הבעל הסיק שהוא צריך להפגין יותר אהבה כלפי אשתו, לכן קנה לה בגדים יקרים, כובעים שאהבה, תכשיטים, פרחים, בלונים ושוקולדים. הוא גם כתב לה כמה שירים (כי הוא כזה מוכשר) ופתקי אהבה מקסימים.

הוא גם שטף את הכלים, הכין ארוחת ערב והכין את כל האוכל לשבת כולל החמין.

מובן, הבחורה גדלה בבית דתי מבטן ומלידה בעיר שבה יותר מ-80% מבני המשפחות לומדים בכוללים. אז איך היא יכולה לבקר אצלנו בבית, להגיע לשבת, ועוד אחר כך לדווח להורים שלה שהגיסים יושבים מסביב לשולחן עם טי-שרטים בצבע זית וקוראים עיתון?

מאמרים נוספים בנושא:

בקשה, אל תפריעו!

לומדים לאהוב!

מפוקסים על עצמם
איך נשמור על זה?
הצד המקבל
סיפור אהבה פשוט

כאן בונים גן עדן
כאילו אהבה

ונגיד שהיא אכן אומרת. מן הסתם, ההורים דואגים ואומרים לה, 'אל תלכי לשם. חברה רעה כזו תגרור אותך… תישארי איתנו כאן'.

אבל אלי מרגיש שהוא נחנק – הוא רגיל לשכונה המעורבת בה חיים אנשים מכל המגזרים שמאוד מאוד מכבדים זה את זה ואת האמונה היקרה לליבו של כל אדם. הוא אוהב את סופי השבוע שלו בנגב. הלחץ במקום בו הוא גר לא היטיב עם הנפש שלו. הוא בחור צעיר מלא מרץ, לא עגבנייה מעוכה בסלט מטבוחה.

בהמשך, האישה בוחרת לעזוב את הבית ולחזור לבית הוריה. אלי מגיע לשם כדי לדבר על ליבה שתחזור ולסדר את העניינים ביניהם, אבל ההורים מתערבים ולא מאפשרים.

הרב נכנס לתמונה, ועוד רב, ועוד אחד, וכל העניין הופך לסלט מטבוחה ששמונה שפים מוסיפים לסיר כל אחד את התבלין שהוא חושב שמתאים.

נהיה בלגאן.

ההורים שלה טענו שהם בכלל לא מתערבים. "אף פעם לא התערבנו!" כפי אמרו. אבל הרב גילה שגם הם בוחשים בסיר המטבוחה הזה ומאוד מקרוב. אבל אם זה היה סלט מטבוחה, אז ניחא. אין בעיה. אבל זה לא, אלה חיי נישואין של זוג צעיר!

ובין אם אמא יודעת הכי טוב מה הכי טוב בשביל המטבוחה-ילד שלה, היא בהחלט לא יודעת שום כלום ומה הכי טוב לילד כשזה מגיע לחיי הנישואין שלו.

הנחמה הייתה שהזוג הסכים להגיע ליועץ נישואין.

אחרי שלא אכל כמעט שבוע, אלי הגיע לפגישה עם היועץ. אשתו הייתה שם ו… ההורים שלה! היא התחילה למנות רשימה ארוכה של כל הדברים שהוא עשה ולא עשה לה. אלי מקשיב ובוכה, נשבר לחתיכות. הוא צועק 'זה לא נכון! זה שקר! היא אוהבת אותי! זאת אמא שלה שעושה את כל הבלגאן הזה!'

היועץ מנסה לשכנע את ההורים שאלי מצטער שבאותה תקופה קשה (כשהם התערבו וגרמו לבת לעזוב את הבית) הוא קצת הרים את הקול, היה לחוץ, אפשר להבין, לקח לאשתו את הטלפון כדי שהיא לא תתקשר, שוב, לאמא שלה. הוא התנצל, ביקש סליחה, באופן אישי, הכי בעל אוהב שיכול להיות, וביקש (או כך חשב) שההורים יאפשרו לה לחזור הביתה.

כשהוא חזר הביתה, אלי סיפר לנו מה קרה בפגישה עם היועץ. האחים הצה"ליים אמרו לו לשכוח מזה, לך תתגרש. אף אחד במשפחה כבר לא מחבב אותה. גם היא לא מחבבת אותנו. היא אפילו לא מאפשרת לו להתפלל בבית הכנסת שהוא אוהב (ספרדי). גם אני הצטרפתי למקהלה, "כן, הם צודקים".

אבל רגע! צעקתי בתוך עצמי, גם אני בוחשת בתוך סלט המטבוחה הזה פתאום? האם אני צריכה לכוון אותו למקום כזה? ממש לא. זאת המטבוחה שלו. והוא יצטרך לאכול את מה שבישל. זאת אומרת, להתמודד. בהחלט, אעניק לו לב של אמא, אוזן קשבת והרבה חום ואהבה. אבל לא אסיט אותו ולא אגרום לו לקבל החלטה שהיא לא שלו.

ההחלטה טרם התקבלה, הזוג – לפחות מצד אלי, מנסה לתקן את חיי הנישואין, לפייס את אשתו ולחזור לחיים תקינים. אם זה יצליח – ללא ספק, נודה לבורא עולם. אם לא – ללא ספק, גם נודה לבורא עולם ונבין שזה רצונו.

אבל בינתיים, הורים יקרים, אל תבחשו בשום מטבוחה של זוג אחר גם אם מדובר בילדים שלכם. כל תוספת בהחלט מיותרת, מקלקלת את הטעם הייחודי של המטבוחה של כל זוג. אל תתערבו ואפשרו להם להתמודד, לחיות, לבנות את הקן שלהם.

כי זה בדיוק כמו הפרפר, אם הוא לא יילחם בתוך הגולם הוא לא יוכל לעוף כי הכנפיים שלו יהיו שמוטות וחסרות כוח. המאבק בתוך הגולם נועד לחזק את שרירי הכנפיים וברגע שהוא יפרוץ ממנו החוצה, וואו איזה פרפר יפה תראו! ואיך שהוא יעוף!