זהירות ההצלחה מסחררת

אל "תשבור את הראש" כדי להבין 'מה קרה כאן?' או 'איפה טעיתי?' פשוט מאוד – אל תיתן להצלחה לסחרר אותך ולמלא אותך בגאווה דמיונית.

3 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 06.04.21

אל "תשבור את הראש" כדי להבין
‘מה קרה כאן?’ או ‘איפה טעיתי?’
פשוט מאוד – אל תיתן להצלחה
לסחרר אותך ולמלא אותך בגאווה
דמיונית.


בגן החכמה – פרק 14

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

ודרך לימוד דאקטיריי (רפואה) – שצריכין ללמוד מקודם לשון לטיין (לטינית) והכתב וללמוד חוכמות פילוסופיא והוא מחמת הבנתו למד גם זאת בזמן מועט, ברבע שנה ונעשה דאקטיר (רופא) גדול ופילוסוף וחכם בכל החכמות…

כאן עלינו להתבונן בדברים לעומקם.

כיצד יתכן שהחכם נעשה כזה חכם בזמן קצר כל כך? הייתכן ללמוד ברבע שנה את כל החכמות?!

התשובה לכך היא, שכאשר הבורא מחליט להעניש אדם בעונש קשה – הוא נותן לו הצלחה מסחררת! ובדרך שאדם רוצה ללכת – מוליכין אותו.

לחכם, שניתק עצמו מהאמונה והתפילה והלך רק במחשבה שהוא כל יכול ואין כמוהו, אמר, כביכול, הקב"ה: אתה חושב שאתה חכם מעצמך? בבקשה! תהיה גאון שבגאונים בקלי קלות, אולם זכור – סבל גדול יהיה לך מזה שקיבלת את ההצלחה בלי תפילה!

לקבל הצלחה בלי תפילה זהו למעשה אחד העונשים (והסבל) הנוראים ביותר שישנו בעולם, וככל שההצלחה יותר גדולה כך הסבל גדול יותר. מדוע? מכיוון שאדם מתמלא בגאווה דמיונית והוא חושב שהוא מציאות, דבר שמנתק אותו לגמרי ממקור החיים מכיוון שהבורא הוא "חי החיים", וכל החיות היא רק ממנו יתברך. לכן, ככל שאדם חושב עצמו כמציאות כך פוחתת החיות שלו.

לא מעט אנשים שמצליחים זוכים להגיע אף לכל סוגי ההצלחות, וגם כשרואים שיש להם הכל – מבינים, בעצם, שאין להם כלום! וכגודל הצלחתם כך גודל תסכולם. רואים בבירור שכל הצלחתם לא הועילה להם כלל למצוא חיי אושר. אדרבה, הם חשים מרירות וריקנות גדולה ו"שוברים את הראש" כדי להבין – מה קרה כאן? איפה טעיתי?…

אולם, כשאדם מקבל כל דבר על ידי התפילה אזי לא נכנסת בו גאווה מההצלחה שלו, מכיוון שמשמים עוזרים לו לא להתגאות, ובנוסף – עוד עוזרים לו לדעת שהוא מקבל את ההצלחה הזאת מהשם, ובודאי יש לו חיות בשפע משום שהוא מחובר עם חיי החיים. ואפילו לפני שהוא בכלל מצליח, לפני שהוא בכלל נוגע בדבר הזה שקוראים לו הצלחה – הוא שמח! וכל שכן כשאינו מצליח.

מכאן על כל אחד מאיתנו ללמוד דבר חשוב: עלינו לקבל הכל אך ורק עם תפילה (או – לא לרצות לקבל משהו בלי תפילה!). לא לרצות שהדברים ילכו בכזו קלות, אלא להתפלל עליהם ולבקש על כל דבר חשק ורצון כדי לעשות ולפעול, ורק לאחר מכן לקבל את הדבר. עדיף לא לרצות להצליח מאשר לקבל הצלחה בלי תפילה. ובכל תפילה, בכל בקשה מהשם לגבי ההצלחה בכל אחד מתחומי החיים – לדעת שהכל מאת השם! לא לייחס זאת לעצמנו. להודות למי שנתן לנו אותה. ואף אם אדם קיבל הצלחה כלשהי ללא תפילה – עליו להתפלל ולבקש מבורא עולם שיזכה אותו להבין שהכל ממנו יתברך, כדי שלא תיכנס בו שום גאווה.

אחר כך התחיל העולם להיות בעיניו כלא, כי מחמת חכמתו שהיה אמן גדול כזה וחכם ודאקטיר כזה, היה כל אחד מבני העולם בעיניו כלא…

כאן מתואר העונש שקיבל החכם מההצלחה ללא התפילה: הגאווה הביאה אותו לנקודה שכל בני העולם הם כלום בעיניו. והוא שאמרנו לעיל – שהצלחתו של החכם היא למעשה עונש נורא, כי מה כבר הוא קיבל ממנה?! אפילו את הענווה הבסיסית שכל אדם נולד איתה, אותה ענווה מינימאלית המאפשרת לאדם לחיות חיים חברתיים, לאהוב את חבריו, ליהנות מחייו ולשמוח בכל הדברים הטובים שיש בחייו – אף אותה הוא איבד.

העניין החברתי חשוב ביותר בעיני הבורא. אנו רואים שהחשיבות של האדם בשמים נמדדת מאוד על פי היחסים החברתיים שלו, כמו שאמרו חז"ל: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו". זאת, משום שהקב"ה אוהב את החיבור, האהבה והשלום!

לכן, כשאדם מאבד את היכולת לחיות חיי חברה – זהו עונש נורא. שהרי, כמעט כל חיותו של האדם היא מהקשר שלו לסביבתו החברתית – אהבת איש לאשתו ולהיפך, אהבת ילדיו, קרוביו, חבריו וכן הלאה. כך גם הנעימות להיות בחברתם, לדבר ולשמוח איתם וכו’ – כל אלה מחיים את האדם. וכאשר אדם מאבד את הקשר עם הבריות – אין ייסורים גדולים מזה, הוא נשאר מבודד בעולם הזה.

(מתוך בגן החכמה מאת המחבר)

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה