זיכרון

 

העיקר הוא הזיכרון, שיזכה האדם שיקשר היטב במוחו ודעתו אור התנוצצות אלוקותו יתברך באופן שלא ישכח אותו לעולם, כי רוב בני האדם, בפרט האנשים שהתחילו להיכנס קצת בעבודת השם יתברך, על פי רוב נזדמן שבא עליהם איזה התנוצצות מהשם יתברך, ואזי בוער ליבם מאוד לקב"ה בכלות הנפש, אבל אחר כך עובר מדעתם אור ההתנוצצות הזאת, ושוכחים לגמרי, חלילה, כאילו לא ראו מאורות מימיהם.

 

לכן צריך האדם התגברות גדולה מאוד, ויזכיר לעצמו תמיד ויקשר בדעתו וליבו היטב היטב בקשר אמיץ וחזק את כל ההתנוצצות והזריחות שהזריח לו השם יתברך בימי קדם, מיום היותו עד היום הזה, כדי שיזכה להתגבר בעבודתו יתברך וימשיך על עצמו תמיד התגלות אלוקותו יתברך.

 

ועיקר שמירת הזיכרון הוא על ידי שלמות הדיבור שבקדושה, כי כל מה שמרבה לדבר דיבורים קדושים ביותר, הוא ממשיך התגלות אלוקותו ביותר וזוכה לזכור אותו יתברך יותר.

 

 

 

 

סיפרו אנשי שלומנו משל לעניין מידת האמת הנצרכת לכל אדם, שכמו שכאן בעולם הזה אפשר לזייף את הזהב ולצפות דבר בזהב רק מלמעלה, מה שאין כן בתוכו ועשוי הדבר כברייתו מעץ ועופרת וכדומה, כן הדבר לעניין עבודה הבורא, שיכול אחד להגיע לעולם הבא עם שקים מלאים בתורה ועבודה, וכשפותחים ובודקים את סחורותיו יצעקו עליו ויאמרו: הרי אינם מעבר אל עבר, והכל רק ציפוי ותו לא, ואין זו סחורה העוברת לסוחר, עדיף היה אילו הבאת אף מעט, אבל סחורה טובה שהיא כולה מקשה אחת!

 

לכן צריך לכסוף מאוד למידת האמת ללא גבול וללא פשרות ולעשות בתורה ועבודה עם האמת ובענווה ובשיפלות ובזריזות ובשמחה ללא פניות, אלא לשם שמים באמת!

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.