זיכרון ושיכחה

 

כדי לשמור על הזיכרון, צריך האדם לשמור את עצמו שלא יפול לבחינת רע-עין, שהיא מיתת הלב, שעל ידי זה בא השיכחה. ויש כמה בחינות ברע-עין: יש שעינו צרה בהתנשאות של חברו, וכן יש כמה בחינות בזה, וצריך לשמור את עצמו מזה מאוד, שלא יהיה לו שום עין רעה על חברו כלל. וכן צריכים להתפלל הרבה להשם יתברך, שינצל מרע-עין של חברו. ומי שאינו מרגיש בעצמו כוח לעמוד כנגד הרע-עין ולהכניעו, הוא צריך לברוח ממנו. גם צריך האדם לשמור את עצמו מלשון הרע, כי על ידי לשון הרע נפגם הזיכרון. גם צריך להכריח את עצמו לשמחה.

 

 

 

פעם נסע רבנו עם רבי נתן בדרך, והתנפלו עליהם כלבים ונבחו כדרכם, פנה אליהם רבנו ואמר להם: "אני יודע, אני יודע מי אתם!" – וברחו הכלבים והלכו להם.

 

בפעם אחרת כשנסע רבי נתן לאחר הסתלקותו של רבנו שוב באותה הדרך, התנפלו עליו שוב הכלבים שבאותו מקום, ופנה אליהם רבי נתן ואמר להם: "נסעתי כאן עם רבנו, ואמר לכם: ‘אני יודע, אני יודע, מי אתם! וברחתם. אני אומר לכם: "איני יודע, איני יודע"- ופנו הכלבים והלכו להם.

 

ואמרו אנשי שלומנו, שרצה רבי נתן להראות לאנשים שנסעו עימו, שעל ידי התבטלות לצדיק אפשר לפעול בלא ידיעה כמו הצדיקים בידיעתם, אף על פי שידע הוא בעצמו מה היא צעקתם.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.