זיכרונות עם ארומה
איך אתם אוהבים את הקפה שלכם? ומה יותר גרוע, אספרסו או סנוביות? ככה זה כשבאמצע החיים חווים זיכרונות עם ארומה שלוקחים אתכם למקום אחר.
אחד מזיכרונות הילדות האהובים עלי הוא ריח הלטה (קפה) של אבא שלי בבוקר. היה בו משהו מאוד מחמם ומנחם. אני כמעט יכולה להריח אותו עכשיו… בעצם, ולצערי, קשה לי להפריד את הזיכרון המתוק והמלא ארומה הזה מזיכרונות הבוקר שיש לי מאמא שלי, כשלחלל הבית נשלחו צעקות ה"לקוווווווום! אתם תאחרוווווווו!"…. אני מניחה שזאת עסקת חבילה. מה לעשות.
מצחיק, כי תוך כדי כתיבת המילה 'לטה-קפה' אני נזכרת, שכאשר אני מכינה את הקפה שלי אני נראית כמו אותו אדם שנשאב לאיזו בועת אשליה תוך שהוא עוצם את עיניו ומריח את הארומה הכבדה-שרופה-כימיקלית-משהו של היצור הגנטי המהונדס עליו עמל, קרי כוס הקפה שלו-שלי.
וכשגדלתי מספיק והתחלתי לצרוך קפה, קניתי קפה נמס פשוט שמוכרים בכל סופרמרקט. וכל זמן שהוא עשה את שלו, שמחתי בו.
קדימה 13 שנים. אלוקים אדירים! האם יהודה שלי באמת כבר בן 13?!? ריבונו של עולם, אני בקושי נושמת.
בעלי היקר, קינג דיויד, החליט שהוא צריך מכונת אספרסו יקרה במטבח. והוא עוד הזמין אחת כזאת בלי לשאול אותי! בכל אופן, יום אחד בחור מוזר עם קופסה הופיע בפתח ביתי ואמר לי שהוא הביא את "הקפה" שהזמנתי. גלין, גלין.
עמדתי שם בערך דקה כשהעיניים שלי זזות ימינה ושמאלה בחשדנות ובמהירות מאיש הקפה לקופסה שהחזיק ביד. פתאום איזה קול מוזר אמר לי "אולי יש שם שוקולד?", ואז מיד חתמתי על הנייר שאיש הקפה הגיש לי, סגרתי את הדלת ורצתי למטבח עם הקופסה, מתפללת שהיא לא תתפוצץ כשאפתח אותה.
"מה זה?!" שאלתי את עצמי והוצאתי את מכונת האספרסו הגדולה, גדולה כמעט כמו זו שבסטארבקס. הכנסתי קפסולה למקום שמכניסים את הקפסולות להיסחט עד מוות ומזגתי חלב לכוס הקפה המיוחדת של המכונה. טוב, אם אתם כבר מכירים אותי אז אתם בוודאי יודעים שזה היה אחד האסונות הגדולים שנצפו באזור. לא שמתי את הספל כמו שצריך ואז החלב החל לעוף לכל עבר, כמו מכונת ירייה של חלב, בעוד אני צורחת כשהוצאתי את הספל משם והנחתי אותו על השיש.
אחרי כמה ניסיונות, וואלה! הפכתי למומחית קפה שנלכדה ברשתה של מכונת האספרסו היוקרתית. וכשחשבתי על כל השנים בהן שתיתי את הנס קפה הפשוט נדרתי לעצמי עם יד הלב – "לא עוד!"
מאמרים נוספים בנושא:
עכשיו אני מה שאתם בטח חושבים – סנובית קפה. אני כל כך מתביישת… האם יש קבוצת תמיכה לאנשים כמוני?
אתם מבינים, זה לא רק הקפה שבגללו נהייתי כזאת סנובית. אני צריכה לשתות אותו בספל מסוים. כל כמה חודשים כשאני מזמינה עוד קפה, אני גם על הדרך קונה כמה ספלי אספרסו מיוחדים. כבר יש לי אוסף קטן ונחמד.
ולא הבנתי שהסנוביות שלי הייתה ממש איומה עד לאותו בוקר, כשקינג דיויד עשה את הלא יאומן. הוא הכין לי קפה בספל – וניחשתם נכון – שאני לא אוהבת לשתות ממנו. איזה חוסר רגישות!!!
ובבקשה, אל תשאלו אותי שאלות הגיוניות למה אני מעדיפה ספל אחד ולא את השני. ככה זה, בסדר? אני עובדת על עצמי להתגבר על זה. זה תהליך, אתם יודעים.
רגע! אתם צוחקים עלי שיש לי כאלה סנטימנטים לקפה פטיש שלי? אבל מה אתכם, יקרים שלי? האם אין גם לכם חפץ או בגד שאתם קשורים אליו?
אני בטוחה שאם הייתם חושבים על זה, הייתם מוצאים הרבה חפצים כאלה שאתם מעניקים להם חשיבות גדולה על פני חפצים אחרים, אפילו שאתם יודעים שהם בכלל לא חשובים.
טוב, אל תרדו על עצמכם. זה בהחלט נורמאלי לרצות דברים נחמדים וזה גם מאוד נורמאלי להיקשר אליהם יותר מחפצים אחרים. אפילו בני ישראל היו קשורים לקישואים והשומים שהיו להם במצרים, עד כדי כך שהיו כאלה שסירבו להצטרף אל העם שעזב אל המדבר. טוב, איפה בדיוק במדבר הם ימצאו קישואים ושומים? אמזון עושים משלוחים לאמצע שום מקום?…
אולי עכשיו הם כן.
להיות מחוברים לחפץ מסוים, קצת יותר מהרגיל, זה חלק ממה שעושה אותנו אנושיים. למעשה, יכול להיות שאני טועה לגבי זה כי גם חיות נקשרות לחפצים. אז האם זה אומר שאנחנו כמו החיות אם אנחנו מתבלבלים מדברים גשמיים?
אולי.
אבל הנה החדשות הטובות!
שלא כמו החיות, אנחנו יכולים לבחור לא לפתח אובססיה לכל הדברים הגשמיים שעושים לנו את זה. המפתח הוא למצוא את האיזון המושלם בין לרצות דברים בגלל שהם גורמים לנו להרגיש טוב, ובין לרצות אותם כי הם עוזרים לנו לגדול ברוחניות שלנו.
ותאמינו לי, הם יכולים להיות שני הדברים בפעם אחת! אף אחד לא אמר שאתם צריכים לחיות חיים של מחסור! פשוט, חשוב להשתמש בהיגיון ולזכור שהדבר הנצחי שקודם כל עלינו להיקשר אליו הכי הרבה הוא – בורא עולם!
אם יש לנו דברים נחמדים שגורמים לנו לפתח הערכה גדולה לבורא עולם, שנתן לנו אותם ברוב רחמיו וחסדיו, זה נפלא. תיהנו מהמתנות שהוא נותן לכם. אבל אם אתם רואים שהפוקוס הרוחני מתחיל לאבד מהצורה שלו אז תצטרכו לחכות עם זוג הנעליים הבא שתקנו, אלה שלא בהכרח אתם צריכים.
ואני רק שאלה – זה באמת באשמתי? זאת אומרת, הנעליים מניינווסט! הן היו במבצע שאסור אפילו לספר כמה הן עלו (50 שקלים אם התעקשתם) זה יהיה דבר מאוד מביך אם אנחנו הנשים מסביב לעולם לא נקנה. אז בואו נגיד שנעליים הן היוצא דופן של המקרה הזה.
ואל תספרו לאף אחד.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור