זכות השאלה – פרשת בא

אין מוסכמות יכולות להתקיים
לאורך זמן ללא ידיעה והבנה המגבות
אותן. אותה תכונה שניתנה באדם
היא גדולתו ומעלתו!

פרשת בא

ממתנות גיל הנעורים היא הסקרנות, השאיפה לדעת ולהבין. אין מוסכמות יכולות להתקיים לאורך זמן ללא ידיעה והבנה המגבות אותן. אותה תכונה שניתנה באדם היא גדולתו ומעלתו.

"והיה כי ישאלך בנך". ובמדרש: זו בשורה טובה לישראל. המילה "ויהי" מבטאת לשון צער. "ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב" וכו'. ואילו לשון "והיה" היא לשון שמחה. מכאן מדייק המדרש. כלומר הבשורה הטובה והמשמחת: תהא בהם תמיד את הנטייה לחקור ולשאול לברר ולחפש. אמת כי אין להסתפק רק בשאלה, ויש להִפַּתח ולהיות ישר וכנה גם לקבל את התשובה וההסבר.

שכן לשאול מבלי רצון לקבל תשובה אין זו שאלה אמיתית, אלא דרך מתחמקת לצאת ממבוך ומצוקה רעיונית.

אין היהדות פוחדת משאלות, אדרבא, המכיר את התלמוד יודע שאין דבר שאינו עומד לבדיקה ושאלה. על כל משנה המפרטת דין או הלכה מסוימת שואלים חכמים: מנא הני מילי – מנין לנו דברים אלו? או: מאי קמשמע לן תנא – מה משמיע/מחדש לנו חכם המשנה? כל מילה כתובה עליה להצדיק עצמה, ולהוות מקור לימוד מחודש. השאלה אם כן היא אֵם הידיעה. שואל המקשה ומברר על מנת לדעת ולהבין, והוא ישר, פתוח וכנה לקבל התשובה, מובטח לו שיעשיר עצמו בדעת ובתבונה.