זמן צאת השבת, דיני הבדלה בתפילה ועוד

א. יש אומרים שיש לחשב זמן רבינו תם לפי חשבון שעות זמניות, ויש מקילים לחשב השעות לפי חשבון השעון שלנו. והעיקר לדינא שיש לחשב לפי שעות זמניות, אלא אם כן במקומות שאם יורו להם לחשב לפי שעות זמניות לא יוכלו להתעכב כל כך עד שיגיע זמן רבינו תם, ובפרט בארצות אירופה שהלילה מתאחר, שאז יש להקל לחשב לפי השעון הרגיל.

ב. אין לסמוך על ראיית ג’ כוכבים קודם שיגיע הזמן לפי השעון שלנו, אלא יש לנהוג על פי השעון כנזכר בסעיף הנ"ל.

ג. מה שמקילים לצורך מצוה בדבר שהוא אסור משום שבות, בבין השמשות, הוא גם במוצאי שבת, ולא רק בבין השמשות של ערב שבת.

ד. מי שמתאחר מלהתפלל ערבית במוצאי שבת, מותר לו לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל או הבדיל, לעשות לו מלאכה במוצאי שבת, כגון להדליק בשבילו את החשמל, וכיוצא בזה. ומותר ליהנות מכל מלאכה שיעשו עבורו אחרים.

   

ה. בתפילת ערבית אומרים "אתה חוננתנו", ומנהגינו להתחיל באתה חונן, וקודם שאומרים וחננו מאתך, אומרים שם אתה חוננתנו, ואחר כך ממשיכים "וחננו מאתך וכו"’.

ו. יש מקומות שנוהגים לומר בקול רם תיבות אלה: "אתה חוננתנו", כדי להזכיר לקהל שיאמרו זאת בתפילתם. ובמקומותינו שהכל רגילים להתפלל בעצמם, אין לומר את כל נוסח "אתה חוננתנו" בקול רם, אף אם השליח ציבור מתכוין להוציא ידי חובה את השומעים, מאחר והדבר יכול להפריע ליתר המתפללים.

ז. אם טעה ולא הבדיל בתפילה, אינו חוזר, כיון שהוא עתיד להבדיל על הכוס. ואם נזכר שלא אמר אתה חוננתנו אחר שאמר "ברוך אתה ה", קודם שסיים "חונן הדעת", אין לו לומר "למדני חוקיך" כדי לחזור ולומר אתה חוננתנו, אלא יחתום חונן הדעת. וגם לא יאמר "אתה חוננתנו" בין ברכת חונן הדעת לברכת השיבנו, אפילו בלי חתימה. וכן לא יאמרנה בשומע תפילה. ולא יעשה מלאכה עד שיבדיל על הכוס, או עד שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול.

ח. מי שיודע שאין לו יין או חמר מדינה כדי להבדיל עליו, וסבור שאף למחר לא יהיה לו, ושכח לומר אתה חוננתנו בערבית, אם נזכר כשאמר "ברוך אתה ה"’ יסיים למדני חוקיך, ואם חתם חונן הדעת, יאמר אתה חוננתנו בין ברכת חונן הדעת לברכת השיבנו. ואם נזכר לפני שחתם שומע תפילה, אומרה בשומע תפילה, ואם לאו חוזר לברכת חונן הדעת.

ט. שכח ולא אמר אתה חוננתנו בתפילת ערבית, וטעם בטעות קודם שיבדיל על הכוס, חוזר להתפלל תפילת שמונה עשרה של ערבית, ואומר בה אתה חוננתנו. וקודם שיחזור להתפלל ערבית יתנה ויאמר: אם אני חייב לחזור ולהתפלל תהיה זו לתפילת חובה, ואם איני חייב לחזור ולהתפלל, תהיה תפילת נדבה".

י. אם נאנס ולא התפלל מנחה של שבת, והתפלל ערבית שתיים, ולא הבדיל בשתיהן, וטעם קודם שעשה הבדלה על הכוס, יחזור להתפלל כפי המבואר.

יא. אחר תפילת שמונה עשרה אומרים מעומד "ויהי נועם וכו"’ שובה ה’ עד מתי וכו’, יושב בסתר, וכופלים פסוק אורך ימים אשביעהו וגו’. שעל ידי כך נשלם השם היוצא ממנו. ואחר כך אומרים מיושב "ואתה קדוש וכו"’, עד כל המיחלים לה’, לפי שהוא זמן חזרת הרשעים לגיהנם ששבתו בשבת, ועל כן מאריכים בעניני תפילות כי ממתינין להם שיסיימו כנסיה אחרונה של ישראל תפילתם. ומתחילים מ"ואתה קדוש" ואין אומרים ובא לציון, שאין גאולה בלילה. ומנהגינו לומר ויהי נועם וכו’ גם כשחל יו"ט באמצע השבוע, וכן בשבת חול המועד.

יב. טעה או נאנס ולא התפלל מנחה של שבת, במוצאי שבת מתפלל ערבית שתיים של חול, ואומר "אתה חוננתנו" בברכת חונן הדעת בתפילה הראשונה. אבל בתפילה השניה שהיא לתשלומי תפילת מנחה, אין לומר אתה חוננתנו. ואם טעה ואמר אתה חוננתנו בשתי התפילות, או שלא הבדיל בשתיהם, יצא, ויסמוך על ההבדלה שעל הכוס. הילכך אם שכח להבדיל בתפילה הראשונה, לא יבדיל גם בתפילה השניה. ואם לא הבדיל בראשונה, והבדיל בשניה, גילה דעתו שהראשונה היא לתשלומין, והשניה לערבית, וכיון שהקדים תפילת התשלומין לתפילה העיקרית, לא יצא ידי חובת התשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל שוב תפילת שמונה עשרה לתפילת תשלומין של מנחה. ואם נתכוין בפירוש שהראשונה היא לערבית והשניה היא לתשלומי מנחה, אלא שטעה ולא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, א"צ לחזור ולהתפלל.

יג. טעה או נאנס ולא התפלל ערבית במוצאי שבת, מתפלל ביום ראשון שחרית שתיים, ואינו צריך להבדיל בתפילה, לא בראשונה ולא בשניה. וכל זה כשהבדיל על הכוס במוצאי שבת, אבל אם לא הבדיל על הכוס, אומר אתה חוננתנו בתפילת התשלומין של ערבית.

 

 

יד. השליח ציבור מבדיל בבית הכנסת על הכוס, כדי להוציא ידי חובה כל מי שאין לו יין או אינו מבדיל בביתו. וכל מי שהתכוין לצאת ידי חובה בהבדלה שעושה השליח ציבור, יוצא ידי חובה, אף שאין כוס יין בידו. וכבר פשט המנהג כיום לעשות הבדלה בבית הכנסת, ואין צריך לבטל מנהג זה, אלא שיש להעיר לקהל הרחב, שמי שבני ביתו לא שמעו הבדלה, צריך לחזור ולהבדיל בשבילם.

טו. השליח ציבור צריך לשבת בעת שמבדיל בבית הכנסת, וגם הציבור שיוצאים ידי חובת ההבדלה צריכים לשבת בעת ההבדלה. שהעיקר לדינא לנהוג כדעת מרן השולחן ערוך לשבת בעת ההבדלה במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב, בין המבדיל ובין השומעים.

טז. השומע הבדלה משליח ציבור שבבית הכנסת, ובהיות שאינו יודע אם יש לו כוס יין בבית או לא, התנה שאם כשיבוא לביתו יווכח שאין לו יין להבדלה, הוא מכוין עכשיו לצאת ידי חובת ההבדלה במה ששומע מהשליח ציבור, ואם יראה שיש לו יין בביתו, הוא מכוין שלא לצאת ידי חובה בהבדלה ששומע מהשליח ציבור, וכשבא לביתו ראה שיש לו יין, רשאי לחזור ולהבדיל על הכוס בבית, כפי תנאו.

   

   

יז. סדר ההבדלה הוא: ברכת בורא פרי הגפן, בורא מיני [או עצי או עשבי] בשמים, בורא מאורי האש, וברכת הבדלה. [ראשי תיבות יבנ"ה, יין, בשמים, נר, הבדלה]. ואם הקדים בשמים ונר והבדלה, ונזכר קודם שטעם, יברך הגפן וישתה.

יח. ונוהגים לומר קודם ההבדלה, כוס ישועות אשא וגו’, ליהודים היתה אורה וגו’, ועוד פסוקים, לסימן טוב.

יט. מנהגינו לומר קודם ברכת הגפן "סברי מרנן". ונוהגים כן גם בברכת הגפן שבברכות הנישואין, ברכת ברית מילה, וכיו"ב.

כ. צריך להזהר שלא יהיה הכוס פגום, כמו בכוס של קידוש וברכת המזון. ולכן אם מישהו שתה מהכוס, יתן לתוכו מעט יין כדי לתקנו. ולכתחילה אין לתת מים לתוך כוס ההבדלה, אלא אם הכוס נפגם, ואין לו יין לתקנו, שאז מותר לתקנו על ידי שיתן לתוכו מעט מים.