חולה בכיף

כולם מסביב ריחמו עלי, אבל אני,
למרות החולשה מהשפעת, הייתי
ברקיע השביעי והתמסרתי בהנאה
למנוחת המחלה. פעם ראשונה
שלהיות חולה בכיף עלה במחשבה.
 
 
את השבת האחרונה ביליתי במיטה חולה בשפעת. באופן טבעי, אני רוצה לסגור מירכאות למילה "ביליתי" במשפט הקודם בכדי שישתמע בלשון סגי נהור,  אך האמת הלא כל כך נעימה היא שאכן זה היה סוג של בילוי.
 
נכון, הרגשתי לא טוב, כאב לי הגרון, הגוף והראש, וחולשה פשטה באיבריי. אבל העובדה שזכיתי ליומיים שלמים במיטה בלי מחויבויות וציפיות ועם כבוד מכל יושבי הבית למצבי, הייתה מרעננת כמו לימונדה מתוקה וקרה ביום קיץ חם.
 
אחרי שבועות בהם רצתי כאחוזת טירוף מבוקר עד ליל בניסיון ללהט כמו לוליין במופע אש בין העבודה-הסידורים-לילדים-להנקות-והחתלות-לכביסות-הבישולים-לקניות-ועבודות הבית ובערב שיעורי תורה והופעות, וכמובן בל נשכח, מדי פעם גם תשומת לב קטנה לבעל… הגעתי ביום חמישי לסוג של אפיסת כוחות, בעיקר נפשיים, אך גם פיזיים ועדיין לא התפניתי להכין את השבת.
 
מאמרים נוספים בנושא:
העיקר הבריאות והסבלנות
הרמב"ם ממליץ
עשרים שניות ואתם בריאים!
 
זה התחיל בכאב ראש טורדני וכמה שרירים תפוסים, אבל אחרי יום עמוס של ריצות מצאתי את עצמי בעשר בלילה בסופר, בתור לקופה עם עגלה מלאה כל טוב לכבוד שבת קודש ובקושי הצלחתי לעמוד על הרגליים.
 
חזרתי הביתה ובישרתי לבעלי בזהירות שאני לא מרגישה טוב, בעיקר כי אני יודעת שהוא חרד לרגעים האלו בהם אני מאבדת מכוחותיי, מה שאומר שבאופן טבעי הכדור מתגלגל ישר לידיים שלו.
 
ואכן הספיק לו מבט אחד מהיר באשתו בכדי להבין את מצבי. נכנסתי למיטה ובינות הזיות של חום שמעתי אותו מבשל לכבוד שבת. אבן נגולה מעל ליבי, לפחות הבישולים מאחורי…
 
למחרת קמתי מעוכה כמו חצי פיתה ששכחו אותה כמה ימים בתיק של בית הספר, כשהבית היה הפוך ולא נקי, אבל אני נאלצתי להרפות מהציפיות והרצונות שלי ולעשות רק את מה שהכרחי – הטיפול בילדים כשבעלי בעבודה.
 
להפתעתי, למרות שהם ילדים קטנים, הם השתדלו להבין ולקבל את מצבי והצליחו להתגבר על חלק מרצונותיהם הבלתי פוסקים.
 
כשבעלי חזר הביתה, הייתי בתצפית על הבית ממרומי מיטתי. יאמר לזכותו שהוא מיד העביר לידיו את המשמרת וסגר לי את הדלת של החדר.
 
אני לא יכולה לתאר לכם את תחושת השמחה, ההתעלות וההודיה לבורא שהיו לי באותו רגע. הרגשתי שוב כמו תינוקת חסרת דאגות ואחריות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
כואב? מה זה אומר?
לא איש הפח
לא נעים, אבל צריך לדעת!
 
במשך כל כך הרבה זמן מלווה אותי ללא הרף תחושת מתח דקיקה בכל שעות היממה, אפילו בשינה אני מתעוררת להנקות, או לילד שבוכה. בעצם זה מרגיש כאילו אני רק חוטפת הפסקות לאגור מעט כוחות, כדי לחזור ולטפל בהר המטלות והרצונות המופנים אלי.
 
אפילו בשבת שבה יש מידה של רוגע מהבלי היומיום, עדיין, צריך לטפל בילדים ובצורכי הסעודות והאירוח.
 
אבל באותו רגע שמימי, בו נסגרה הדלת ואיתה הקולות המלווים להסות את הילדים ואזהרתם בל יפריעו לאימא לנוח, ובעודי שומעת את בעלי סוחט את הסמרטוט לספונג'ה ומשתלט על הכלים בכיור, הרגשתי לראשונה מאז כמה חודשים טובים הרפיה אמיתית וטובה ואיתה שקעתי בשינה מרגיעה ומבריאה.
 
כך נשארתי במיטה יומיים שלמים. כמו מלכה קמתי לארוחות כשהשולחן היה כבר ערוך ומסודר ועזבתי אותו בלי להרים צלחת, בעוד כל שאר בני הבית טורחים מסביב לפנות ולנקות.
 
כולם מסביב ריחמו עלי, אבל אני, למרות התחושה הבריאותית הלקויה, הייתי ברקיע השביעי. הרגשתי, כביכול בלית בריריה ומאילוץ פיזי, שגם אני יכולה להרפות את הציפיות מעצמי ולהתמסר למנוחה המיוחלת.
 
החלמתי מהר ברוך השם. קיבלתי את המנוחה לה הייתי זקוקה וחזרתי לתפקד.
 
לבעלי לא גיליתי שבעצם נהניתי מהמצב והמשכתי לתת לו לחשוב שהייתי מסכנה. קיוויתי שהיחס המועדף אולי יישאר עוד קצת.
 
החוויה הזו הראתה לי את הדברים באור קצת אחר, ולימדה אותי שעלי לקחת צעד קטן אחורה ולפעול קצת יותר ברוגע ובנחת גם כשהעומס הוא רב, לנסות להוריד קצת ציפיות ורצונות מעצמי ולהפנות אותם לקדוש-ברוך-הוא שיעזור לי.
 
אבל דבר הכי חשוב שלמדתי מהחוויה הזו הוא, שמכל דבר שקורה לך בחיים אפשר להוציא את הטוב. זה רק תלוי באיזה משקפיים אתה מתבונן.
 
אז בחודש תמוז, חודש תיקון הראיה על פי תורת הנסתר, נשתדל לראות כל מה שקורה לנו לטובה ונזכה לחוות את הכל כטוב מוחלט ללא יוצא מן הכלל, כי זו האמת לאמיתה.