חוק הדייר המוגן

הדיור שלנו אינו בבחינת "דיור מוגן" על
כל המשתמע מכך. לא משנה אם לקחנו
משכנתא, אם הבית יכול להינזק מרעידת
אדמה או ממלחמה. הכל זמני. לסוכה שלנו
יש מסר חשוב על חוק הדייר המוגן.
 
 
רבות דובר וסופר אודות "ביתו של אדם מבצרו". אומר המדרש (אותיות דר' עקיבא) – בית, ראשי תיבות: בניתי, יצרתי, תיכנתי. אמרהקב"ה: בניתי שני פלטרין (ארמונות) שלי, (אחד מלמעלה ואחד מלמטה).  יצרתי כל סדריבראשית. תיכנתי חיי העולם הבא.
 
דבר נוסף, האות ב', כשמה כן היא, מתייחסת לבית.

לבית יש משמעויותגשמיות, אבל כמו שכל אחד יודע זה גם הרבה מעבר לזה, מעבר לארבע קירות 'ביתו של אדםמבצרו'. הלבוש של הנשמה זה הגוף, והגוף צריך גם לבושים המכבדים אותו, ולכלהחבילה הזאת יש לבוש נוסף שנקרא בקבלה 'היכל'. 
 
בעולמות יותר גבוהים, ה'היכל' הואמקום שהנשמות יכולות לשרות בו, בעולם הזה ה'היכל' הוא הבית.
 
ההגנה העיקרית של הבית (מעבר להגנה של המזוזה) זה השלום שיש בו. כשיש בית טוב, יש לנשמות הדרות בו כוח, ואפילו כשלא נמצאים בו הכוח הזה הולך איתן.  
 
בית טובהולך עם האדם כל ימי חייו.  בית זה אהבה, חום, זה דבר שמקבל את הנשמה,מקום מגן. אם אין שלום בתוך הבית, זה מקום שקשה לחזור אליו. מעין תחושה שרק רוצים לברוח ממנו.אבל אם יש שלום בבית, אז כל יושבי הבית מקבלים אנרגיה חיובית שמגינה עליהם גם כשהם לא נמצאים בתוכו. לכן 'ביתו של אדם מבצרו' משום שזה המקום המגן עליו, ממנו הואמקבל את הכוח שלו, ובו הוא נח ונטען. ועם הכוחות האלו הוא יוצא החוצה.
 
הבית למעשה מהווה הגנה בשני מובנים, הרובד הגשמי והרובד הרוחני. מה זה אומר?
 
ברובד הגשמי – בית מהווה קורת גג, מקום פיזי שאנו חיים בו, מתקיימים בו, ישנים וכדומה. בית מורכב מארבע קירות, חדרים ומכיל את כל הציוד והחפצים הדרושים לנו כדי להתקיים ולחיות. לבית יש מקום פיזי, כתובת ומספר, קומה, שכונה, וכן הלאה. אנחנו יודעים איפה אנחנו גרים ולאן משתייכים, יודעים בתחילת הבוקר מאיפה יוצאים ובסוף היום לאן חוזרים.
 
ברובד הרוחני – הבית מהווה ארסנל הרבה יותר מורכב מזה הגשמי. מדובר גם, ובעיקר, בתחושות, בהרגשות, במחשבות. בית בפן הרוחני משתייך גם ליכולת ההמשכה שלנו התלויה ישירות בכל מה שעובר עלינו בתוכו. כלומר, בית שיהיו בו התנהגויות טובות עם כבוד אחד לשני, נתינה וחסדים, התייחסות נאותה תוך שמירה על יחסים תקינים נעימים ובריאים, שלום-בית וזוגיות טובה ומבורכת בין ההורים, האווירה בו תהיה נעימה. זה יהיה מקום שנרצה להיות ולחיות בו, מקום שההרמוניה שוררת בו. כמובן שלהקים, לבנות ולתחזק בית רוחני מהסוג הזה נצרכת התנסות, למידה והכשרה מקצועית. אמנם אף אחד לא לימד אותנו מה זה להיות הורים, אבל חובת ההכשרה מוטלת עלינו ההורים! וכאן המקום לבשר כי בקרוב מאוד יצא לאור ספר מצוין שנותן כלים מעשיים כיצד לבנות בית על רזי השלום והדרך הנכונה, ובראש ובראשונה כיצד לחנך את עצמנו ושנהיה מודל לחיקוי נאות וראוי – "בגן החינוך" מאת הרב שלום ארוש שליט"א. ספר חובה בכל בית!
 
לענייננו. כאן אני רוצה, ברשותכם, לקחת עוד צעד קדימה ולהתייחס דווקא לפרמטר שאנחנו מקבלים כמובן מאליו, ולרוב, כמעט לא נותנים עליו את הדעת. לגור בבית זה נראה לנו כדבר הכי מתבקש, נכון, טבעי והגיוני, שהרי לא נגור ברחוב. אבל האם חשבנו פעם מי נותן לנו את כל השפע הזה? האם באמת הבית הוא זה שמהווה עבורנו מקור ביטחון בחיים? והאם "אני" או "אנחנו כבני זוג" קנינו ביחד את הבית הזה, ועבדנו קשה כדי לשלם עליו? שאלות אלו מצריכות הבהרה.
 
אסונות טבע ופגעי הזמן משאירים את חותמם ביקום. רעידות אדמה שפוקדות אזורים מסוימים יכולות, לעיתים, להחריב ערים שלמות, לשבש את חייהם של אלפי בני אדם הניזוקים באופן בלתי הפיך, ואפילו מוצאים את מותם. גורדי שחקים או אפילו בתי קרקע מתמוטטים תוך שניות, נופלים ונהרסים כלא היו ברגע שהאדמה זזה מעט. סופות הוריקן עלולות להעיף קורות גג, אפילו בתים, וכלי רכב בעלי משקל כבד. תראו מה שרוח יכולה לעשות… כך הם גם גלי הצונאמי שהורסים ערי חוף שלמות, בתי מלון מפוארים, מסעדות ובתי קפה. גלי הצונאמי מגיעים לגובה של כמה מטרים וסוחבים איתם בחזרה לים את מה שתפסו… אסונות טבע הם דבר מפחיד וקשה.
 
וכאן ברצוני לחדד את הנקודה, כאשר מעל הכל, וכמובן מעל הטבע הזמן והיקום, ישנו רק דבר אחד – בורא עולם. שהוא, ורק הוא, בכבודו ובעצמו ברא ויצר את הטבע. וכל הטבע, על כל חוקיו ופעולותיו, כפופים למי שאמר והיה עולם!
 
יש בעל הבית לעולם זה, שהוא כמובן גם בעל הבית של הבתים בהם אנו מתגוררים, כך גם לגבי "הבית" של הנשמה, הגוף. בורא עולם, ברוב חסדיו העצומים, נתן לנו מקום לגור בו. הוא מזכה אותנו בפרנסה שבעזרתה אנו קונים את הבית. והפרנסה או כל אמצעי כספי אחר הם רק האמצעים, לא הדבר העיקרי שבגללו יש לנו בית, לא הדבר שנותן לנו בית, אלא בורא עולם בלבד. לכן גם גובה המשכורת, לצורך העניין, לא ישנה, כי אם השם ירצה אז גם עם משכורת ממוצעת אדם יוכל לרכוש בית. וכידוע, הפרנסה קצובה לנו משמים, דבר שנעשה בכל ראש השנה. לכן, אמנם האדם הוא זה שקונה פיזית את הבית, אבל את הכסף הוא מקבל מהשם. כך גם את הכוח לעבוד, את הבריאות וכדומה. הכל בהשגחתו של בורא עולם – גודל הדירה, העיר בה תגור, השכונה וכן הלאה.
 
וכשהבנו שיש בעל בית לעולם, זה גם אומר שהדיור שלנו אינו בבחינת "דיור מוגן" על כל המשתמע מכך. ולא משנה אם לקחנו משכנתא, אם הבית יכול חלילה להינזק מרעידת אדמה או כל אסון טבע אחר, ממלחמה, או שבכלל לא יקרה לבית שום דבר. הוא יישאר במקומו. מה שלא קורה איתנו, אנחנו לא נשארים כאן לנצח, אחרי ה-120 אנו עוזבים את העולם וחוזרים למקום ממנו באנו. כן, גם אנחנו כבני אדם זמניים ועראיים בעולם הזה. חומר למחשבה מעניין, בעיקר למי שחושב שהוא חי לנצח ויש לו את כל הזמן שבעולם… כי הגוף שלנו, המהווה בית לנשמה, סופו להתכלות. שום דבר גשמי לא נשאר לנצח. מה כן? רק הקניינים הרוחניים – מצוות, חסדים וכדומה. חג סוכות, שבו אנו עוברים לגור בבית עראי וזמני – הסוכה, ממחיש לנו היטב עד כמה ימיי שנותינו זמניות ומוקצבות, וכמה כדאי לנו להשקיע בדבר האמיתי – הנשמה, הרוחניות שלנו.
 
בברכת חג סוכות שמח ומבורך, ויהי רצון שהשם יתברך יזכה אותנו לאור האמיתי והמבורך של החג.
 
 
* * * 
רוחמה אפרתי בעלת תואר B.A בפסיכולוגיה ותקשורת, מרצה ומעבירה סדנאות וחוגי בית. שדכנית במגזר הדתי, חרדי וחוזרים בתשובה. לפרטים: ruhi_d@walla.co.il