חיבוק משמים

אם תראו אותי מדברת עם עצמי ליד מדפי
הלחם, או דוהרת עם העגלה בשמחה ליד
הקישואים במחלקת הירקות, בבקשה, אל
תחשבו שאני מוזרה. אני פשוט שמחה
לקבל SMSמשמים. חיבוק מתוק מאבא.
 
 
השם מדבר איתי דרך החסה.
 
באמת, אני לא צוחקת.
 
יש אנשים שמקבלים מסרים משמים בדרכים יותר דרמטיות. לא אני. אני שבעת רצון ומאוד שמחה מהדרכים הפשוטות של קבלת מסרים נסתרים במקומות הכי שגרתיים שיכולים להיות, כמו במחלקת הירקות בסופרמרקט שליד הבית.
 
אז עמדתי שם, מחפשת את אריזות החסה השטופות והמוכנות לאכילה שמגיעות במארזי הפלסטיק החביבים. כשסרקתי את המדף במקרר, שם הם מונחים, עיניי נתקלו בחסות הרגילות והלא שטופות, ומן הסתם, גם לא מוכנות לאכילה. זה היה לקראת סוף השבוע. הייתי מאוד עייפה אפילו רק מהמחשבה של להשרות-לנקות-לבדוק את עלי החסה שאקנה לכבוד שבת. אלא שאז גיליתי אותם. שני מארזים שהתרפקו להם בין מארזי החסה הרגילה, מחכים רק לי. בדיוק מה שאני צריכה! הרמתי את עיניי למעלה, אמנם ראיתי את תקרת המקרר אבל הכוונה הייתה לשמים, ואמרתי: "אבא, אתה באמת אוהב אותי! שמרת את שתי הקופסאות האלה רק לי. אתה יודע כמה אני עייפה השבוע, ותראה – איזה יופי, הם מחכים רק לי. מדהים!"
 
את המקרר עם עלי הירק למיניהם עזבתי עם חיוך ענק על הפנים, מרגישה שבזה הרגע קיבלתי חיבוק מהשמים. הרגשתי את אותם רגעים שכולנו זוכרים מהילדות, כשאמא הביאה לנו שוקו חם ביום חורף קר רק בגלל שהיא אוהבת אותנו. זאת הייתה ההרגשה.
 
בשבוע שאחרי, אותה סצנה חזרה על עצמה. מארזי החסה, כששמי – בצורה שמימית – חקוק עליהם. מחכים כמובן רק לי.
 
"באמת, אבא", אמרתי לו, "אתה יודע בדיוק מה אני צריכה. וואו!"
 
ומן הצד השני של המטבע, הוא גם יודע מתי אנחנו לא צריכים משהו שאנחנו חושבים שהוא באמת חשוב ונצרך לנו.
 
יצאתי מהסופר (אני יודעת, אני צריכה לצאת משם כמה שיותר מהר) והתכוונתי להזמין מונית שתיקח אותי ואת שקיות הקניות שלי הביתה. באחת השקיות היו שני בקבוקי סודה בטעם פירות יער לכבוד שבת. קניתי אותם כי הם היו במבצע. וגם, בגלל שיום שבת הוא היום היחיד בשבוע שאנחנו שותים שתייה מוגזת (כמו סודה) ובשאר הימים רק מים, זה מה שעשה אותי כל כך גאה בקניית הבקבוקים האלה. וכשהרמתי את השקית לתוך המונית היא נקרעה ואחד הבקבוקים החל להתגלגל על הכביש, ישר מתחת לגלגלי משאית… עמדתי שם, פעורת פה לנוכח הבקבוק המעוך…
 
אתם מבינים! חשבתי לעצמי (ואני מנסה לא לדבר עם עצמי ליד אנשים) – שכאשר בורא עולם לא רוצה שיהיה לך משהו שאתה לא צריך – זה לא יהיה. וזה יכול להיות גם משהו חסר משמעות כמו בקבוק סודה, או משהו גדול וחשוב כמו עבודה, בית, או בן זוג פוטנציאלי לחיים . שיעורי החיים מלאים במסרים, אנחנו רק צריכים להיות מוכנים להקשיב להם. ואם אתם שואלים אותי, כן! זה חיבוק משמים!
 
חיים עם מודעות לקיומו של בורא עולם פותחים את עינינו לכל הטוב המדהים והנפלא שהוא עושה איתנו. החיבוקים האלה משמים מתגלים בדרכים שונות ורבות. לי, בסופרמרקט. טוב, זה המקום הכי אהוב עלי מחוץ לבית… אני מסתכלת לאחור על כל הפעמים בהן לא היה לי מטבע של חמישה שקלים לעגלת הקניות. כמה פעמים לא היה לי עודף… ואז ראיתי אותה, עומדת שם, מחכה לי, עגלת קניות שמישהו השאיר (בלי חמישה שקלים)… או – בכמה מצבים בחיים אנו נפגשים עם נוכחות הבורא, וזה יכול להיות בדמות אותם עשרים שקלים שמצאנו בכיס בדיוק כשרצינו (ולפני כן לא מצאנו אותם), או בכל מיליוני האפשרויות בהן אנו מרגישים שהשם לוקח אותנו בזרועותיו, אוהב ומחבק? החיבוקים משמים נמצאים בכל מקום. אנחנו רק צריכים לוודא שלא נפספס אותם.
 
יש אנשים שחושבים שהשם כבר לא מתקשר איתנו כמו בעבר. ים סוף (או כל ים אחר) לא נקרע שוב, אין שיחים בוערים שאינם נשרפים או בת קול שיוצאת מהשמים. והאנשים האלה מפסידים, לדאבונם, הזדמנויות מדהימות להרגיש קרוב לבוראם. אדם צריך להיות עיוור כדי לא לראות את כל המסרים הדחופים שהשם שולח לכל העולם. הכל, אבל הכל, זה חיבוקים משמים, כאלה המפצירים בנו לתקן ולשפר את דרכינו. השם מדבר איתנו בקול רם וברור. לצערנו, הרבה אנשים משתמשים באמצעים אלה כדי להוכיח את ההיפך – שהשם, חלילה, לא קיים, במקום להגיע למסקנה הברורה וההפוכה – שכן, הוא ועוד איך קיים. והוא כאן איתנו. אלה אנשים שחיים בעולם של אקראיות ומקריות, עולם בו הם נתונים לרחמיו של הטבע ולא יותר. זה באמת עצוב.
 
אנחנו לא צריכים אירועים דרמטיים לדעת שהשם תמיד שם. במצבים שחסר, או אפילו עגלת קניות נטושה – בהחלט יכולים לשרת את אותה מטרה. גם בונוס נחמד שנותנים לך מהעבודה בדיוק כשקופת המזומנים התרוקנה, או שיחה ממישהו שאתה אוהב ובדיוק חשבת עליו. החיבוקים האלה הם דרכו של הבורא לאפשר לנו לדעת שהוא שם תמיד, מסתכל עלינו, מטפל בנו, מוודא שיש לנו את כל מה שאנחנו צריכים, ולא מה שאנחנו רוצים. בורא עולם הוא כל יכול שתמיד לרווחת ילדיו. הוא תמיד מאפשר לנו לדעת כמה באמת אכפת לו מאיתנו. אבל השאלה היא – האם אנו מקשיבים?
 
אז בפעם הבאה שתראו אותי מדברת עם עצמי ליד מדפי הלחם, או דוהרת עם העגלה בשמחה ליד הקישואים – בבקשה אל תחשוב שאני מוזרה. אני פשוט שמחה לקבל את החיבוק האישי והמתוק שלי משמים.