חיים נצחיים

רק אדם שנכלל באחד זוכה לחיים
נצחיים, כי רק לאחד, הלא הוא בורא
עולם, חיים נצחיים. כולם, חוץ ממנו,
חסרים, אך מי שנכלל בו יש לו שלמות…

מבצר המרגליות, חלק 15

אמר רבי נחמן מברסלב: חיים נצחיים הם רק להשם יתברך, כי הוא חי לנצח. ומי שנכלל בשורשו, דהיינו בו יתברך, הוא גם כן חי לנצח, כי מאחר שהוא נכלל באחד והוא אחד עם השם יתברך, הוא חי חיים נצחיים כמו השם יתברך. וכן אין שלמות רק להשם יתברך, וחוץ ממנו כולם חסרים, ומי שהוא נכלל בו, יש לו שלמות.

ועיקר הכלליות שיהיה נכלל באחד הוא על ידי הדעת אותו יתברך, כמו שאמר החכם: "אילו ידעתיו, הייתיו". כי עיקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב השכל, שם כל האדם, וכשיודע ומשיג בידיעת השם יתברך, הוא שם ממש, וכל מה שיודע יותר, הוא נכלל יותר בהשורש, דהיינו בו יתברך.

וכל החסרונות שיש לאדם, בן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכל שאר החסרונות, הכל הוא בחסרון הדעת. ואף שיש חסרים לגמרי מהדעת ועם כל זה יש להם כל טוב, באמת כל מה שיש להם אינו כלום. וכן להיפך, השלם בדעת שיש לו חסרון, באמת החסרון אינו כלום, כמו שאמרו חז"ל: "דעת קנית מה חסרת, ואם דעת חסרת מה קנית" (נדרים מא), כי עיקר החסרון והשלמות תלוי בדעת.

וכן כעס ואכזריות הוא מחסרון הדעת, כמו שכתוב: "כעס בחיק כסילים ינוח" (קהלת ז, ט). ועל כן החולה הוא כעסן, מחמת שאז הוא בדינים, כי דינים שורים עליו, ודינים הם מוחין דקטנות, ועל כן הוא בכעס.

ולעתיד לבוא יתגלה הדעת והכל ידעו את השם, כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה את ה’" (ישעיה יא, ט), ועל כן אז יתבטל הכעס, כמו שכתוב (שם): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי וכו’ ופרה ודוב וכו’, לא ירעו ולא ישחיתו וכו’, כי מלאה הארץ דעה את ה’" וכו’. כי עכשיו אי אפשר להם לגור יחד, זאב עם כבש וכו’, מחמת מידת הכעס, אבל לעתיד יוכלו לדור יחד, מחמת שיתבטל הכעס על ידי הדעת שיתגלה אז.

והנה לעתיד הכל ידעו את השם, אפילו עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) כנ"ל: "ומלאה הארץ דעה". אך הדעת שיהיה להם אז, אפשר לנו לידע ולדבר ממנו, אך הדעת שיהיה לנו אז, זה אי אפשר כעת אפילו לדבר ממנו, כי עכשיו זה הדעת בבחינת מקיפים כנ"ל.

ודע, שגם לעתיד לבוא, שתמלא הארץ דעה ויהיה נעשה מהשכל המקיף שכל פנימי, גם אז יהיו מקיפים אחרים, כי ודאי לא ידעו מהות השם יתברך, רק כל אחד ישיג לפי מדרגתו ולפי עבודתו ויגיעתו וטרחו אשר יגע וטרח בזה העולם בשביל השם יתברך. ואף שכולם יזדככו, ואפילו עכו"ם, אף על פי כן יהיה הפרש גדול בינם לבינינו. כי מה שיהיה אצלם אז השגה וידיעה גדולה, יהיה אצלנו שחוק ודבר פשוט ולא יהיה נחשב בעינינו להשגה כלל, רק לשחוק ודבר פשוט, כי השגתנו ודעתנו אז יגדלו מאוד.

וגם בין ישראל בעצמן, בודאי יהיה הפרש גדול בין כל צדיק וצדיק, מכל שכן בין צדיק לרשע, כי מה שיהיה מקיף לזה יהיה פנימי לזה, כמבוא פירוש הפסוק: "כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים", כי בהשכל המשותף יהיה כולם שווים, שהכל ידעו את השם, אפילו עכו"ם, אך בעמקות החכמה יהיה כל אחד לפי מדרגתו, "כמים המכסים לים", שלמעלה המים שווים בכל מקום, אך בעמקות הם מובדלים מאוד, כי בזה המקום המים נמוכים וסמוכים לארץ, ובמקום אחר עמוקים יותר ויותר, ובמקום אחר הם עמוקים עד התהום, כך יהיה בהשגת השם יתברך לעתיד (ליקוטי מוהר"ן קמ"א כ"א).

קושיות ללא תירוץ

עיקר כוח הבחירה הוא מה שאין יודעים השכל של הידיעה והבחירה, ואזי יש כוח בידו לבחור בחיים הוא היפוכו. אבל כשיכנס המקיף הזה לפנים, ואז יתגדל השכל האנושי ויתגלה לאנושי הידיעה והבחירה, אז יתבטל הבחירה. וכן יהיה לעתיד, שעל ידי גידולו של השכל, יצא מגדר האנושי ויעלה לגדר מלאך, ואז יתבטל הבחירה.

ומזה תבין שלא יבהלוך רעיונך עניין המבוכה של הידיעה ובחירה וכיוצא בזה. כי עכשיו אי אפשר בשום אופן להבין השכל הזה של הידיעה והבחירה, כי הוא בחינת מקיף שאי אפשר לכנוס במוח בעולם הזה שהוא עולם הבחירה (קיצור ליקוטי מוהר"ן קמ"א כ"א).

(מתוך מבצר המרגליות מאת המחבר)