חלומות טובים ומתוקים

להפליג על כנפי הדמיון

הפרשות האחרונות שלנו מלאות בחלומות. כולנו אוהבים להפליג על כנפי הדמיון ולחלום חלומות טובים. אז בואו נחלום שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו את כל מה שלבנו חפץ. מה לא היינו נותנים להם? מה לא היינו עושים עבורם? גם באפשרויות המצומצמות שלנו אנחנו עושים מעל ומעבר עבורם. אנחנו מוכנים "להיקרע" ולתת את טיפת הדם האחרונה.

וגם כאשר לפעמים אנחנו דורשים מהם או נותנים להם להתמודד בעצמם עם קשיי החיים – זה לא בגלל שזה תענוג גדול עבורנו, אלא זה רק בגלל שאנחנו מבינים שזה לטובתם. גם עשירים גדולים רוצים שהילדים שלהם ילמדו להתאמץ, כי הם מבינים שלתת ולהשפיע בלי גבול זה מזיק לילד. אם אתה אוהב אותו, אתה חייב לתת לו לגדול ולהתפתח גם מתוך קשיים.

לכן ילד עם שֵׂכֶל קם מוקדם בבוקר והולך ללימודים בשמחה, למרות שמן הסתם זה לא כל קל עבורו, ומצדו הוא היה מעדיף לבלות בכל יום בטיולים בפארקים ובאטרקציות. אבל הבן החכם בוטח בהוריו שהם כל כך אוהבים אותו ולכן הם בוחרים עבורו את המסלול הכי טוב להצלחה האמתית שלו. ומכיוון שהוא גם מֵבִין שהוריו רוצים עבורו את הטוב ביותר, הוא מצדו מתאמץ בלימודיו ורוצה לעשות הכול כדי לעשות להם נחת, שיתמלא רצונם, כי בסך הכול רצונם הוא טובתו.

רק ילד כזה הוא ילד מאושר באמת.

משולש האושר

נמצא שלאושר של הילד ישנם שלושה צדדים: א. הילד בטוח באהבת הוריו וברצונם להיטיב לו, ושצר להם כאשר צר לו. ב. הילד מצדו רוצה לעשות הכול כדי שרצון הוריו ייצא לפועל כי הוא מאמין שזה הכי טוב עבורו. ג. ובינתיים הילד שמח בשגרת היום יום שאינה תמיד קלה עבורו ומוֹדֶה להוריו.

כמה היינו נותנים כדי לזכות בילדים כל כך נבונים וחכמים, שיהיו מסוגלים בגילם הצעיר להבין את עומק אהבתנו, וכמה אנחנו חושבים עליהם ורוצים בהצלחתם, ואת גודל הצער שלנו כאשר אנחנו נאלצים למנוע מהם טובה. בפרט שאנחנו יודעים, שאם הילדים שלנו יבינו את זה – זה יהיה מקור לאושר שלהם ושלנו!

גם אנחנו ילדים. גם לנו יש אבא דואג בשמיים. וגם הוא מצפה מאתנו שנזכה לדעת הנפלאה הזאת לטובתנו. כי גם אם אתה אוהב את הילדים שלך ורוצה עבורם את הטוב ביותר – אבל אתה לא תמיד יכול לתת להם כל מה שאתה רוצה, ואתה לא תמיד יודע מה באמת הטוב ביותר עבורם.

אבל בורא עולם הוא בלתי מוגבל, והוא יודע בדיוק מוחלט מה הטוב ביותר עבורך, והאהבה שלו – היא אהבה אינסופית. והצער שלו כשצר לך גם הוא אינסופי. גם אם הלב שלך עומד "להתפוצץ" ברגשות אהבה לילדים שלך – זה רק מָשָׁל חיוור לאהבה האינסופית של הבורא אליך.

יהודי יקר, האם אתה קולט שמי שאוהב אותך – זה בורא העולם בכבודו ובעצמו?!

מבוגרים אך ילדותיים

כמה שאני כותב על זה ומדבר על זה, אני עדיין מרגיש שאנשים לא ממש מבינים על מה אני מדבר. והרְאָיָה היא שהם ממשיכים לסבול בחיים שלהם. הם ממשיכים להיות עצובים, הם עוד לא מסוגלים לומר תודה, והם עדיין לא יודעים איך ניגשים לתפילה ופועלים ישועות.

תיארנו כאן ילד חכם שמבין שההורים אוהבים אותו ולכן הוא מאושר. אבל המציאות היא שילד רגיל מוצא את עצמו כל הזמן רב עם ההורים שלו, חושב שהם מנסים להתנכל אליו, לא בטוח באהבתם, במקום לבקש מהם מתוך ההבנה שהם רוצים לתת לו, הוא רק מתווכח ונכנס איתם למלחמות, ומי מדבר על לומר תודה? זה סבל להורים וסבל לילד.

כך בדיוק רוב בני העולם המבוגרים בשנים אך צעירים בדעת, שלא מפנימים את האהבה של ה'. הכול הולך אצלם קשה. ואפילו התפילה שלהם היא סוג של מריבה עם בורא עולם, ועבודת ההודאה השלימה והעמוקה – מהם והלאה. לא פלא שהם לא שמחים ולא מאושרים ושהם נשברים מתלאות החיים.

הגיע הזמן להפסיק להיות ילדים ולהתבגר באמת.

סוד השמחה

שאלתי את עצמי: מה הסוד של יוסף הצדיק? איך הוא מצליח להיות שמח ולרקוד בכלא אחרי שנים של סבל וגעגועים, בגידות ועלילות שווא, עבדות ומאסר? כל אדם רגיל שקצת לא הולך לו כבר מתחיל להרגיש שה' שונא אותו, ובטוח שהוא רשע גדול ואין לו סיכוי וכו'. איך יוסף מחזיק מעמד שנים כל כך ארוכות בתת־תנאים?

ברור כשמש שמה שהחזיק את יוסף הצדיק זו רק הדעת הזו: הדעת של האמונה השלימה. התרגום מבאר את המילים "בן זקונים" – "בר חכים" כלומר, בן חכם. כי יוסף זה ילד החלומות שלנו, הבן החכם באמת. בן שמבין שאבא שלו שבשמיים אוהב אותו אהבה אינסופית, ורק רוצה לתת לו ולהשפיע לו, ומצטער בכל לבו בכל רגע שהוא לא יכול לתת ולהשפיע. והבן יודע בחכמתו שאם בכל זאת האבא האוהב מונע, מעכב, מצמצם – זה רק בגלל שהוא מבין שהבן שלו אמור לעבור מסלול מסוים שיבנה לו כלים ויכשיר אותו למימוש שליחותו, שהיא הדבר שלשמו נברא – וממילא זה הדבר הטוב ביותר עבורו, הטוב המושלם!

דעת שלימה

לפעמים הבורא רוצה שהבן שלו יכין כלים בתפילה, או שיתקן מעשיו בתשובה, או כל דבר אחר. אבל הבן יוכל לעמוד בניסיון בשלימות ובשמחה – רק כאשר יידע שרצון הבורא זה רק להיטיב לו. ואז התפילות שלו לא תהיינה תרעומת על הבורא, אלא בגלל שהוא יודע כמה הבורא רוצה לתת לו ולהושיע אותו – הוא מתפלל שיזכה להכין את עצמו כדי שרצונו של הבורא יתמלא! הוא לא מתפלל על הרצון של עצמו אלא על הרצון של הבורא.

אין כאן מלחמה בין האבא לבן. הבן רוצה את הטוב ביותר עבור עצמו, אבל הוא יודע שרק האבא יודע באמת מה טוב עבורו, והוא יודע שהאבא רוצה את הטוב הזה עבורו יותר מאשר הבן רוצה טוב לעצמו, כי יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק. אין כאן שום קונפליקט.

וממילא הבן גם מסוגל לשמוח בכל מה שקרה אתו עד עכשיו ובכל מה שקורה אתו בהווה ולומר תודה מכל הלב. והוא לא "לחוץ" לצאת מהצרה ומהבעיה, כי אין לו ספק שאביו שבשמיים רוצה להוציאו מהצרה יותר ממנו בעצמו, הבן מצדו רק רוצה להיות מוכן יותר, להיות בן חכם יותר, לשתף פעולה עם אביו שבשמיים, כדי לגרום לרצונו של הבורא האוהב לצאת מהכוח אל הפועל, כי רצונו הוא רק שיהיה טוב לבן שלו.

ולכן הבן מודה על כל עיכוב ועל כל צרה. והוא גם בטוח שכל עוד הצרה הזו תימשך, זה הטוב המושלם עבורו והוא יודה וישמח על זה. כי הוא בטוח שברגע הראשון שהבורא יוכל, הוא ייתן לו את הישועה כהרף עין, כמו שכתוב ביוסף: "ויריצוהו מן הבור".

זו השלימות של האמונה. זו השלימות של הרצון. זו השלימות של התפילה.

חרב פיפיות בידם

אז איך מתפללים עם הדעת הזאת?

"בורא עולם, אתה אוהב אותי בלי סוף ורוצה את הטוב המושלם עבורי. כל עוד אתה לא נותן לי ולא מושיע אותי בגשמיות וברוחניות זה צער אישי שלך. אני מבחינתי רוצה מאוד מאוד לעשות הכול, להכין את עצמי באמונה בתשובה ובתפילות, כדי שאהיה מוכן לקבל את הטוב שלך. ולא בשביל לקבל את הישועה שלי, אלא בשביל שרצונך ייצא מהכוח אל הפועל. אני בטוח שכל מה שקורה אתי הוא הטוב ביותר, אני בוטח בך ואומר לך תודה על הכול…"

זו הדרך להיות שמח בכל סוג של צער וחיסרון, ולהמשיך להתפלל בכל הכוחות, בלי שהתפילה תחליש את ההודיה והשמחה, ובלי שההודיה והשמחה יחלישו את התפילה. וכאמור, זו האמונה השלימה ולכן זה סוד האושר בחיים.