חלק ב- תורה עא

ועל כן כשאחד מישראל זוכה לראות בעצמו איזה התגלות הכבוד, היינו כשיש לו איזה כבוד, אזי הוא צריך לידע מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד, אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל. ובודאי לאו כל אדם זוכה לזה, להרגיש בעצמו התגלות כבוד השם יתברך, אבל אלו שהם בהיכלא דמלכא, כשיש להם איזה כבוד, אזי אין לוקחין לעצמן כלל מן הכבוד, רק הם מעלין כל הכבוד להשם יתברך, כדי שיתגדל ויתעלה כבודו יתברך, כדי שיהיה על ידי זה תיקון העולם כנ"ל, והם מבינים בהכבוד מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד, אשר בשביל זה הכבוד היה אותו המאמר שעל ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל. וזה בחינת (תהלים כט): ובהיכלו כולו אומר כבוד, היינו שאצל אלו שהם בהיכלא דמלכא, הכבוד הוא כולו אומר, היינו כולו מאמר, כי הכבוד שיש להם הוא כולו רק בשביל המאמר, שנתהוה בשביל זה הכבוד, אשר על ידו נברא חלק מהבריאה כנ"ל:

 

וזה בחינת: ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך (דניאל א). כח זה בחינת כ"ח אתוון דמעשה בראשית (ת"ז תי’ יח), בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. היינו, שאלו שהם בהיכלא דמלכא, הם מגלין ומאירין כ"ח אתוון הנ"ל ע"י הכבוד כנ"ל, וזהו: ואשר כח בהם לעמוד וכו’ – לפי פשוטו של מקרא, היינו כח ממש, כי בודאי צריך שיהיה להם כח וגבורה לעמוד בזה, שיזכו להיות בהיכלא דמלכא, אשר שם הכבוד הוא כולו אומר, בחינת כ"ח אתוון דמעשה בראשית, כנ"ל:

 

ועיקר הכבוד של השם יתברך נתגלה רק על ידי האדם. כי האדם הוא תכלית כל הנבראים, כי עיקר הבריאה היתה בשביל האדם, כי עיקר התגלות כבודו יתברך הוא ע"י האדם. ועל כן ע"י ההולדה, כשנולדין ונתרבין בני אדם ביותר, על ידי זה נתגלה כבודו ביותר, כי עיקר התגלות הכבוד – ע"י בני אדם כנ"ל:

 

ודע, כי מוחין של ארץ ישראל הם בחינת נועם, ומוחין של חוץ לארץ הם בחינת חובלים, כמו שכתוב (זכריה יא): לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, ואמרו רז"ל (סנהדרין כד): נועם – אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימים זה לזה בהלכה, חובלים – אלו תלמידי חכמים שבחוץ לארץ, שחובלים זה לזה בהלכה. ועיקר ההולדה הוא ע"י בחינת נועם העליון, כי מנועם העליון נתעוררין שלהובין דרחימותא, אשר על ידם בא ההולדה, בבחינת (שמואל ב, א): נעמת לי מאוד, נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים, שעל ידי נועם העליון מתעורר האהבה, בחינת שלהובין דרחימותא, שעל ידם ההולדה:

 

ונועם העליון שופע תמיד, אבל צריכין כלי לקבל על ידו שפע נועם העליון. ודע, שע"י צדקה נעשה הכלי, לקבל על ידה מנועם העליון שלהובין דרחימותא, כי צדקה היא נדיבות לב, כמו שכתוב (שמות כה): מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי, ונדיבות לב, היינו שנפתח ונתנדב הלב, ועל ידי זה נפתחין שבילין דליבא, ונעשין כלי לקבל שלהובין דרחימותא, שנמשכין מנועם העליון כנ"ל. ויש צדקה של ארץ ישראל, ויש צדקה של חוץ לארץ, ועיקר הוא הצדקה של ארץ ישראל, שעל ידה נעשה כלי לקבל מנועם העליון, שעל ידי זה ההולדה כנ"ל.

 

וזה בחינת (הושע י): זרעו לכם לצדקה, כי עיקר ההולדה – ע"י צדקה כנ"ל. וזה בחינת (בראשית לז): אלה תולדות יעקב יוסף, היינו שעיקר ההולדה – ע"י יעקב ויוסף, כי יעקב הוא בחינת צדקה, כמו שכתוב (תהלים צט): משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, ועיקר ההולדה – ע"י צדקה כנ"ל, (שהיא הכלי לקבל השפעת נועם העליון כנ"ל, ויוסף הוא בחינת נועם, כמו שמבואר לקמן):

 

ועל ידי ההולדה, דהיינו שנולדין ונתרבין בני אדם, על ידי זה נתגלה כבודו יתברך ביותר כנ"ל. וזה בחינת (שם כב): כל זרע יעקב כבדוהו, כי ע"י ההולדה, שנעשה ע"י בחינת יעקב, שהוא בחינת צדקה כנ"ל, על ידי זה: כבדוהו, כי על ידי זה נתרבה כבודו יתברך כנ"ל:

 

ואזי, כששופע נועם העליון ע"י הכלי הנעשה ע"י צדקה בשביל ההולדה כנ"ל, וגם בחינת הנועם העליון, שהוא המוחין, מקבל ונשפע עוד מלמעלה יותר, כידוע, אזי אלו המוחין של חוץ לארץ, שהם בחינת חובלים, הם נופלים גם כן באלו המוחין של ארץ ישראל, שהם בחינת נועם, כדי להתתקן על ידי זה, כי אז הוא זמן תיקונם של אלו המוחין של חוץ לארץ, כי עיקר פגם וקילקול המוחין של חוץ לארץ הוא ע"י פגם הכבוד, שעל ידי זה אינם יכולין לינוק ממוחין של ארץ ישראל, ואזי הם בחינת מוחין של חוץ לארץ ממש, וזהו קילקולם כנ"ל. וזה בחינת (משלי יג): בז לדבר יחבל לו. בז לדבר, היינו ביזיונות, היפך הכבוד, על ידי זה: יחבל לו, היינו מוחין של חוץ לארץ, שהם בחינת חובלים, כי ע"י פגם הכבוד נשארין המוחין בבחינת חובלים, שהם מוחין של חוץ לארץ כנ"ל.

 

נמצא, שעיקר קילקול המוחין של חוץ לארץ הוא ע"י פגם הכבוד, ועל כן בעת ששופע נועם העליון ע"י הכלי של צדקה בשביל הולדה, שעל ידי זה נעשה התגלות הכבוד כנ"ל, אז הוא זמן תיקונם של המוחין של חוץ לארץ, כי מאחר שנתעורר בחינת התגלות הכבוד, על ידי זה הם יכולין להתתקן, כי עיקר הקילקול שלהם היה ע"י פגם הכבוד כנ"ל, ועל כן בעת ששופע נועם העליון בשביל הולדה כנ"ל, אז באים המוחין של חוץ לארץ, שהם בחינת חובלים, ונופלים במוחין של ארץ ישראל, שהם בחינת נועם, כדי להתתקן על ידי זה כנ"ל.

 

וזה (תהלים טז): חבלים נפלו לי בנעימים – חבלים, היינו המוחין של חוץ לארץ, שהם בחינת חובלים, הם נופלים בנעימים, היינו במוחין של ארץ ישראל, שהם בחינת נועם כנ"ל, כדי להתתקן על ידי זה כנ"ל. וזהו: אף נחלת שפרה עלי. נחלת – זה בחינת יעקב, בחינת (דברים לב): יעקב חבל נחלתו, בחינת צדקה. שפרה – זה בחינת יוסף, בחינת (בראשית לט): ויהי יוסף יפה תואר וכו’, ויפה תואר זה בחינת יפה תואר הנאמר בדוד, ודרשו רז"ל (סנהדרין צג ע"ב): איש תואר, שמראה פנים בהלכה, היינו בחינת מוחין, בחינת נועם, שמנעימים בהלכה כנ"ל. וע"י שתי בחינת אלו, יעקב ויוסף, שהם בחינת נחלת שפרה, על ידי זה נעשה ההולדה, שאז החובלים נופלים בנעימים כנ"ל.

 

וזה: יעקב חבל נחלתו. חבל זה בחינת חובלים הנ"ל, שנתתקנים ע"י בחינת יעקב, בחינת צדקה, שעל ידה ההולדה, שעל ידי זה נתתקנים החובלים, שהם המוחין של חוץ לארץ כנ"ל. וזה בחינת חבלי לידה, בחינת חובלים הנ"ל, שנתתקנים על ידי הלידה כנ"ל. גם זהו בחינת שפרה הנ"ל, בחינת שפיר ושיליא, בחינת הולדה וכנ"ל: