חלק ב- תורה עא- המשך -עב חיים נצחיים

ומחמת שהמוחין של חוץ לארץ, שהם בחינת חובלים, שחובלים זה לזה בהלכה, כי אינם יכולים להשוות דעתן יחד כנ"ל, הם נופלים במוחין של ארץ ישראל, שהם בחינת נועם, כדי להתתקן כנ"ל. על כן לפעמים, כשפוגמים הרבה ח"ו, אזי אינם יכולין להתתקן, אדרבא גורמים פגם גם להמוחין של ארץ ישראל, ואזי גם המוחין של ארץ ישראל אינם יכולים להשוות עצמן, כי נפגמו ח"ו ע"י המוחין הפגומים של חוץ לארץ, שנפלו לתוכם כנ"ל. וזהו בחינת המחלוקת שיש בארץ ישראל גם כן :

 

וכלל הדברים – כי כל הנבראים וכל ההולדות, כולם הם רק בשביל התגלות כבודו יתברך. ועיקר ההולדה – ע"י הצדקה, שעל ידה נעשה כלי לקבל מנועם העליון, שעל ידי זה נעשה ההולדה, ועל ידי זה נתגלה ונתגדל כבודו יתברך כנ"ל. וזה אותיות "תרומה" הם סופי תיבות" לחזו’ת בנוע’ם ה’ ולבק’ר בהיכל’ו (תהלים כז), כי תרומה, היינו צדקה, שהיא נדיבות לב, בחינת: מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי, על ידה נעשה כלי לקבל מנועם ה’, שעל ידי זה נמשך התגלות כבודו יתברך, שהוא בחינת: ובהיכלו כולו אומר כבוד. וזהו: לחזו’ת בנוע’ם ה’ ולבק’ר בהיכל’ו – סופי תיבות "תרומה" כנ"ל. וזה בחינת השירה, בחינת (שמואל ב, כג): נעים זמירות ישראל. (ולא גילה יותר):

 

אשרי הזוכה להרגיש נעימות התורה. כי יש נעימות בתורה, וזהו העיקר, לזכות להרגיש הנעימות שיש בהתורה: (דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג) – נ"ל):

 

 

תורה עב

דע, שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד. בודאי כשזוכין לשמוע מפיו תורה, הוא מעלה יתירה, אבל גם כשאין שומעין תורה, הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, הוא גם כן טוב מאד. כי ע"י שרואין את עצמו עם הצדיק, על ידי זה מקבלין גדולה. ועיקר הגדולה היא שפלות, כמו שמצינו אצל השם יתברך: כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו (מגילה לא), כי עיקר הגדולה היא שפלות.

 

ועיקר התחיה לעתיד, שיעמדו בתחיה ויחיו חיים נצחיים, עיקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא השפלות של כל אחד, כי השפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה לעתיד, ויקום בתחיה, בבחינת (ישעיה כו): הקיצו ורננו שוכני עפר, ודרשו רז"ל (סוטה ה): מי שנעשה שכן לעפר בחייו. כי עיקר התקומה בתחיה יהיה רק להשפלות, שהשפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה ויקום בתחיה לעתיד.

 

כי תענוג עולם הבא, אי אפשר לנו להשיג עכשיו, וזה מחמת שאנו עכשיו בגבול, וכל דבר שיש לו גבול אי אפשר לו להשיג תענוג עולם הבא הרוחני, ועל כן גם עונג שבת, שהוא מעין עולם הבא, אמרו רז"ל (שבת קיח): כל המענג את השבת, נותנין לו נחלה בלי מצרים, היינו בלי גבול, כי עונג שבת, שהוא מעין עולם הבא, הוא בחינת בלתי גבול. ועל כן עיקר חיים נצחיים של לעתיד לבוא, בחינת תענוג עולם הבא, יהיה רק להשפלות של כל אחד, כי שפלות ועניוות הוא בחינת בלתי גבול, כי הוא בחינת אין ממש, ואין לו שום גבול, מחמת שהוא בתכלית העניוות, ועיקר חיים נצחיים של עולם הבא, הוא רק בבחינת בלתי גבול כנ"ל, ועל כן שבת שהוא מעין עולם הבא, נאמר בו: טועמיה חיים זכו, כי מי שטועם טעם עונג שבת, זוכה לחיים, בחינת חיים נצחיים כנ"ל:

 

ודע, שכל אחד ואחד לפי התנוצצות המוחין שלו כן זוכה לקבל גדולה, בבחינת (ש"הש ו): מלך אסור ברהטים – ברהיטי מוחין (סוף התיקונים תיקון ו, דף ה). היינו, שבחינת המלכות, דהיינו גדולה, הוא אפור וקשור ברהיטי מוחין, שלפי התנוצצות המוחין, כן מקבל גדולה.

 

והמוחין והדעת הם בחינת בנין בית המקדש, כמו שאמרו רז"ל (ברכות לג): כל מי שיש בו דעה, כאלו נבנה בית המקדש בימיו, כי דעה ניתן בין שתי אותיות, ובית המקדש ניתן בין שתי אותיות וכו’, ועל כן כל אחד כפי מוחו ודעתו וכפי שהוא מכניס עצמו בתוך הדעת, כל מה שהוא עוסק יותר להגדיל מוחו ודעתו, כן הוא עוסק בבנין בית המקדש, כי עיקר בחינת בנין בית המקדש הוא הדעת כנ"ל.

 

ויש מי שיש לו מוח מהיר וחריף, והוא עוסק המיד להגדיל מוחו ודעתו, שזהו בחינת עוסק בבנין בית המקדש, וכפי הגדלת דעתו ומוחו כן זוכה לקבל גדולה. וזה בחינת (משלי כב): חזית איש מהיר במלאכתו, לפני מלכים יתיצב. איש מהיר במלאכתו זה בחינת מי שיש לו מוח מהיר וחריף כנ"ל, שהוא בחינת מהיר במלאכתו, היינו במלאכת בנין בית המקדש, כי מלאכת בנין בית המקדש הוא כפי מוחו כנ"ל, ועל ידי זה: לפנים מלכים יתיצב, היינו, שזוכה לגדולה, בחינת מלכות, כי הגדולה היא כפי התנוצצות המוח, בבחינת: מלך אסור ברהטים, כנ"ל:

 

ויש מוח כללי ויש מוחין פרטים, וכל המוחין הפרטים הם מקבלין ממוח הכולל, שהוא חכם הדור. וזהו מעלת הזוכה לראות את עצמו עם הצדיק האמת, שהוא חכם הדור, בחינת חכם הכולל כנ"ל, כי ע"י שזה החכם הכולל רואה אותו ומסתכל בו, על ידי זה מתנוצץ מוחו, וע"י שמתנוצץ מוחו, על ידי זה מקבל גדולה, כי עיקר הגדולה הוא ע"י התנוצצות המוח כנ"ל, כי עיניים על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג): ותפקחנה עיני שניהם, ופירש רש"י: על שם החכמה נאמר. ועל כן ע"י שזה החכם, שהוא מוח הכולל, מסתכל בו, על ידי זה מאיר בו חכמה ומוחין, ומתנוצץ מוחו, ועל ידי זה מקבל גדולה כנ"ל.

 

כי כל כל אחד ואחד יש לו איזה מוח ודעת לפי מדרגתו, אבל המוח והדעת של כל אחד ואחד מונח בקטנות, ואינו מתנוצץ, וע"י שמסתכל בו החכם הדור, שהוא מוח הכולל, על ידי זה מתנוצץ מוחו של כל כל אחד ואחד, כפי מדרגת מוחו, וע"י התנוצצות המוח מקבל כל אחד גדולה כפי מדרגת מוחו, כי עיקר הגדולה היא ע"י התנוצצות המוח כנ"ל: