חלק ב- תורה עב- המשך

ועל כן יתרו דייקא אמר למשה: ואתה תחזה, כי משה היה חתנו, וידע ירתו גודל קדושתו ופרישותו, ועל כן הוא דייקא אמר למשה: ואתה תחזה. ואתה דייקא, כי ידע יתרו בגודל קדושתו, שהוא יכול לחזות ולהסתכל על כל אחד, ולחלק להם הגדולה והשררה על ידי ההסתכלות לבד כנ"ל. וגם יתרו היה גר, והגרים באים מקדושת הזיווג של הצדיקים, כמו שכתוב (בראשית יב): ואת הנפש אשר עשו בחרן, ואיתא (בזוהר שלח לך דף קסח), שאברהם ושרה בעת שהיו עקרים הולידו מזיווגם נפשות הגרים, ועל כן יתרו שהיה גר, שהוא בא מקדושת הזיווג של צדיקים, על כן הוא יודע גודל יקר קדושת הצדיקים, שלגודל קדושתם נעשה מזיוודם נפשות הגרים, מכל שכן קדושת פרישותם, ועל כן הוא יודע, שלגודל קדושת ופרישות משה הוא יכול לחזות בעם, וע"י ראייתו לבד יתן להם הגדולה כנ"ל, ועל כן יתרו דייקא אמר למשה: ואתה תחזה וכו’, כנ"ל.

 

וזה אותיות "יתרו" – סופי תיבות: ורבים מישנ’י אדמ’ת עפ’ר יקיצ’ו (דניאל יב), כי יתרו דייקא אמר למשה: ואתה תחזה, כנ"ל, וע"י בחינת ואתה תחזה, על ידי זה זוכין לגדולה, וזוכין לביאורי התורה, ועל ידי זה באין לבושה ותשובה, וע"י התשובה, שהיא בחינת חיים נצחיים, חוזר ונחיה השפלות של כל אחד, כי עיקר התחיה הוא להשפלות, בבחינת: הקיצו ורננו שוכני עפר, כנ"ל.

 

וכל זה נעשה ע"י יתרו דייקא, כי יתרו דייקא אמר למשה: ואתה תחזה, שעל ידי זה נעשין כל הבחינות הנ"ל. ועל כן מרומז באותיות "יתרו": ורבים מישנ’י אדמ’ת עפ’ר יקיצ’ו, שהוא סופי תיבות יתרו, כי ע"י יתרו, שאמר: ואתה תחזה, על ידי זה נמשך בחינת חיים, בחינת תחיה, בחינת: הקיצו ורננו שוכני עפר, בחינת: ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, מישני אדמת עפר דייקא, היינו בחינת שפלות כנ"ל. וזה (ישעיה ד’): והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. והנותר בירושלים – זה בחינת יתרו. על ידו דייקא: קדוש יאמר לו – להצדיק. כי יתרו, שהוא גר, הוא יודע קדושת הצדיק כנ"ל, ועל כן אמר למשה: ואתה תחזה, מחמת שידע קדושתו כנ"ל, וזה בחינת: קדוש יאמר לו כנ"ל:

 

וכלל היוצא מכל הנ"ל, שמי שבא אצל צדיק אמיתי ושומע מפיו תורה, ראוי שיומשך עליו בושה ושפלות גדול מאד. וזה סימן שהיה אצל צדיק אמיתי, כשנמשך עליו בושה ושפלות ע"י ששמע מפיו איזה דבר תורה, כי ע"י התורה שממשיך הצדיק האמיתי, על ידי זה נמשך בושה, כמו שהיה בשעת מתן תורה כנ"ל. וע"י הבושה, דהיינו תשובה, על ידי זה נחיה השפלות של משה שיש בכל אחד בכל איבר ואיבר, ואז מחויב שירגיש כל אחד שפלותו באמת. אבל מי שהוא בא אצל איזה מפורסם, ושומע מפיו תורה, ובא עליו גדלות על ידי זה וכו’ (ההיפך מוגן ממילא).

 

אבל אין אנו יודעים כלל מהו שפלות אמיתי, כי בודאי אין זה תכלית שיהיה שפל ונבזה ועצל, שקורין רוע מזל (ובלעז: שלים מזלניק), כי השפלות הוא עיקר החיים של כל איבר ואיבר, והוא כל תענוג עולם הבא כנ"ל, ובודאי אין זה התכלית של עולם הבא שיהיה נבזה ועצל וכו’ ח"ו. על כן צריכין רק לבקש מהשם יתברך, שיעזור לזכות לעניוות ושפלות אמיתי, שהוא עיקר החיים ועיקר התענוג של עולם הבא כנ"ל: