חלק ב- תורה עז- המשך

 

וזה בחינת מעברתא של תפילין, כי תפילין הם בחינת מוחין, והרצועה היא בחינת יראה, כי רצועה בישא היא יראה נפולה (הקדמת הזוהר דף יא ע"ב), וכן היראה דקדושה היא גם כן בחינת רצועה דקדושה. וזה בחינת הרצועה שעוברת בתוך המעברתא של תפילין, היינו שהרצועה, שהיא היראה, היא עוברת בתוך המוחין והתפילין, כי ראשית חכמה יראת ה’ כנ"ל. ועל כן כל איש ישראל שזוכה בכל יום לבחינת מוחין, בחינת תפילין, עובר עליו יראה גם כן, בבחינת הרצועה שעוברת במעברתא של תפילין, ומזה נשתלשל ובא לכל אחד איזה צער בכל יום. וכל מי שדעתו יותר גדולה, צערו יותר גדול, כי הצער נשתלשל מן היראה, והיראה היא כפי המוח והדעת כנ"ל.

 

ויש צער שבא מיראה דקדושה, אבל יש שנשתלשל ח"ו, עד שבא הצער מבחינת יראות הנפולות, רצועה בישא. ואפי’ בר ישראל כשאינו זוכה, אזי ח"ו יש לו צער מרצועה בישא ח"ו. אבל ע"י אכילה בקדושה, שאוכל בקדושה וממשיך עליו היראה דקדושה בשעת האכילה, שבאה וניגשת אליו אז כנ"ל, אזי על ידי זה הוא ממתיק הצער והדין הבא מרצועה בישא ח"ו, כי הוא ממשיך עליו היראה דקדושה, שעל ידי זה עולין ונמתקין היראות הנפולות, שהם בחינת רצועה בישא ח"ו:

 

וזה בחינת מאמר רז"ל: רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין, ועל זה היה אותו צדיק מצטער בכל יום, וביקש לבלעה, וזכה ונעשה אושפיזכן לשכינה (מגילה כו):

 

בנימין הוא בחינת הדעת, בחינת מוחין, תפילין. כי בית המקדש בחלקו של בנימין (ספרי פ’ וזאת הברכה וברש"י שם, יומא יב, סוטה לז, זבחים נג קיח), ובית המקדש הוא בחינת הדעת, כמו שאמרו רז"ל (ברכות לג): כל מי שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו, כי דעה ניתן בין שתי אותיות, ובית המקדש ניתן בין שני אותיות וכו’. יהודה הוא בחינת מלכות, בחינת יראה. וזהו רצועה – היינו רצועה הנ"ל, בחינת יראה, בחינת רצועה של תפילין. שיוצאת מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין – היינו כי הרצועה באה מבחינת חלקו של יהודה, מבחינת יראה, ונכנסת בחלקו של בנימין, היינו בתוך התפילין מוחין, בבחינת רצועה העוברת בהמעברתא של תפילין כנ"ל. וזהו: ועל זה היה אותו צדיק מצטער בכל יום – כי מזאת הרצועה בא הצער בכל יום לכל אחד מישראל, ובפרט להצדיק, שדעתו יותר גדולה כנ"ל. וזהו: וביקש לבלעו – היינו, שהיה מבקש ומחפש תמיד לתקן ולהמתיק הצער הבא מרצועה הנ"ל, ע"י האכילה כנ"ל. וזכה ונעשה אושפיזכן לשכינה – היינו שזכה להמתיק הצער ע"י האכילה בקדושה וביראת שמים כנ"ל, ועל ידי זה נעשה אישפיזכן לשכינה, היינו שנעשה הפה בבחינת קומת אדם.

 

וזה בחינת אושפיזא, כי רבי יוסי בר אסין (עירובין נ"ג ע"ב) כד הוי משתעי בלשון חכמה, הוי אמר על אושפיזא: גבר פום דין. היינו: איש פי זה, כמו שפרש רש"י שם. וזה בחינת, מי שם פה לאדם, שנעשה מהפה קומת אדם, היינו בחינת: איש פי זה, שנעשה מהפה בחינת איש, בחינת קומת אדם כנ"ל.

 

וזהו: ונעשה אושפיזכן לשכינה, כי על ידי ההמתקה הנ"ל על ידי אכילה בקדושה כנ"ל, שעל ידי זה זוכה לעשות מהפה בחינת אדם כנ"ל, על ידי זה זוכה אחר כך לבחינת אדם העליון, בחינת: שכינה מדברת מתוך גרונו. וזהו: ונעשה אושפיזכן לשכינה, שזכה לבחינת: שכינה מדברת מתוך גרונו, כנ"ל: