חלק ב- תורה עח- המשך

 

נמצא, שהיתה כל התורה כולה נעלמת ונסתרת בתוך יישוב העולם, שנברא בעשרה מאמרות. ובכל הדיבורים של העולם ובכל העובדות והעשיות, הן מי שחוטב עצים או איזה עובדא שיהיה – בכולם נעלם התורה, כי הכל נברא בעשרה מאמרות, אשר שם התורה נעלמה ונסתרה קודם מתן תורה. והצדיק בשעה שפורש מן התורה, והוא בחינת איש פשוט, הוא מקבל חיות מבחינת זו של קודם מתן תורה, וזהו בחינת הדרך של ארץ ישראל הנאמר למעלה, שהצדיק מחיה עצמו בעת פשיטותו משם, כי עיקר כח קדושת ארץ ישראל, הוא ע"י בחינת: כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, כשפירש רש"י בפסוק בראשית וכו’, שבשביל זה פתח ב’בראשית’, שלא יאמרו גזלנים אתם וכו’, על כן פתח ב’בראשית’, כי הוא יתברך ברא הכל, וברצונו נתנה להם, וברצונו וכו’.

 

נמצא, שעיקר כח ארץ ישראל הוא מבחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת כח מעשיו, שעל ידי זה היו ישראל יכולים לילך ולכבוש ארץ ישראל. וגם כאן, בחוץ לארץ, נמצא בחינת זו, כי ישראל עם קדוש באים לפעמים במקומות שהיו רחוקים מאד מאד מקדושת ישראל, כגון במקום שהיה מתחילה של עכו"ם, וגם עכשיו הוא ברשות מי שהוא רחוק מאד מקדושת ישראל, וישראל באים לשם, וכובשים המקום, ומקדשין אותו שיהיה מקום ישראלי, שזהו גם כן בחינת ארץ ישראל. והיו יכולים לומר גזלנים אתם, שכבשתם זה המקום שאינו שלכם, אך על ידי כח מעשיו, בחינת עשרה מאמרות, על ידי זה יש לנו רשות לכבוש כל העולם ולקדשו בקדושת ישראל, כי הוא יתברך בראה, וברצונו נתנה לנו.

 

נמצא, שעשרה מאמרות, שהם מלובשין בדרך ארץ, היינו ביישוב העולם, כי בהם נברא העולם, הם דרך לארץ ישראל, כי ע"י בחינת העשרה מאמרות יכולין לכבוש ארץ ישראל כנ"ל.

 

וזהו בחינת דרך ארץ, היינו שהוא דרך ונתיב לארץ, היינו לארץ ישראל. כי דרך ארץ, שהוא יישוב העולם, שנברא בעשרה מאמרות, זה זה בעצמו הוא דרך ונתיב לארץ ישראל כנ"ל, וזהו דרך ארץ, היינו דרך לארץ ישראל כנ"ל. ובזה הדרך ארץ, היינו הדרך של ארץ ישראל, שהוא בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ששם נעלמת התורה, שבזה היה העולם מתקיים בחסדו עשרים ושישה דורות שקודם מתן תורה, בזה בעצמו הצדיק מחיה עצמו בעת פשיטותו שאינו עוסק בתורה, כי אז הוא מחיה עצמו בבחינת התורה שנעלמת בתוך העולם, בכל הדיבורים ובכל העובדות שנבראו בעשרה מאמרות, ששם נעלמת התורה כנ"ל:

 

ועל כן מוכרח הצדיק הגדול לירד וליפול לתוך פשיטות ולהיות איש פשוט ממש איזה עת, כי על ידי זה הוא מחיה את כל הפשוטים הנ"ל, יהיה מי שיהיה, ואפילו אומות העולם, כי הוא מחיה עצמו בבחינת התורה הנעלמת בעשרה מאמרות, המלובשין בתוך העולם, וממנו מקבלין חיות כל הפשוטים הנ"ל. וכל אחד כפי קרובו יותר אל הקדושה ואל הצדיק הנ"ל, כן הוא מקבל ממנו חיות גבוה יותר: