חלק ב- תורה עט- המשך

וזהו: יצחק זמן קוּף צדיק ישנים וכו’ – היינו, שיצחק מרמז על זמן, כי "יצחק" אותיות "קץ חי", כמובא. קץ מרמז על הזמן, שהוא בחינת אחרית הימים, כמו שמובא לקמן: מקץ שנתיים, אחרית הימים. וזה מה שאיתא, שאותיות קוּף צדיק, ישנים וכו’, שזה מרמז על הזמן, כמבואר במקום אחר, שעיקר הזמן הוא בבחינת שינה (כמבואר לעיל בסימן סא).

 

ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו – היינו על ידי תשובה זוכין לשמוע קולו יתברך, היינו הקול דקדושה כנ"ל, כי תשובה היא בחינת ביטול הזמן, שעל ידי זה שומעין הקול כנ"ל. ועתה הולך ומבאר, שתשובה הוא בחינת ביטול הזמן, דהיינו שהזמן נתאחד, דהיינו שהזמן עולה ונתקשר ונכלל בבחינת למעלה מהזמן. וזהו שמבאר בלשונו הקדוש: יצחק בן אברהם זמן נתאחד. אברהם אוהבי. בעיניו כימים אחדים באהבתו. ושאר ישוב בנך וכו’. היינו שמבאר, שאברהם הוא בחינת למעלה מן הזמן, כי מידתו של אברהם היא אהבה, כמו שכתוב (ישעיה מא): אברהם אוהבי, ואהבה הוא בחינת התאחדות הזמן, כמו שכתוב (בראשית כט): בעיניו כימים אחדים באהבתו. וזהו בחינת תשובה, שעל זה מרמז תיבת בן, כמו שכתוב (ישעיה ז): ושאר ישוב בנך. כי תשונה היא למעלה מהזמן, כמו שכתוב (ירמיה טו): אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד, ולפניו יתברך הוא בודאי למעלה מהזמן, כי השם יתברך הוא למעלה מהזמן, כידוע.

 

נמצא, שיצחק בן אברהם מרמז על התאחדות הזמן ע"י תשובה, כי יצחק, שהוא בחינת הזמן כנ"ל, עולה ונתאחד ונכלל בבחינת אברהם, שהוא בחינת אהבה, בחינת למעלה מהזמן, ע"י בחינת בן, שהוא בחינת תשובה כנ"ל. ואזי מתגבר הקול יעקב על קול של עשו וכו’ כנ"ל. כי ע"י תשובה, שהוא בחינת ביטול הזמן, על ידי זה שומעין הקול דקדושה, שהוא בחינת קול יעקב כנ"ל:

 

וזהו: כי בא השמש – נתקצר הזמן. כי השמש באה שלא בעונתה בשביל יעקב, ונתקצר הזמן, שזהו בחינת ביטול הזמן. וזה: וישכב במקום, ואיתא שתיבת "וישכב" הוא בחינת יש כ"ב, היינו כ"ב אתוון דאורייתא, שמהם כל הדיבורים. וזה מרמז על תשובה, בחינת (הושע יד): קחו עמכם דברים ושובו. וזהו: מאבני המקום, אבנים אותיות. היינו אותיות הדיבורים שהם בחינות תשובה, בחינת: קחו עמכם דברים ושובו כנ"ל. וזהו: מראשותיו, מחשבה מברר הכל. כי עיקר תיקון התשובה היא ע"י קדושת המחשבה, שמבררת ומתקנת כל הפגמים, כי כולם במחשבה איתברירו.  נמצא, שפסוק וישכב במקום ההוא וכו’, כי בא השמש, ויקח מאבני המקום, וישם מראשותיו – כל זה מרמז שתשובה הוא בחינת למעלה מהזמן.

 

ובדרך זה תעיין היטב בכל הדברים הנ"ל, הנכתבים ברמז בדרך ראשי פרקים, ותבין ותראה הקדמות הנ"ל ככל ענין וענין, אפס קצהו תראה, לא כולו, כי עדיין חסרים כמה הקדמות שכיון אליהם כאן, שלא זכיתי לעמוד עליהם עדיין. גם אלו ההקדמות שכבר מצאנו בדבריו, תהילה לאל, עדיין צריכין ביאור רחב, כי באמת עיקר העבודה הוא לקשר ולבטל בחינת הזמן, להעלותו וליחדו בבחינת למעלה מהזמן.

 

וזה בחינת מצוות זמניות, כדי לזכות על ידי המצוות זמניות, שיתאחד הזמן ויעלה הזמן לבחינת למעלה מהזמן. וכל הצרות והדינים ואחיזת הסיטרא אחרא הוא רק בבחינת הזמן, שזהו בחינת (דברים ד): בצר לך וכו’ באחרית הימים דייקא, שזהו בחינת זמן, ואז: ושבת עד ה’ אלקיך, דהיינו שנזכה לשוב, ועל ידי זה נזכה לבטל הזמן כנ"ל, ואז יתבטלו כל הצרות והדינים וכל אחיזת הסיטרא אחרא, ונזכה לשמוע קול דקדושה, בחינת: ושבת עד ה’ אלקיך ושמעת בקולו. כל זה מבואר מתוך דברי רבנו ז"ל בראשי פרקים הללו. תן לחכם ויחכם עוד, להבין קצת על פי דרכים הנ"ל רוב דברי רבנו ז"ל הכתובים כאן, והבן היטב: