חלק ב-תורה -עח

 היינו, כי לפעמים הצדיק האמת הוא איש פשוט ממש (שקורין פראסטיק), שמתנהג עצמו בדרכי הפשיטות, ואינו מגלה שום תורה, ועוסק בשיחת חולין וכיוצא, והוא אז בחינת איש פשוט ממש:

 

דע, כי עיקר החיים היא התורה, כמו שכתוב  כי הוא חייך ואורך ימיך (דברים ל), וכל הפורש מן התורה כפורש מן החיים (זוהר לך לך צב, בהעלותך קמח, ואתחנן רס). ועל כן לכאורה הדבר תמוה ונפלא, איך אפשר לפרוש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה. ובאמת זהו מן הנמנע ובלתי אפשר להיות דבוק בהתורה תמיד, יומם ולילה, בלי הפסק רגע, וכל בעל תורה, הן למדן שעוסק בלימוד התורה בגמפ"ת (בגמרא, פירוש רש"י, תוספות) וכיוצא, כל אחד כפי ערכו, כפי עסק לימודו, בהכרח שיבטל מהתורה איזה שעה ביום, וכן אפילו בעל השגה, ואפילו מי שהוא גבוה יותר ויותר למעלה למעלה, אף על פי כן בהכרח שיפסיק ויבטל מהשגתו איזה זמן, כי אי אפשר להיות דבוק תמיד בתורה והשגה בלי הפסק, כי צריכין בהכרח להפסיק איזה שעה, אם לעשית איזה משא ומתן או כיוצא בזה, כי צריכין לעסוק בצרכי הגוף גם כן.

 

והכלל – כי אי אפשר בשום אופן להיות דבוק בהתורה ובהשגה בלי שום הפסק, ובהכרח צריכין לבטל איזה שעה. ובאותו שעה שמבטלין מהתורה, אזי זה הלמדן או הבעל השגה הוא בחינת איש פשוט ממש (היינו פראסטיק). ולכאורה זה הדבר קשה מאד, איך אפשר לפרוש עצמו מן התורה אפילו שעה קלה, הלא היא חיינו וכו’, ומי הוא זה שירצה לפרוש עצמו מן החיים אפילו רגע קלה. ואף על פי שאמרו רז"ל (מנחות צט): ביטולה של תורה זהו קיומה, אף על פי כן מי יתרצה בזה להתבטל מן התורה, אף שזהו קיומה, אעפ"כ טוב יותר בודאי להיות דבוק בהתורה, אשר היא החיים ואורך הימים, ומי האיש אשר יתרצה לפרוש מן החיים אפילו רגע אחת, בפרט מי שזוכה לאהבת התורה, ומתמיד מאד בתורה, ודבוק בה מאד, מכל שכן מי שזוכה להרגיש איזה מתיקות בתורה, לחדש איזה חידוש, אפילו איזה פשט בגמפ"ת, מכל שכן וכל שכן בעל השגה, ובפרט מי שזוכה לגנזיא דמלכא, ומעלה זו אי אפשר לשער במוח, ואיך יתרצה לפרוש מן התורה אפילו שעה קלה. ובאמת זהו בלתי אפשר להיות דבוק בעסק התורה תמיד כנ"ל, כי בהכרח צריכין לבטל ולהפסיק איזה שעה, ואם כן במה מחיין עצמן בזו השעה שבטלין מן התורה, הלא עיקר החיים הוא מן התורה כנ"ל: