חלק ב-תורה ב ימי חנוכה

 

וזה: ה’ שמעתי שמעך יראתי – כשהשמיעה מפי הצדיק בעצמו שהוא שומע מפיך, בבחינת: עושי דברו לשמוע בקול דברו. וזה: שמעך – שהוא שומע ממך, היינו מפי הקב"ה בעצמו, אזי: יראתי – כי עיקר היראה תליא באודנין, ואז יש שלימות ללשון הקודש הזה כנ"ל. וזה: ה’ פעלך בקרב שנים חייהו. חייהו – פירוש רש"י: עוררהו, היינו שנתעורר פעלך, היינו כח מעשה בראשית נתעורר בקרב שנים. אל תקרי בקרב שנים, אלא: בקרב שניים (כשדרז"ל סוטה מ"ט). שניים מקרא, דהיינו לשון הקודש. ע"י לשון הקודש בשלימות הנשלם ע"י היראה דתליא באודנין, נתעורר ונתנוצץ כח מעשה בראשית שנברא ע"י לשון הקודש.

 

וזה שפירש רש"י: תפילה לחבקוק על שגיונות – כתרגומו, שעיקר שלימות לשון הקודש – ע"י התרגום כנ"ל: וזה: על שגיונות – כי שגיונות הוא בחינת תרגום. כי תרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, שמעורב טוב ורע, וכן הוא השוגג, שיש בו גם כן טוב ורע. שהמעשה הוא רע, וכוונתו טוב:

 

 

ובין לומד בספר לשומע מפי החכם יש חילוק גדול ביותר, כי ספר הוא רק לזכרון, כמו שכתוב (שמות י"ז): כתוב זאת זכרון בספר. והזכרון הוא בכח המדמה, כי גם בהמה יש לה זכרון, כמו שאנו רואים שגם בהמה זוכרת שבמקום זה נשכה כלב והיא בורחת משם, ועל כן אמרו רז"ל דברים: שבע"פ, אי אתה רשאי לאומרם בכתב (גיטין ס’ ע"ב), ויש דברים בגו, כי באמת זה המקרא: כתוב זאת זכרון בספר הנ"ל, נאמר על תורה שבכתב שצריכין דווקא לכותבה. [כל זה שמעתי מפיו הקדוש בעת שכתבתי לפניו תורה הנ"ל ולא ביאר ענין זה היטב]:

 

וזה סוד מה שארז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב): אדם הראשון משוך בערלתו היה, אדם הראשון בלשון ארמית סיפר, והבן מאד. כי ע"י לשון ארמית, שהוא לשון תרגום. משכה וינקה הערלה, שהוא רע הכולל, מלשון הקודש, מברית קודש כנ"ל, עיין שם היטב. כי עיקר פגם הברית, שהוא רע הכולל, בחינת לשונות העמים, יניקתם ע"י לשון תרגום, שהוא בחינת נוגה, שעל ידי זה הם עולים לינק מלשון הקודש מברית קודש כנ"ל, כי עיקר המתקלא והנסיון והבחירה הוא בבחינת נוגה, שהוא בחינת תרגום, כי נוגה נקרא תקלא כנ"ל. וזהו: אדם הראשון משוך בערלתו היה, אדם הראשון בלשון ארמית סיפר, כי הא בהא תליא, כי עיקר פגם הברית בחינת משוך בערלתו, נמשך ע"י לשון ארמית, שהוא לשון תרגום, כשאין מעלין אותו ללשון  הקודש כנ"ל:

 

עושי דברו לשמוע בקול דברו – שהצדיק עושה הדיבור וכו’ כנ"ל. וכשהלשון הקודש בא מלמעלה, עדיין הוא חסר תיקון, כי עדיין צריך להעלות הטוב מן התרגום. וזהו סוד כוונת מילה, כמו שמובא במדרש (בראשית פ’ י"א) שאלת המינין על מצות מילה: איך יברא הקב"ה דבר המחוסר תיקון. אך הוא על כוונה זו, היינו כנ"ל, שהלשון הקודש, שהוא בחינת תיקון הברית הבא מלמעלה, הוא עדיין חסר תיקון. ועיקר תיקונו, למטה בזה העולם, ע"י שאנו מעלין הטוב שבתרגום ומשלימין את לשון הקודש. כי עיקר התיקון של כל הדברים נשלם למטה בזה העולם דייקא, שזהו בחינת שלימות לשון הקודש ע"י תרגום, שאעפ"י שהלשון הקודש בא מלמעלה, אעפ"כ אין לו שלימות כי אם ע"י לשון תרגום, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, דהיינו ע"י שמבררין הטוב שבתרגום, הטוב שבעץ הדעת, שעל ידי זה דייקא נשלם הלשון הקודש.

 

וזהו בחינת מה שמבואר שם במדרש התירוץ על שאלת המינין הנ"ל בענין מצות מילה, איך יברא הקב"ה מחוסר תיקון כנ"ל, שהשיבו שם: כל דבר צריך תיקון: התורמסין צריכין לבשל וכו’, אף האדם צריך תיקון וכו’ עיין שם. היינו כנ"ל, שהשם יתברך ברא כל הבריאה בשביל האדם הבעל בחירה, שהוא דייקא יתקן כל הדברים, ע"י בירור הטוב שבעץ הדעת, שעל ידי זה משלים ומתקן כל הדברים שבעולם, ועל כן צריכין לתקן תיקון המילה, בחינת תיקון הברית, בזה העולם דייקא. שזהו בחינת שלימות לשון הקודש, ע"י תרגום דייקא, שהלשון הקודש הבא מלמעלה, אין לו שלימות כשבא מלמעלה, כי אם ע"י שאנחנו משלימין אותו, ע"י שמבררין הטוב שבתרגום, שאז דייקא נשלם הלשון הקודש כנ"ל.

 

וזהו: חשמ"ל – חש מל, בחינת מילה. ו"מל" גימטריא שבעים, בחינות מדורה של שבעין כוכבין הנ"ל, שנתמלל ונחתך ונתבטל ע"י מצות מילה, שהוא בחינת תיקון הברית כנ"ל. עיין בכוונות והבן:

 

ולהעלות הטוב מן התרגום, הוא ע"י תיקון השגגות, שצריך לתקן כל מה שחטא בשוגג. והבן (טו):

 

ומי שיש לו שלמות לשון הקודש, יודע לפשר חלמין שבתרדמה כמו יוסף, כמבואר שם. כי החלומות הם כפי המאכלים שאוכל, כמובא, כי בכל דבר יש אותיות כנ"ל, וכששוכב וישן, עולים האידיים מהמאכלים שאכל, ועולים להמוח, ונצתרפין, האותיות שיש בהם, ומזה נעשה החלום. נמצא כשאדם אוכל, אם היה אוכל הכף השני קודם הראשון, היה מתראה לו חלום אחר, כי בכל דבר יש אותיות אחרים, ואלו היה אוכל זה הכף תחילה, היו נצטרפין האותיות בצירופים אחרים, והיה מתראה לו חלום אחר. ומי שיש לו שלימות לשון הקודש, הוא יודע האותיות שיש בכל דבר כנ"ל, על כן הוא יכול לפשר חלמין כנ"ל. והבן היטב, איך עתה מבואר היטב ענין פתרון חלומות ע"י שלימות לשון הקודש, ע"י מה שכתב שם אח"כ, שע"י שלימות לשון הקודש מאירין התנוצצות האותיות שיש בכל דבר, כי ע"י התנוצצות האותיות שיש בכל המאכלים שמהם החלומות, על ידי זה הצדיק בחינת יוסף יודע לפשר חלמין שבתרדמה כנ"ל:

 

 

ישלח עזרך מקודש וכו’. גודל יקר הערך מלשון הקודש, שבו נברא העולם, כמו שאמרו חז"ל: לזאת יקרא אשה, כי מאיש – לשון נופל על לשון, מכאן שנברא העולם בלשון הקודש. כי האשה הוא בחינת לשון הקודש שבה נברא העולם, וזהו: חוה לשון דיבור, כמו שכתוב: ולילה ללילה יחוה דעת. וזה בחינת: לזאת יקרא אשה, כי הדיבור נקרא זאת, כמו שכתוב: וזאת אשר דיבר להם אביהם. וע"י לשון הקודש רוממנו מכל הלשונות. וזה בחינת לשון נופל על לשון, כל הלשונות נופלים ע"י לשון הקודש, ואין . . . (עד כאן מצאנו):

 

(פרקא תנינא דספרא דצניעותא מבואר לעיל בהתורה: אמור אל הכהנים, סימן ב’.)