חלק ב-תורה ד- המשך

 

והכנעתם של אלו החיות רעות, חכמי הטבע, הוא ע"י חכם גדול שבקדושה, שיכול לקשר כל הרצונות בשורש הרצון, ששם הוא בחינת הסתלקות משה, כידוע (זוהר פ’ יתרו פח ע"ב וע’ זוהר נשא קכט). והוא בחינת מצח הרצון, בחינת (שמות כח): והיה על מצחו לרצון. וצריך לקשר כל הרצונות שיש בעולם לשורש הרצון, ועל ידי זה הוא מתגבר ומכניע וסותר דעות חכמי הטבע, שכופרים ברצון.

 

אך כנגד זה יש בחינת מצח הנחש, שהוא שורש חכמת הטבע, כי כל דבר יש לו שורש, ושורש חכמת הטבע הוא בחינת מצח הנחש, בחינת (שמואל א יז): ומיצחת נחושת על רגליו, הנאמר בגלית, היינו בחינת מצח הנחש הנ"ל, כי גלית היה כופר, והיה רוצה להראות, שכל הסיבות הכל עפ"י הטבע ח"ו, שזה בחינת מצח הנחש כנ"ל. וזהו: רגליו, בחינת סיבות, כמו שכתוב (בראשית ל): ויברך ה’ אותך לרגלי – בסיבותי, כי כן הוא הפירוש שם, שיעקב אמר ללבן, שהשם יתברך היה מסבב אליו הברכה על ידו ובסיבתו. נמצא, שרגל הוא בחינת סיבות. רק שיעקב תלה כל הסיבות בהשם יתברך כנ"ל, וגלית היה תולה כל הסיבות שלו במצח הנחש, דהיינו בחיוב הטבע. וזהו: ומיצחת נחשת על רגליו, כנ"ל:

 

ולפעמים מתגבר בחינת מצח הנחש בפועל, דהיינו ע"י איש פרטי, שיונק חכמתו ממצח הנחש, שהוא שורש חכמת הטבע, והוא מראה בחכמתו, שהכל עפ"י הטבע ח"ו, ויש שנכנס בחינת מצח הנחש, שורש חכמת הטבע, בתוך החכם שבקדושה, וחכמה זו של מצח הנחש מתחלת ליכנס עמו מעיון לעיון, עד שנכנס בעיון דק מאד, עד שרוצה להטיל פגם ח"ו בשורש הרצון, ולכפור שם ח"ו, כאילו אין רצון כלל ח"ו:

 

 

ודע, שזה המצח הנחש יניקתו מזקני הדור, ממאריכי ימים שבדור, כשאין בהם שלימות, מזה יונק מצח הנחש הנ"ל, כי זקן – זה קנה חכמה (קידושין לב ע"ב), וצריך האדם, כל זמן שמזקין, כל מה שנתוסף ובא לו יום מימי חייו, להוסיף בכל יום ויום שבא אח"כ תוספות אור קדושה ודעת, וכמו שאמרו רז"ל (קינים פ"ג): זקני תלמידי חכמים, כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן, כי צריכין בכל יום ויום שבא אח"כ, להוסיף בו קדושה ודעת, כמו שכתוב (בראשית א): ויקרא אלקים לאור יום – שכל יום צריך שיאיר ביותר כנ"ל, אבל כשהזקנים, המאריכי ימים שבדור, פוגמים את ימיהם, ואין מוסיפין אור קדושה ודעת בכל יום ויום, מזה יונק מצח הנחש, חכמת הטבע הנ"ל, (כי מנפילת הימים של הזקנים, אשר אין דעתם מתיישבת כנ"ל, מפגם הדעת הזה של אלו הזקנים יונק מצח הנחש, שהוא חכמת הטבע) ומתגבר, חס ושלום, דעת חכמת הטבע שכופרים ברצון על ידי נפילת הדעת והימים, שנופלים מהזקנים מאריכי ימים שאינם כראוי, כנ"ל.