חלק ב-תורה ה- המשך

 

וזה בחינת שדי של תפילין, זה בחינת הצמצום, שצריך כל אחד ואחד לצמצם את מוחו ושכלו, שלא להניח את המוח לצאת חוץ לגבול שיש לו, שלא יהי’ משוטט המוח במה שאין לו רשות לפי מדרגתו, בבחינת (חגיגה יג): במופלא ממך אל תדרוש, במכוסה ממך אל תחקור, שזהו בחינת שדי, בחינת צמצום, כי שדי – שיש די באלוקותו לכל בריה (כמובא בפירש"י פ’ לך), היינו שכל בריה יש לו די וגבול באלקותו יתברך’, שאסור לו לילך בשכלו כי אם עד הגבול, לא יותר, כי כל אחד ואחד יש לו גבול וצמצום בשכלו לפי ערכו, שאפילו בקדושה אסור לו לצאת חוץ לגבול שיש לו, בחינת: במופלא ממך אל תדרוש וכו’, בחינת (שמות יט): פן יהרסו אל ה’ לראות וכו’.

 

וזה בחינת (שם לג): ושמתיך בנקרת הצור, הנאמר במשה בעת שזכה לראות ולהשיג מה שהשיג, היינו שהבטיחו השם יתברך להגן עליו, שיהיה נסתר בנקרת הצור, דהיינו בחינת צמצום, שלא ישא המוח לשוטט חוץ לגבול שהיה לו:

 

 

ועל ידי זה נעשין דיבורים כשרים, להחיות ולהשיב את הנשמות הנפולות, כי יש נשמות שנפלו, והצריכין להחיות ולהשיב אותם בכל מיני מטעמים המשיבין את הנפש, בבחינת (ש"ה ב): סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני, וע"י תיקון וזיכוך המוחין, שנעשה ע"י מגיני ארץ כנ"ל, מזה נעשה אמרות מהורות להחיותם, כי עיקר התגלות המוח הוא בהדיבור, כמו שכתוב (משלי ב): מפיו דעת ותבונה, ועל כן כשהמוחין זכים, נעשין דיבורים כשרים, ובהם משיבין את הנשמות הנפולות, בבחינת (שם כו): שבעה משיבי טעם, היינו ע"י תפילין מוחין, שהם בחינת שבעה רועים, על ידם נעשין שבעה משיבי טעם, היינו בחינת דיבורים כשרים הנ"ל, שבהם משיבין הנשמות שנפלו, שהם בחינת (שם כד): שבע יפול צדיק וקם. וזהו בחינת (תהלים יב): אמרות ה’ אמרות טהורות מזוקק שבעתיים, היינו בחינת האמרות טהורות שנעשין ע"י זיכוך המוחין, בחינת תפילין, שהם בחינת שבעה רועים, שעל ידי זה נעשה שבעה משיבי טעם כנ"ל, וזהו: מזוקק שבעתיים כנ"ל:

 

 

וזה בחינת חלום ע"י מלאך, כי אלו המאמרות טהורות הם בחינת מלאך, בחינת חלום ע"י מלאך, כי הדיבור הוא הרשימה של המוח, כי מה שנרשם ונעלם במוח נחקק ונרשם בהדיבור, וכשהמוחין זכים, שעל ידי זה נעשין אמרות טהורות כנ"ל, אזי גם כשנסתלק המוח בשעת שינה, ואין נשאר רק הרשימה של המוח, שהוא בחינת דיבור, אזי גם הרשימה זכה, בבחינת חלום ע"י מלאך.

 

וזה בחינת שאחר הסתלקות משה בא זר צבא ה’ ואמר: עתה באתי (יהושע ה). הסתלקות משה זה בחינת הסתלקות הדעת, בחינת שינה, שאז הדעת מסתלק, ואין נשאר רק הרשימו, אזי הוא בבחינת: ויאמר וכו’ אני שר צבא ה’, דהיינו המלאך, עתה באתי, כי אז נשאר הרשימו בבחינת מלאך, בחינת חלום על ידי מלאך כנ"ל: