חלק ב-תורה ה- המשך

כי יש שבעה אקלימים, ועל כל אקלים יש מלאך ממונה, בחינת (זכריה ד’): שבעה עיני ה’ המה משוטטים בכל הארץ, ועל כן בכל אקלים גדלים פירות אחרים, כפי הממונה, ועל כן הם נחלקים לשבעה אקלימים, כנגד בחינת שבעה רועים, שהם בחינת תפילין, שמשם נעשין בחינת המלאכים כנ"ל, והשפע כשיורדת, מקבל אותה תחילה המלאך הממונה שם, ואח"כ יורדת דרך השדים השוכנים באויר, שהם מקבלים את השפע בדרך מעבר לבד, ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם לבד, ואח"כ יורדת השפע למטה, לאותו המקום והשדה שהשפע הולכת לשם, ואח"כ מקבל המלך את השפע, בבחינת (דניאל ד): אנת הוא מלכא וכו’, שנאמר שם על האילן דמזון לכולא ביה וכו’.

 

וזה בחינת (קהלת ה): מלך לשדה נעבד, שהמלך מקבל השפע מן השדה, דהיינו כשהשפע באה למטה, אז מקבל אותה המלך, וכל אלו מקבלין מבחינת שדי, ועל כן כולם נקראים על שם שדי, כי שד – ע"ש שד"י, וכן שדה – ע"ש שדי, וכן העובד השדה נקרא ע"ש שדי, כמו שכתוב (ישעיה כח): יפתח וישדד אדמתו.

 

וכשבחינת המלאך חזק, אזי אין השדים מקבלין השפע רק דרך מעבר לבד, ואין יונקים ממנה רק כדי חיותם לבד, אבל כשנחלש ח"ו כח המלאך, אזי הם מקבלין לעצמן כח המלאך, ואזי המאכלים הגדלים על ידם, נתערב בהן כח הש"ד, כי הם קיבלו לתוכן ממש את כח המלאך.

 

נמצא, כשגדלים המאכלים, הם גדלים ע"י תערובת כח הש"ד, וכשאוכלין אלו המאכלים, נעשה מהם חלום ע"י שד ח"ו. ולא זו אף זו, כי גם הם יכולין לטמא את האדם ח"ו בשינה בטומאה הידוע ח"ו, כי המלאך ההוא בחינת אש, כמו שכתוב (יחזקאל א): מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים, וכשנחלש כח המלאך, ואזי השדים מקבלין לעצמן כח המלאך, אזי הם מחממין ע"י האש הזה ומטמאין ח"ו בטומאה הנ"ל. ועל כן צריכין לחזק את המלאך, וחיזוק המלאך הוא ע"י שמחה, בבחינת (משלי טו): לב שמח ייטיב פנים, זה בחינת המלאך, בחינת (ישעיה סג): ומלאך פניו הושיעם – שנתחזק ע"י לב שמח. ועל כן מקום המלאכים נקרא שחקים, על שם שחוק ושמחה, כי עיקר חיזוק המלאכים – ע"י שמחה כנ"ל:

 

וזה בחינת השמחה של תפילין, כמו שאמרו רז"ל, שרב (ירמיה) הוה בדח טובא, ואמר: תפילין קא מנחנא (ברכות ל, ועיין תר"י שם). היינו, כי ע"י תפילין, מוחין, נעשה בחינת המלאך כנ"ל, ועל כן צריך שמחה, כדי ליתן חיזוק להמלאך כנ"ל.

 

ועל כן כשחלם לאדם חלום לא טוב, התיקון הוא תענית, כי תענית הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים צ): שמחנו כימות עיניתנו, שע"י תענית נעשה שמחה, וע"י השמחה נותנין חיזוק להמלאך ומתקנין ומכניעין את בחינת החלום רע, שהוא בחינת חלום ע"י ש"ד, שבא ע"י שאין חיזוק בהמלאך כנ"ל. ועל כן מי שאין רוצה להתענות על החלום, אומרים לו המטיבין: לך אכול בשמחה לחמך (קהלת ט), היינו שיהיה אכילתו בבחינת שמחה, שעל ידי זה מחזק את המלאך ומכניע את השדים, שעל ידם נתקלקל החלום ע"י המאכלים כנ"ל: