חלק ב-תורה ז- המשך

 

 

וזה: והיה רבי אליעזר ישן, ורבי יהודע נעור. כי השגת רבי אליעזר, שהוא בחינת בן, הוא בחינת שינה, בחינת: עין לא ראתה וכו’, בחינת מה, בחינת: מה חמית וכו’ כנ"ל. אבל השגת רבי יהושע, שהוא בחינת תלמיד, בחינת דרי מטה, הוא בחינת נעור, בחינת: ואראה את ה’, בחינת: מלא כל הארץ כבודו, בחינת: הקיצו ורננו שוכני עפר. וזה: והיה רבי אליעזר ישן ורבי יהושע נעור, כנ"ל.

 

נזדעזע רבי יהושע, ונינער רבי אליעזר. נינער רבי אליעזר – זה בחינת כלליות בן בתלמיד, כי צריך לכלול בן בתלמיד, להראות לבחינת בן בחינת ההשגה של התלמיד, כדי שיהיה לו יראה כנ"ל, וזהו: ונינער רבי אליעזר, היינו שרבי אליעזר שהוא בחינת בן, בחינת שינה כנ"ל, נכלל בבחינת תלמיד, שהשגתו בחינת ניעור כנ"ל.

 

אמר לו: מה זה, יהושע – מה דייקא, זה בחינת השגה של בחינת בן, שהוא בחינת מה כנ"ל. זה בחינת כלליות תלמיד בבן, כי התלמיד צריך שיהיה נכלל בבחינת בן, שהוא בחינת מה, כדי שיהיה לו יראה כנ"ל. וזה (דברים י’): מה ה’ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה. מה דייקא, כי צריך שיהיה נכלל בבחינת מה, כדי שיהיה לו יראה כנ"ל. וזה: מה זה, יהושע – היינו שרבי אליעזר הביא את רבי יהושע לבחינת השגה של מה, כדי שיהיה רבי יהושע, שהוא בחינת תלמיד, נכלל בבן כנ"ל.

 

מפני מה נזדעזעת. אמר לו: מאור גדול ראיתי בים – שראה אור גדול בים החכמה. אמר לו: שמא עיניו של לויתן ראית וכו’ – לויתן, זה בחינת מלכות, בחינת: לויתן זה יצרת לשחק בו, כולם אליך ישברון וכו’ כנ"ל. היינו, שהשיב לו, שראה עיניו של לויתן, דהיינו מה שבחינת מלכות מלקט ומקבץ כל הבטחונות של כל באי עולם, שכולם עיניהם תלויות ומצפין על פרנסה, ומלכות, בחינת לויתן, מקבץ כל אלו הבטחונות, ונכנס עמהם לים החכמה לקבל משם פרנסה. ועל ידי זה נזדעזע רבי יהושע, כי נפל עליו יראה, מחמת שנכנס בים החכמה, ששם נתגלה בחינת מלכות, שבא לקבל פרנסה, שזה בחינת עיניו של לויתן כנ"ל, ועל ידי זה נופל יראה, כי מלכות הוא מקור היראה, כנ"ל:

 

וזה: ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם וכו’. שנתיים ימים – זה בחינת תקופות הימים, תקופות השנים הנ"ל, שהם בחינת עולם הבא, שהוא יום שכולו ארוך, שהוא למעלה מהזמן, ששם סדר הזמנים הוא בחינת מקיפים כנ"ל, שהם כל התענוגים והשעשועים של עולם הבא כנ"ל. ופרעה זה בחינת יובל, כמובא בזוהר (ויגש דף רי ע"א), דכל נהורין איתפרעין ואיתגליין מינה: (והשאר לא ביאר)

 

וזה בחינת קבורת משה, שהוא בחינת המקיפים, שהם טמונים מעין כל. וזה: עליונים נדמה להם למטה ותחתונים נדמה להם למעלה, הנאמר בקבורת משה, כמו שאמרו רז"ל (סוטה יד), זה בחינת כל הנ"ל, בחינת: כי כל בשמים ובארץ, שצריך הצדיק שזוכה לאלו המקיפים הנ"ל שיהיה לו בחינת כל, כנ"ל, להראות לעליונים שהם למטה, שאינם יודעים כלל בידיעתו יתברך, בחינת: מה חמית וכו’, ולהיפך, תחתונים נדמה להם למעלה, כי הם משיגים שמלא כל הארץ כבודו, בחינת: ואראה את ה’:

 

* * *

  

עוד יש בזה דברים נעלמים הרבה, ולא ביאר רק קצת קצת ראשי פרקים. כי משה רבינו היה עניו (במדבר יב), וענוה גדולה מכולם, כמו שאמרו רז"ל (ע"ז כ, ע"ב). ויש עוד צרוף של חנוכה, שהוא מרומז בפסוק (דברים לד): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו, בסופי תיבות יש צרוף "חנוכה", כי בזה הפסוק מרומז כל הבחינות של המאמר הנ"ל: "מלא" זה בחינת: ומילאו את הארץ, המבואר לעיל, וכן "רוח חכמה" – כי סמך משה ידיו וכו’, כל זה מבואר לעיל במאמר הנ"ל.

 

גם בעניין היראה, כי יש חמש גבורות, שהם חמש אימות, שאמרו רז"ל (שבת עז, ע"ב), ויש אלף וארבע מאות וחמש גבוראן, המובא בזוהר הקדוש (במדבר דף קלז ע"ב), שנכללים הגבורות זה בזה עד אלף וארבע מאות וחמש. וכל אלו הדברים לא באר כלל, כי אלו הדברים נאמרו וכו’:

 

התורה הזאת מדברת מכל העשר ספירות שפע הכתר, חכמה ובינה, ידיים, גם יראה. גם אמרו רז"ל (כתובות צו): המונע הלכה מפי תלמיד, כאילו מונע ממנו חסד, ופורק ממנו יראת שמים. גם בן ותלמיד – בן, איתא בזוהר הקדוש (יתרו דף עט, ע"ב): מה שמו, דא חכמה, מה שם בנו, דא תפארת. תלמידים, הם לימודי ה’, דא נצח הוד. כל, דא יסוד, ומלכות הנ"ל. ראה, היא איברים הפנימיים. ויש ספירות שמדבר מהם כמה פעמים (אשרי אוזניים שכך שומעות. אשרי העם שככה לו וכו’):