חלק ב-תורה ח- המשך

 

עזב לא אמר, אלא נתן, כמו שפרש רש"י שם וכמו שאמרו רז"ל בגמרא (שבת פח, ע"ב). כי על ידי תוכחה של משה על מעשה העגל הוסיף ונתן בהם ריח טוב, שהוא בחינת מזונא דנשמתא. כי עיקר יניקת הנשמה היא מהריח כנ"ל, כי על ידי קול המוכיח שהוא ראוי, על ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות, שהוא בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל.

 

כי יש מזונא דנשמתא ומזונא דגופא, דהיינו על ידי אכילה ושתיה, על יד זה מגדילין את בחינת עקב דסיטרא אחרא, בבחינת (תהלים מא): אוכל לחמי הגדיל עלי עקב. כי על ידי האכילה נתחזקין העקבים והרגלין, בבחינת (שבת קנב): דוק בככי ותשכח בנגרי. ואז, כשנתגדל, חס ושלום, עקב דסיטרא אחרא, על ידי זה נחלש, חס ושלום, בחינת עקב דקדושה, שהוא בחינת (משלי כב): עקב ענוה יראת ה’, שהיא בחינת ריח, בחינת (ישעיה יא): והריחו ביראת ה’, שהוא מזונא דנשמתא.

 

והתיקון לזה הוא על ידי בחינת קול, כי בחינת קול הוא משקה את הגן, ששם גדלים כל הריחות והיראות, בבחינת (בראשית ב): ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. נהר יוצא מעדן וכו’ – זה בחינת קול, בבחינת (תהלים צג): נשאו נהרות קולם, וזה בחינת (בראשית ג): את קולך שמעתי בגן ואירא, כי זה הקול משקה את הגן, שעל ידי זה גדלים שם כל הריחות, שהם בחינת יראה כנ"ל, שזהו בחינת מזונא דנשמתא כנ"ל, כי על ידי זה הקול נכנע בחינת עקב דסיטרא אחרא, כי זה הקול הוא בחינת (שם כז): הקול קול יעקב, ועל כן זכה יעקב לבחינת הריח, בבחינת (שם): ראה ריח בני כריח שדה, הנאמר ביעקב, והוא מכניע עקב דסיטרא אחרא, בבחינת (שם כה): וידו אוחזת בעקב עשו.

 

וזה הקול הוא בחינת קול המוכיח הראוי, בבחינת (ישעיה נח): הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם וכו’, כי המוכיח, שרוצה להוכיח את ישראל ולהגיד להם פשעם וחטאתם, הוא צריך לזה הקול, כדי שלא יבאיש ריחם על ידי שמעורר עוונותיהם כנ"ל. על כן צריך לזה הקול, כי על ידי זה הקול הוא מוסיף ונותן בהם ריח טוב, כי על ידי זה הקול גדלים כל הריחות, כי זה הקול משקה את הגן וכו’ כנ"ל.

 

וזהו: הרם כשֺפר קולך – כשֺפר דייקא, כי זה הקול המשקה את הגן, שהוא בחינת: ונהר יוצא מעדן, הוא בחינת קול הניגון של השיר שיתער לעתיד, כשיחד את עולמו, שהוא בחינת שיר פשוט, כפול, משולש, מרובע. וזהו "כשֺפר" – ראשי תיבות: פ’שוט, כ’פול, ש’לוש, ר’בוע – שהוא בחינת קול המשקה את הגן, שעל ידי זה הקול דייקא הוא יכול להוכיח.

 

וזהו: הרם כשֺפר קולך – כשֺפר דייקא, כנ"ל. וזהו בחינת: מושכין עליו חוט של חסד, הנאמר במוכיח הראוי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תמיד כח): המוכיח את חברו לשם שמים, מושכין עליו חוט של חסד, שנאמר: מוכיח אדם אחרי חן ימצא. כי חוט של חסד, זה בחינת שנקלע ונשזר ונעשה חוט מהנימין, שעל אלו הנימין (שקורין סטריניס), יתנגן הניגון והשיר הזה של לעתיד, שהם ע"ב נימין, כנגד שם י’ י"ק יק"ו יקו"ק, שהוא בחינת שיר פשוט כפול וכו’, כמובא בתיקונים (תי’ כ"א), שהוא עולה כולו ע"ב, ועל אלו הנימין יתנגן השיר הזה שלעתיד כשיחדש את עולמו, בבחינת (תהלים פט): עולם חסד יבנה, שאז יתער שיר פשוט וכו’. וזהו בחינת חוט של חסד הנ"ל, הנאמר במוכיח הראוי, היינו בחינת החוט הנעשה מהנימין הנ"ל, שעליהם יתנגן השיר הזה כשיהיה חידוש העולם, בחינת: עולם חסד יבנה כנ"ל. וזהו: מושכין עליו חוט של חסד – זה בחינת ההמשכה, שמושכין ופושטין את הנימין כדי לנגן עליהם שיר הנ"ל. נמצא, שע"י קול המוכיח הראוי, הוא נותן ריח טוב בהנשמות כנ"ל:

 

אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ"ל, הוא ע"י תפילה. כי עיקר התפילה היא רחמים ותחנונים (כמבואר בפ"ב דאבות), ועיקר הרחמים תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה יא): לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים. כי לעתיד יגדל הדעת, ואז לא יהיה שום היזק ואכזריות, כי יתפשט הרחמנות ע"י הדעת, כי עיקר הרחמים תלוי בדעת.

 

ולפעמים, כשהסיטרא אחרא יונקת מן הרחמנות, אזי הם ממשיכין לעצמן הרחמנות, ואזי נתמעט הרחמנות אצלינו. ואפילו מעט הרחמנות שנשאר הוא בבחינת אכזריות, כי ע"י שהם יונקים מן הרחמנות, נתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות, כי רחמי רשעים אכזרי (משלי יב), ועל כן גם מעט הרחמנות הנשאר אצלינו הוא בבחינת אכזריות, כי נתקלקל ע"י שהם יונקים מן הרחמנות ח"ו, כנ"ל. וזה בחינת (איכה ד’): גם תנים חלצו שד – זה בחינת רחמנות דסיטרא אחרא, בחינת: כשֺד משדי (ישעיה יג), כי שדי הוא בחינת רחמנות דקדושה, בבחינת (בראשית מג): ואל שדי יתן לכם רחמים, שהוא בחינת תפילה, שהוא שידוד המערכות.