חלק ב-תורה ח- המשך

 

ועל ידי שֺד משדי, בחינת הרחמנות דסיטרא אחרא, בחינת: גם תנים חלצו שד – על ידי זה: בת עמי לאכזר, כי על ידי זה שהם יונקים מן הרחמנות, על ידי זה גם מעט הרחמנות הנשאר אצלנו נפגם ונעשה אכזריות, כנ"ל. ועל ידי זה שנתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות ונפגם הדעת, בבחינת: כל הכועס, חכמתו מסתלקת ממנו (פסחים סו, ע"ב), ואזי נקטן הדעת, ונעשה בבחינת (בראשית ג): והנחש היה ערום, היינו דעת דסיטרא אחרא, שיונק על ידי נפילת הדעת דקדושה, שנפגם על ידי אכזריות וכעס, כנ"ל. ומזה בא, חס ושלום, תאות ניאוף, כי המוח הוא מחיצה פרוסה בפני תאוה זו, כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות (סוטה ג), אבל כשהמוח והדעת שלם, הוא מגן בפני התאוה הזאת.

 

כי יש שלושה מוחין, וכל אחד ואחד הוא בחינת מחיצה פרוסה בפני זאת התאוה, ומאלו השלושה מוחין, נמשך שלושה מיני רחמנות, כי יש שלושה מיני רחמנות, בבחינת מה שאמרו רז"ל על פסוק (בראשית כא): אם תשקר לי ולניני ולנכדי – עד כאן רחמי האב על הבן (ב"ר וירא פ’ נד והובא בפירש"י שם), שהם בחינת שלושה מיני רחמנות, והם נמשכין משלושה מוחין, כי מוח הבן – ממוח האב (תיקון יח). וזה בחינת שלוש תפילות ביום, כי כל תפילה ותפילה הוא בחינת מוח מיוחד מאלו השלושה מוחין, שהם בחינת שלושה מיני רחמנות התלויים במוח, כי עיקר התפילה היא רחמים ותחנונים כנ"ל, ועל כן כשהדעת נפגם ח"ו כנ"ל, מזה בא ח"ו, תאות ניאוף כנ"ל. ואזי, כשנפגם הרחמנות והדעת, אזי אי אפשר להתפלל בבחינת רחמים ותחנונים, ואז התפילה בבחינת דין, וכשהתפילה בבחינת דין, אז הסיטרא אחרא בולעת את התפילה ח"ו, כי עיקר יניקת הסיטרא אחרא היא מבחינת דינים, שהם מוחין דקטנות, בחינת אלקים, כידוע. ועל כן הם נאחזין ח"ו בתפילה זו שהיא בחינת דין, ובולעין אותה ח"ו:

 

ואז, כשהתפילה בבחינת דין, אז צריכין בעל כח גדול, שיוכל להתפלל תפילה בבחינת דין. כמו פנחס בעת שקינא על מעשה זמרי, כמו שכתוב (תהלים קו): ויעמוד פנחס ויפלל, ודרשו רז"ל (סנהדרין מד): שעשה פלילות עם קונו, היינו תפילה בבחינת דין, כי קינא על מעשה זמרי, שהוא בחינת (איוב לא): כי הוא זימה והוא עוון פלילים, היינו שהוא עוון שצריכין לזה תפילה בבחינת דין, שהוא בחינת פלילים, בחינת: ויעמוד פינחס ויפלל.

 

כי כשיש פגם תאות ניאוף ח"ו, שאז התפילה בבחינת דין, והסיטרא אחרא בולעת אותה ח"ו, אז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפילה בבחינת דין, כמו בעת שהיה מעשה זמרי, שהוצרך פינחס להתפלל תפילה בבחינת דין, כי כשזה הבעל כח מתפלל תפילה בבחינת דין, ואזי הסיטרא אחרא רוצה לבלוע אותה, כי היא בולעת תמיד התפילות שהם בבחינת דין כנ"ל, ואזי, כשהיא רוצה לבלוע זאת התפילה של הבעל כח, שהיא בבחינת דין, אזי זאת התפילה היא עומדת בבית הבליעה שלו, בבחינת (שם מא): בצוארו ילין עוז, היינו התפילה של הבעל כח הנ"ל, שהוא בחינת מטה עוז, היא עומדת לו בצווארו, בבית הבליעה שלו, ואזי הוא מוכרח ליתן הקאות, היינו שהסיטרא אחרא מוכרח להקיא ולהוציא כל הקדושות של הדעת והרחמנות והתפילות שבלע, בבחינת (שם כ): חיל בלע ויקיאנו. ולא די שהוא מקיא ומוציא כל הקדושה שבלע, אף גם הוא מוכרח להקיא ולהוציא עצמות החיות שלו ממש, בבחינת: מבטנו יורישנו אל, היינו שמוציא ומקיא עצמות חיותו ממש.

 

וזהו בחינת גרים שמתגיירין, שהם היו תחילה מעצמות הסיטרא אחרא ממש, ועכשיו חוזרין אל הקדושה, כי הסיטרא אחרא מוכרח להקיא ולהוציא עצם חיותו ממש, שזהו בחינת גרים כנ"ל.

   

וזהו בחינת (תהלים קי): מטה עוזך ישלח ה’ מציון רדה בקרב אויביך. בקרב דייקא, בחינת: מבטנו יורישנו אל. כי מטה עוז, היינו התפילה של הבעל כח הנ"ל, היא יורדת בקרבו ממש, כי על ידה הוא מוציא ומקיא עצמות חיותו ממש, מקרבו ומבטנו, בבחינת: מבטנו יורישנו אל, כנ"ל.