חלק ב-תורה ח- המשך

ליקוטי מוהר"ן תנינא - תורה ח - המשך - ו - המשך - וכשנתכפרין העוונות, זה בחינת שהעננים כלים והולכים, בבחינת (שם מד): מחיתי כעב פשעיך וכענן חמאותיך וכו', ואזי הוא בחינת זריחת השמש...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

ליקוטי מוהר"ן תנינא
 
 
תורה ח – (המשך)
 
תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו, כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב: (תהלים פא)
 
 
ו – (המשך)
 
וכשנתכפרין העוונות, זה בחינת שהעננים כלים והולכים, בבחינת (שם מד): מחיתי כעב פשעיך וכענן חמאותיך וכו’, ואזי הוא בחינת זריחת השמש, שמשם הרפואה, כי עיקר החולאת היא בחינת העוון, שהוא בחינת ענן וחושך, שמחשיך אור השמש, שהוא בחינת רפואה, וכשנסלח העוון, הוא בחינת שהענן כלה, ואז השמש זורחת, ואזי בא רפואה כנ"ל. וכל זה בא ע"י התפילה, שהיא מכפרת עוונות כנ"ל.
 
ועיקר התפילה שעל ידה נסלח העוון, ונצולין מהחולאת, הוא בא ע"י שנתוסף שכן מישראל, כי כל מה שנתוסף שכן מישראל, נתרבה ונתגדל התפילה במאד מאד. וזה בחינת הקיבוץ של ישראל, כי כל מה שנתקבצין ונתרבין ביותר נפשות ישראל ביחד, נתרבה ונתגדל ביותר מאד מאד בית התפילה, כי שלוש אבנים בונות ששה בתים, ארבע אבנים בונות עשרים וארבעה בתים, חמש – מאה ועשרים בתים וכו’, עד שאין הפה יכול לדבר, והלב לחשוב. כדאיתא בספר יצירה. נמצא, שכל מה שנתוסף אבן אחת, נתרבין הבתים ביותר מאד מאד בכפלי כפליים כנ"ל.
 
והנפשות הם בחינת אבנים, בבחינת (איכה ד): תשתפכנה אבני קודש וכו’, והבתים, זה בחינת: כי ביתי בית תפילה. נמצא, שכל מה שנתוסף ונתרבה נפש אחת להקיבוץ של ישראל, נתרבה ונתגדל מאד בית התפילה, כי עכשיו, כשלתוסף עוד נפש אחד להקיבוץ, נעשין צירופים אחרים חדשים הרבה מאד מאד כפלי כפליים כמה וכמה פעמים כנ"ל, וע"כ כשנתוסף שכן מישראל, כגון במקום שדרים שם יהודים, כשנתוסף עליהם עוד שכן מישראל, אזי נתרבה ונתגדל התפילה במאד מאד, כי נתוסף נפש אחת להקיבוץ כנ"ל. וע"י ריבוי התפילה, על ידי זה סליחת העוון, שהוא בחינת רפואה כנ"ל. וזה בחינת (ישעיה לג): ובל יאמר שכן חליתי, כי ע"י שנתוסף שכן, על ידי זה ניצולין מהחולאת כנ"ל. כי: העם היושב בה נשוא עוון – כי ע"י השכן נתרבה התפילה, ואזי הוא בחינת נשיאות עוון כנ"ל, ועל ידי זה בא רפואה, ונתבטל החולאת כנ"ל:
 
[ודע, שלפעמים הוא בחינת נשוא עוון ע"י הקיבוץ כנ"ל, ולפעמים הוא בחינת ח"ו (שם נג): אכן חוליינו הוא נשא, כי כשאין בני הקיבוץ זכאים, אזי אין זוכים לבחינת נשוא עוון, ואז הצדיק מוכרח לקבל על עצמו יסורין בשביל ישראל, ואין ניצולים מחולאת רק העולם, אבל לא הצדיק ח"ו, כי הוא מקבל יסורים בשביל ישראל, בחינת: אכן חוליינו וכו’. אבל כשהם זכאים ותפילתם הגונה, אזי הוא בחינת: העם היושב בה נשוא עוון, ואז ניצול גם הצדיק מחולאת, בבחינת: ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשוא עוון, כנ"ל]:
 
 ז
 
ועל ידי התפשטות הנבואה, על ידי זה נתברר ונתתקן בחינת כח המדמה, בבחינת (הושע יב): וביד הנביאים אדמה, כי עיקר תיקון ובירור המדמה הוא כשהוא ביד הנביאים, וכשנתתקן המדמה, על ידי זה נתתקן האמונה האמיתית דקדושה, ונתבטל אמונות כוזביות. כי עיקר האמונה תלויה בכח המדמה, כי במה שהשכל מבין אין שייך אמונה, ועיקר אמונה היא רק במקום שהשכל נפסק ואינו מבין הדבר בשכלו, שם צריכין אמונה, וכשאינו מבין הדבר בשכלו, אזי נשאר רק בבחינת כח המדמה, ושם צריכין אמונה.
 
נמצא, שעיקר האמונה היא בבחינת המדמה, ועל כן על ידי התפשטות הנבואה, שעל ידי זה נתברר ונתתקן המדמה, על ידי זה נתתקן האמונה האמיתית דקדושה כנ"ל. כי יש עשרה מדרגות בנבואה, והם כנגד עשרת הדברות, שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה, כמו שכתוב (דברים ה): פנים בפנים דיבר ה’ עמכם. דבר ה’ זו נבואה, כמו שדרשו רז"ל (שבת קלח, ע"ב). ועל כן על ידי נבואה, שהוא בחינת עשרה מדרגות, בחינת עשרת הדברות, זוכין לאמונה בהשם יתברך, להאמין שהכל ברא ה’ בעשרה מאמרות. נמצא, שעיקר תיקון האמונה הקדושה היא על ידי בחינת רוח נבואה:
 
  

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה