חלק ב-תורה לא -לב

על ידי הנגינה, אדם ניכר אם קיבל עליו עול תורה. וסימן: בכתף ישאו (במדבר ז), ודרשו רז"ל (ערכין יא): אין ישאו אלא לשון שירה, שנאמר: שאו זמרה ותנו תוף, ומקרא זה נאמר במשא בני קהת, שהיו נושאין בכתף את הארון, היינו בחינת עול תורה:

 

 

 

יש צדיקים גנוזים, והם יודעים פנים בתורה, אך הם צריכים להעלים תורתם, וכמו שמספרין מעשה מהבעש"ט עם הדרשן. וגם אצלו יש לפעמים, שיודע תורה שיש לה פנים, דהיינו פנים בתורה, והוא צריך להעלימה, ואינו אומרה, ולפעמים אינו כותבה כלל, ולפעמים כותבה ואח"כ שורפה, ובאמת אם היתה נכתבת, היה מזה ספר והיה בא בתוך העולם, וגם יש בהם שמות, בחינת שמי שנכתב בקדושה, אך העולם מקלקלין זאת, וצריכין להעלימה ולשורפה.

 

אבל הוא טובה להעולם מה שנעלם ונשרף תורות וספרים הללו, כי גם יש כמה ספרים, שכבר נעשו ספרים ונמחו ונאבדו מן העולם, כי בודאי הצדיקים הגדולים הקדמונים, תנאים ואמוראים וכיוצא בהם, עשו ספרים הרבה, אך נאבדו, אך הוא טובה להעולם, כי אם לא היה זאת, לא היה אפשר לנו כלל להתקרב להשם יתברך, כי יש הרבה ספרי מינין, שאם היו ח"ו מתפשטין בעולם, לא היה אפשר כלל להתקרב להשם יתברך, כי ירבעם בן נבט, שעשה שני עגלי זהב ואמר: הנה אלקיך ישראל וכו’ (מלכים א, יב), והטעה כל ישראל אחריהם – היעלה על הדעת, שהטעה עם רב בשטות כזה לעבוד עגלים?! אך בודאי היה בזה חכמות גדולות מאד מאד של אפיקורסות, ואם היה ח"ו ח"ו ר"ל, נמצא עתה דף אחד מספרים הללו ח"ו, היו מתרחקים מאד מהשם יתברך, ולא היה אפשר להתקרב אליו יתברך כלל. ובשביל זה הוא טובה מה שנתעלמין ונשרפין הספרים הקדושים הנ"ל:

 

כי הספר הוא בחינת שם ה’, בבחינת: מגדל עוז שם ה’, בו ירוץ צדיק ונשגב (משלי יח), ואיתא בזוהר (בראשית דף לז ע"ב): שם ה’ – דא ספר, כי "ספר" במספר "שם", כמובא, כי הספר הוא בחינת שמי שנכתב בקדושה, ונתפשט בעולם ועושה שם. ודע, שכל אחד ואחד צריך לשמור את בחינת משיח שיש לו, כי כל אחד כפי קדושתו וטהרתו, כן יש לו בחינת משיח, וצריך לשמור מאד, שלא יתקלקל בחינת משיח שלו.

 

ועיקר הדבר שבו תלוי בחינות משיח הוא שמירה מניאוף, כי משיח הוא בחינות חוטם, בבחינות (איכה ד): רוח אפינו משיח ה’. וניאוף תלוי בחוטם, כמו שכתוב (שמות כ): לא תנאף, ואיתא במדרש (רבה פ’ נשא פ"י): לא תהנה אף. וצריך לשמור עצמו מאוד אפילו מריח ניאוף, כי הוא פוגם בחינת משיח שלו, שהוא בחינת חוטם כנ"ל. ובחינת משיח הוא שורה על אנפי אורייתא, דהיינו הספרים הקדושים שמגלין הפנים של תורה, ושם מרחף רוחו של משיח, בבחינת (בראשית א): ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. רוח אלוקים – דא רוחו של משיח (זוהר ויחי דף רמ, ע"א), שמרחף על פני המים, ומים הוא תורה, כמובא: