חלק ב-תורה לט -מ

והנה הבעלי שכל, שיש להם שכל גדול, הם יכולים זאת. אבל קטני ערך כמונו היום, שכולנו במדרגה פחותה מאד, בבחינת רגלין, איך אפשר לנו לבא לידיעה זו. ועל כן יש לנו לכסוף ולהתגעגע ולהשתוקק מאד: מי יתן והיה לנו מנהיג הדור, רועה נאמן, שיהיה לו זה הכח, שיוכל להאיר אפילו בנו, בבחינת רגלין, ידיעה והשגה הנ"ל, שנזכה לבוא אל התכלית, כמו משה רבינו ע"ה, שמגודל עוצם מעלתו היה יכול להאיר אפילו בפחות שבפחותים, אפילו בשפחה, כמו שאמרו רז"ל (מכילתא פ’ בשלח ופירש"י שם, וע’ זוהר בשלח נה, ויקרא כב): ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא. הרי, שאפילו יחזקאל, שהיה נביא גדול כזה, לא היה רואה מה שראתה שפחה בימי משה.

 

וכל זה, מחמת גודל עוצם מעלת המנהיג, שהיה משה רבינו המנהיג, והוא יכול להאיר אפילו בבחינת רגלין, שאפילו הרגלין שרחוקים מהמוח, אף על פי כן גם הם יוכלו להשיג ולדעת התכלית, ע"י מפעלות ה’ אשר ברא בעולם השפל הזה כנ"ל, כי ע"י גדולת המנהיג יכול להמשיך המוח אפילו להרגלין, ואז יוכל להיות, שהרגלין אלו הם גדולים ממוח אחר. וזהו: לכו חזו. לכו דייקא, היינו בחינת הרגלין, שהם כלי ההליכה, גם הם יחזו מפעלות ה’ אשר שם שמות בארץ. היינו פעולות ה’, אשר שם בארץ הזו, דהיינו בזה העולם השפל, שע"י מפעלות ה’ שבארץ הזאת השפלה, יכולין לדעת ולהשיג התכלית.

 

וזהו: אשר שם שמות בארץ, היינו שהתכלית, שהוא בחינת "שֵׁמוֹת" – ראשי תיבות: ת’כלית מ’עשה ש’מים ו’ארץ, בבחינת (בראשית ב’): נפש חיה הוא שמו, וכמו שאמרו רז"ל (ברכות ז ע"ב): אל תקרא שַׁמּוֹת אלא שֵׁמוֹת, דהיינו עולם הנשמות, שהוא התכלית, הוא מלובש ונאחז בארץ השפלה הזו. שע"י עולם הזה השפל, דייקא על ידו, מוכרחין להשיג התכלית כנ"ל.

 

ובאמת הוא חידוש נפלא ונורא מאד, שהשגת התכלית, שהוא דבר גבוה כזה להשיג אותו יתברך, הוא תלוי דייקא בבריות עולם השפל, וכל הנשמות מוכרחין לעבור בזה העולם כדי להשיג התכלית, כי אין משיח בן דוד בא, עד שיכלו כל הנשמות שבגוף (יבמות סב ע"א), כי כולם מוכרחין לבוא לזה העולם השפל כדי להשיג התכלית על ידו כנ"ל. נמצא, שכולם הם בחינת נצרך לבריות, שהם נצרכים לבריות העולם, להשיג התכלית על ידם כנ"ל:

 

וראוי לנו לומר זאת בבכיה בדמעות שליש, לבכות ולהתגעגע, לבקש ולהתחנן לפניו יתברך, מתי נזכה לזה, שיהיה לנו זה הדעת, שנוכל לדעת ולהכיר הבורא יתברך מכל דבר של זה העולם בפרטי פרטיות כנ"ל, עד התכלית כנ"ל. וכפי המדרגה פחותה שלנו עתה, וכולנו אין פנינו יפות כלל, אנו צריכין שירחם עלינו השם יתברך, ליתן לנו מנהיג רועה נאמן, שיוכל להאיר בנו ידיעה הנ"ל, כדי שנוכל לעבדו יתברך כראוי ולבוא אל התכלית כנ"ל:

 

הששת ימים הם ההתחלה, שבהם נברא הכל, ושבת הוא הסוף והתכלינו וכו’. ובודאי יש חילוק בין הבריות, כי בודאי יש חילוק בין מה שנברא קודם ובין מה שנברא בששי, שהוא סמוך יותר לשבת. ואיתא בספרים, כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ (שמות לא), שגם הששת ימים בעצמן נבראו. והם בסוד עגולה אל הנקודה פנימית, שהיא שבת (זוהר ויקהל רד), אך אף על פי כן יש חילוקים:

 

מה שאמרו רז"ל: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא (עירובין יג ע"ב), וכן מה שכתוב (קהלת ד): טוב משניהם את אשר עדן לא היה – הדבר תמוה: ואם כן על מה נברא? ובודאי אין הדברים נאמרין כי אם בעולם הזה, שכפי צרות עולם הזה והיסורין שסובלין בני אדם בזה העולם כל אחד ואחד, בודאי היה טוב יותר אם לא היה נברא כלל. אבל בעולם הבא, בודאי טוב יותר מה שנברא, כי על ידי זה דייקא באין אל התכלית כנ"ל. וגם אפילו בעולם הזה – יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא (אבות פ"ד):

 

ניסן ראש השנה למלכים (ראש השנה ב), ואז ממנין כל המלכים למעלה, ובודאי נותנין מתנות לכל אחד ואחד שממליכין אותו. והשם יתברך יתן לנו גם כן מלך ומנהיג, רועה נאמן, שיוכל להאיר בנו וכו’, כנ"ל. ואנחנו הם העם אשר ברגליך – ההולכים אחר עצתך, שמתנהגים אחר המנהיג. ומי יתן והיה לנו מנהיג כמו משה רבינו, עליו השלום, וכו’ כנ"ל (כ"ז שייך למי’ לט):

 

 

מי שיודע מארץ ישראל, שטעם באמת טעם ארץ ישראל, הוא יכול להכיר באחר, אם היה אצל צדיק על ראש השנה, אם לאו, ואם אותו הצדיק הוא גדול במעלה או קטן, ואם הוא צדיק אמיתי אם לאו, או אם הוא בעצמו צדיק.

 

כי טעם ארץ ישראל יכולין לצייר לפני מי שיודע טעם שכל, כי רק מי שהוא איש בור, אי אפשר לו לידע זאת, אבל מי שיודע משכל, כגון לומדים שמרגישים מעט טעם השכל בפשט וקושיא, כדרך הלומדים, או חכמים בחכמות אחרות, שמרגישים טעם שכל, יכולין להבין טעם ארץ ישראל, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח, ובזוהר פנחס דף רמה ע"ב, ובתיקון כב). וטעם החכמה והשכל בודאי יקר מאד, אך עיקר מעלת קדושת ארץ ישראל הוא רק על ידי השגחת השם יתברך, ומחמת שהשם יתברך מסתכל בארץ ישראל תמיד, כמו שכתוב (דברים יא): תמיד עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, על ידי זה ארץ ישראל מקודשת ואוירה מחכים, כי עיניים על שם החכמה, כי התפתחות החכמה נקרא בחינת עיניים, כמו שכתוב (בראשית ג): ותפקחנה עיני שניהם, ופירש רש"י: על שם החכמה נאמר, ומחמת שעיני ה’ בארץ ישראל, שמסתכל בה תמיד, על ידי זה אוירה דארץ ישראל מחכים.