חלק שני חתימת הספר – ד אלול

ד אלול

 

שמירת הלשון – חלק שני

 

חתימת הספר

 

והנה סור מרע כולל כל העניינים של רע: גזל , וחמס, ואונאה, וריבית, ולהונות לזולתו, ולהלבין פניו וכדומה. ועשה טוב כולל כל ענייני הטובות: צדקה וגמילות חסדים, והחזקת מי שמטה ידו, וקבורת מתים, וביקור חולים, וכנסת אורחים, והשבת אבידה, והשבת העבוט, ותשלומי שכיר בזמנו, וכדומה עוד הרבה מצוות מה שבין אדם לחברו. ועל כולם צריך האדם לשים אל ליבו ולזרז את עצמו לקיימן, וכמו שראינו במצוות שופר, שכל אחד רץ לקיימו, כן צריך להיות בכל המצוות – לרוץ אחריהן ולשמוח בקיומן, וכמו שאנו אומרים בכל יום: "על כן, ה' אלוקינו, בשכבנו ובקומנו נשיח בחוקיך, ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד". [ובעוונותינו הרבים אנו מדברים עם הקב"ה שנעשה כן, ואנו עוברים על זה, ומקויים בנו מה שאמרו חז"ל (ברכות ו, ע"ב) על הפסוק (תהלים יב, ט): "כרום זולות לבני אדם" – אלו דברים העומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהם].

 

כלל הדברים: צריך האדם להיות זהיר לקיים דברי התורה, בין הדברים שבין אדם למקום, ובין הדברים שבין אדם לחברו, כי כולם דברי ה' המה. וזהו מה שאמר הכתוב בפרשת האזינו (דברים לב, מו): "אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת", (שם לב, מז): "כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם". היינו, שלא יחשוב האדם בנפשו על איזה מן המצוות שאינן רק לכתחילה ליפות את האדם, ולזה אמר "כי הוא חייכם" שכמו בענייני הגוף יש בכל איבר ואיבר חיות, וכולם נצרכים לו בהכרח, כן בכל מצוה ומצוה יש בה חיות לנפש האדם, וכולם מוכרחים לו. וזהו מה שנאמר בקהלת (יב, יג): "סוף דבר הכל נשמע, את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם". והיינו שעל ידי יראת האלוקים מלעבור על שום לא תעשה, ולקיים כל מצוותיו שציוה בקום ועשה, זהו כל האדם, והיינו שאז נקרא אדם השלם, מה שאין כן אם יקטן בעיניו, חס ושלום, איזה מצוה, אז הוא חסר בנפשו.

 

 

***

 

מתוך "סם החיים" השלם

 

פרק יד – בו יבואר כי עוון לשון הרע הינו סיבת חורבן בית המקדש ואורך הגלות

 

יב – עונשי חטא לשון הרע מרים יותר מראש ולענה

 

ואם אדבר מחטא לשון הרע שמצויה בינינו, והן הן אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ודוקרים זה את זה בחרבות לשנום, ואילו דיו כל ימי וכל מי כנישותא ודיירי ארעא רשמי רשוותא, [פירוש: אילו כל הימים והמים היו דיו, וכל דיירי הארץ היו רושמי רשימות, לא היה בזה מספיק לגלות גודל עונשם] לגלות עונש שלהם, וי להם וי לנשמותיהם, הלא המה בכתובים בתלמוד ובזוהר, מפורש עונשם שהם מרים יותר מראש ולענה, בקיצור, על האנשים החטאים האלה בנפשותם קורא אני המקרא: "וטוב אשר עדן לא היו" כי יותר טובים היו שלא נבראו.

 

היאך לא יפחדו בעלי לשון הרע מדברי דוד המלך ע"ה: "יכרת ה' שפתי חלקות"

 

וכי יקל בעיניהם מאמר חז"ל (מכות יא, א) קללת חכם אפילו על תנאי וכו', כל שכן וקל וחומר קללת דוד המלך ע"ה, שכל דבריו נאמרו ברוח הקודש ואמר (תהלים יב, ד): "יכרת ה' שפתי חלקות", ומי יעמוד באלה וקללה זו ומה יתרון לבעל הלשון אם לא מתוך רוע לבבו וקנאת איש מרעהו, ומי שרואה מעלה בחברו מיד מכה אותו בשבט פיו, וברוח טמא שפתיים מבאיש ריחו ומטיל מום בקדשים, ולא נעלם מאמר רז"ל קידושין (עב, ב) כל הפוסל במומו פוסל.

 

וזהו תירוץ לאריכות גלותנו

 

וזהו תירוץ לאריכות גלותנו שתכפו רעות עלינו וכמה תלאות עברו ראשינו, אוי נא לנו כי חטאנו שמידה הרעה לא תסור ממנו, עד כי יעיר רוח ה' עלינו, למחות אשמינו, וברחמיו ירחמנו, וישלח לנו מנחם לנחמנו. (של"ה הקדוש, ווי העמודים, עמוד השלום, פרק כ"ז).