טוב או רע?

טוב או רע? זה כמו לשאול אדם 'עץ
או פלי?' האם מחליטים בגלל הצד
שעליו נפל המטבע? ד"ר זאב בלן מציג
שתי דרכים להעריך מצב אם הוא טוב או
רע, וארבעה שלבים ליישום מהיר וקל.
 
 
את זה בטח כולם שואלים: איך נדע במה להאמין?
 
איש כפרי זקן אחד נחשב לאדם עשיר בגלל שהיה לו סוס. באופן טבעי, כולם חשבו שזו ברכה גדולה בשבילו שיהיה לו סוס משלו. לכן כשהסוס שלו ברח – כל אנשי הכפר חשבו שהאיש הזה מקולל. כעבור יומיים, הסוס חזר עם תוספת מעניינת: שני סוסי בר יפהפיים. בטח, חשבו כולם, ברור שזו ברכה משמים. אבל למחרת, בנו של אותו כפרי לקח את סוסי הבר למרחב הפתוח כדי לרכב עליהם, אך ברגע שניסה לעלות על הראשון, הסוס בעט בו והעיף אותו לקרקע, והרגל של הבן נשברה. כולם בכפר, בלי יוצא מן הכלל, חשבו שזה באמת, אבל באמת, רע. אבל כשאנשי הצבא שבאו לגייס את הצעירים שבכפר ראו אותו כך – פתאום המצב הזה היה נראה בעיני כל אנשי הכפר כדבר הטוב ביותר. איזה בר מזל…
 
שתי דרכים ישנן להעריך מצב האם הוא "טוב" או "רע".
 
הדרך הראשונה והמשותפת לרבים, היא הסתכלות על הדברים עם היגיון דדוקטיבי, כלומר קבלת מסקנות מן הכלל אל הפרט, כאשר המסקנות בהכרח נובעות מהנחות יסוד של הטיעון. אנו מחליטים אם המצב הוא טוב או לא טוב לרוב על פי זיכרונות והתנסויות שלנו מהעבר. אם ניסיון ההווה מוביל אותנו להאמין שברוב המקרים זה ממש לא טוב לשבור את הרגל, המסקנה הפשוטה והמיידית שעולה בראשנו היא שזה לא דבר טוב.
 
הדרך השנייה היא להעריך את המצב עם אמונה. כאשר אנו מסתכלים על המצב בעיני האמונה, התמונה נראית הרבה יותר רעננה ומשוחררת מכל היגיון או ניסיון העבר. עם אמונה אנו מאמינים שבכל ענן אפור יש קרן אור, שהכל מתוזמן ומושגח על ידי השם יתברך לטובתנו הנצחית, ושהשם רוצה שנמצא את המסרים שהוא שולח לנו בכל מצב.
 
אם אדם סובל מסימפטומים נפשיים, כמו חרדות או דיכאון, עליו לדעת שהרפואה לסימפטומים אלה נמצאת ממש בתוכם. השם לא שולח לנו קשיים וניסיונות כדי לענות או לייסר אותנו חלילה, אלא כדי שנוכל להתחזק ולצמוח מהם על ידי מציאת פתרון לבעיה, ועל ידי זה להתקרב אל השם. וברגע שהשם רואה שאנו מחפשים ומבקשים את אהבתו ורחמיו ב"בעיות" שלנו, ושומע אותנו מודים לו על ה"בעיות" הללו, הוא מזכה אותנו בדרגת הצלחה, כזו שמעולם לא חשבנו שהיא קיימת או אפשרית.
 
לצורך העניין נשתמש בדוגמא מעניינת. זמר צעיר ומצליח פתאום מפתח פחד קהל (מוזר, נכון?). תוך כדי ההופעה הנשימות שלו נעשות מאומצות מאוד, השרירים מתכווצים והוא מתחיל להיכנס לפאניקה… ואז, הוא מפסיק את ההופעה.
 
הצעד הראשון להחלמתו הוא היכולת שלו להפסיק לנסות להבין את התקפי הפאניקה בדרך השכל. ברגע שהבין שהפאניקה נשלחה לו משמים בגלל סיבה טובה, הוא החל לחשוב מהי הסיבה למצב הזה. הוא עצם את עיניו וחשב מהי מטרתו של השם במצב אליו הכניס אותו, ואז הוא גילה שהשם נתן לו דאגות רק כדי להגן עליו מפני… הגאווה שלו.
 
הזמר הצעיר הזה ניחן בקול מיוחד מאוד ובאישיות כריזמטית. אבל הפרסום כנראה 'עשה את שלו' והוא הפך לאדם גאוותן לכל הדעות, וגאווה זו הורגשה במיוחד בביתו וכלפי אשתו. הוא הפך לאדם ביקורתי מאוד, החל לתבוע ולדרוש… עד שאשתו הודיעה לו שהיא עוזבת אותו. הטכניקה הפשוטה הזו הובילה אותו להבין שהשם, ברחמיו המרובים עליו, הציל את חיי הנישואין שלו דווקא בעזרת התקפי הפאניקה המוזרים שחש. הפאניקה הכניעה אותו והפכה אותו לאדם עניו. את החודשים הבאים הוא הקדיש לבית – לזוגיות ולאשתו, כשהוא מגלה יותר הערכה למתנה האמיתית שקיבל. ברגע שהיה מסוגל לזהות את המטרה החיובית לבעיה שלו, הוא הצליח למצוא דרכים טובות כדי להגן על עצמו ממידות כמו גאווה והתנשאות, שהיו יכולות להרוס לו את הקריירה המבטיחה כזמר מוצלח ומפורסם.
 
גם אנחנו יכולים בקלות ליישם תהליך זה בהרבה מצבים בחיינו, או כאשר אנו מגלים בעצמנו דפוסי התנהגות לא ראויים. כי בסופו של דבר, אנו רוצים למצוא את המטרה החיובית בהתנהגות הלקויה או בסימפטום הנפשי, ולאמץ גישה חדשה שתשיג ותמשש את המטרה.
 
אז זכרו, מדובר בארבעה שלבים קלים ליישום:
 
עוצרים. נפסיק לעשות את מה שאנו עושים. הפסקה זו עוצרת את הנטייה הטבעית שלנו לראות את המצב כ"רע".
 
חושבים. אנו חושבים לעומק מהי המטרה החיובית שהשם מראה לנו במצב בו אנו נמצאים.
 
אפשרות נוספת. מחפשים דרך נוספת של התנהגות שאף היא ממלאת את מטרתו של השם, אבל בלי דפוסי ההתנהגות הלקויים.
 
תרגול. אנו מתרגלים את ההתנהגות החדשה שקיבלנו על עצמנו, בתחילה בצורה שכלית ואחר כך מיישמים אותה בפועל.
 
לא קשה, נכון? שיהיה בהצלחה.