טיול בפארק ומילה טובה

שמש ביום חורפי. אתם בטח מכירים ימים כאלה באמצע החורף כשהשמש חמימה ונעימה, מלטפת אותנו ברכות עם קרניה, לשמוע את ציוץ הציפורים וליהנות מהפרחים והעצים שמתחילים לפרוח מיד אחרי ט"ו בשבט.

ויום כזה, חבל לפספס, חייבים להספיק בו כמה שיותר!

אחת האהבות שלי בכלל, ובימים כאלה בפרט, היא ללכת מוקדם בבוקר לפארק ולקיים את המפגש היומי שלי עם בורא עולם – התפילה האישית. כך אני מרוויחה גם שעת הליכה מועילה, ועל הדרך שורפת קצת שומנים. באותו יום מקסים חרגתי ממנהגי ויצאתי בשעה קצת יותר מאוחרת.

החנייה הייתה חצי מלאה, אבל מצאתי מקום טוב באמצע. כשיצאתי מהרכב נשמתי את האוויר נפלא של ארץ ישראל עם חיוך גדול על הפנים, מודה לבורא עולם על כל היופי והמתוק הזה… ופתאום, אדם שיצא מהרכב שלו שאל אותי אם קבענו פגישה?…

מצחיק. אבל היה ברור לשנינו שהוא מתלוצץ. עניתי לו בחיוך ש"קבעתי פגישה עם בורא עולם". הוא היה מופתע כי לתשובה הזו הוא לא ציפה. הוא הנהן בראשו, איחל לי בהצלחה והמשיך הלאה.

המשכתי לכיוון הפארק משועשעת מהמפגש הבלתי צפוי. ואז, המחשבות הקטנות, אלה שרוצות להפיל אותנו למטה עם חוסר ביטחון, החלו לנקר לי בראש. 'מה זאת התשובה הזו – יש לי פגישה עם בורא עולם?' מה הוא מבין בזה? בטח חושב שאת משוגעת… עוד דתיה הזויה…' האמת, באותו רגע הרגשתי קצת לא בנוח עם עצמי. מודה.

'רגע, רגע!' החלטתי לתקוף אותן, 'מי כאן ההזויה? אני או אתן? החכמה היא לענות בפשטות ובצורה הכי ישירה. וכן! קבעתי דייט עם בורא עולם ואני לא מתנצלת בפניכן על זה ובטח לא מתביישת בזה!' עניתי להן בנחישות. 'כי מה זו התבודדות? פגישה יומית, שיחה אישית ולבבית עם בורא עולם, החבר הכי טוב של בני האדם. זה שאותו אדם לא מבין את הסיטואציה זה כבר עניין אחר לגמרי. ואם הוא רוצה לחשוב שזו 'שטות' אז זאת הבחירה שלו…' סגרתי את הדיון והמשכתי הלאה.

האגו נבלע פנימה, השתיק את הקול שהבליח החוצה ממפת עולם לא נכונה. כי מבחינתי, לענות בצורה ישירה ופשוטה זה גם חלק מעבודת המידות. וזה הדבר הכי מתבקש.

מאמרים נוספים בנושא:

מילה טובה או תרופה?

רק אהבה

ביחד, כי כולנו בני אדם

אידיאלים שנשכחו

כוחה של אהבה

קבוע, אבל בטוח

קפה עם מלאכים
היא ואני
הכלים שאלוקים נתן לי

קולם של הילדים המתוקים, שבאו ליהנות גם הם מהיום החמים הזה באמצע החורף, מילא את הפארק. המשכתי עד שהגעתי לאמצע הפארק, שם היה קצת יותר שקט. אלא שפתאום הקול הילדותי ומלא החיים שלהם חסר לי. 'יותר מדי שקט כאן' חשבתי לעצמי ועשיתי פרסה, חזרתי על עקבותיי. 'תודה רבה לך אבא יקר', התחלתי את ההתבודדות, 'על כל העזרה שאתה נותן לי, במיוחד בשבת האחרונה…'

"היי, שלום לך. הנה את שוב…"

הקול הזה היה מוכר לי. הסתובבתי והנה הוא שם, האיש מהחניה מתקרב אלי.

'אבא, נראה לי שיש לך מסר עבורי או עניין כלשהו במפגש עם האיש הזה' חשבתי בליבי כשהוא מתקרב אלי. עכשיו גם הבנתי למה קולם של הילדים פתאום חסר לי וגרם לי לחזור על עקבותיי…

אז ככה, קוראים לו יאיר. והיו לו מלא שאלות. הוא רצה לדעת קודם כל אם הקב"ה הוא רק שלי. ואם לא, האם הוא יכול להיות גם שלו ושל כל האנשים בעולם? האם זה משנה איך אני או את קוראים לו? האם היחסים בין האדם לבוראו נובעים מפחד, תנאים, אסור ואוי ואבוי? חוץ מזה, הוא הפגין ידע מקסים בשירת העשבים המפורסמת של רבי נחמן מברסלב, ואני הסברתי לו על הטבע והחוקים שבו, ושאנחנו עם ישראל מעל הטבע כפי שמלמדים אותנו חז"ל. הוא נותר פעור פה.

כנראה שגם לזה הוא לא ציפה…

הוא כנראה לא חשב ששיחה עם בורא עולם יכולה להיות כזו מעניינת ומסקרנת, מרגשת ומעצימה.

כשהיא מגיעה, גם אם פגשתם אותה באמצע הפארק, אל תיתנו לה לחמוק מהידיים שלכם!…

ההתרגשות ניכרה על פניו. לא בכל יום פוגשים אדם שאומר לך שבורא עולם הוא אבא אוהב שלך (בהתחשב ביחסי הציבור השליליים שעושים תדיר לאלוקים…). הוא אבא רחמן ואוהב, איתנו כאן כל הזמן ובכל מצב.

"אין אני ואתה, הם ואנחנו. אנחנו עם אחד וכולנו אהובים ויקרים אצל בורא עולם". חתמתי את השיחה שהובילה בשלב כלשהו ל"חלוקה" המוזרה הזו בתוכנו.

לא יודעת, מבחינתי הדברים האלה הם טבע שני שלי, חוף מבטחים לכל רגע. אבל יאיר? הוא היה המום מצד אחד, אך גם מלא שמחה. הוא ממש שמח לשמוע שהכי חשוב שתהיה בנינו אהבת חינם, שנדע לכבד אחד את השני ובעיקר את השונה מאיתנו. וגם את עצמנו. כי אדם שלם רק כשהוא אוהב ומקבל את מי ומה שהוא, אז בוודאי יצליח לאהוב ולהכיל את האחר.

"אני יודעת שאתה נותן לי את המילים" אמרתי לבורא עולם בהמשך ההתבודדות. "שימחת אותי על הדבר הנפלא הזה שנפל בחלקי הבוקר…" כי אתם יודעים, אי אפשר לדעת שום דבר ולאן הדברים (והרגליים) יכולים להוביל אתכם. איך פתאום שקט יכול להיות משהו 'מעצבן' ולגרום לנו לזוז מאזור הנוחות לקראת המפגש שיעשה לנו את היום. את 'היומית הרוחנית' של קירוב לבבות, של אחדות ושמחה ביחד.

מפגש אחד שעשה הרבה סדר בבלגאן הפנימי שלו ושלי.

צריך רק לפתוח את הלב והנשמה לסובבים אותנו ולא לפספס את ההזדמנויות שבורא עולם מציב בדרכנו, מול אלה שמחפשים, שואלים ומבקשים להבין.

זה כוחה של הארת פנים, של חיוך מעודד ומילה טובה אחת שיכולה להאיר את הנפש במקום הכי עמוק ופנימי, ולעשות שינוי אדיר. אל תפספסו את ההזדמנות הנפלאה הזו שמגיעה אליכם. עצרו, ותפסו אותה בשתי ידיים. אף פעם לא תדעו מה היא מסוגלת לעשות עם האדם העומד מולכם, אך בעיקר – לכם.

* * *

רוחמה אפרתי – B.A בפסיכולוגיה ותקשורת. -Master NLP קליני רפואי בטיפול לפחדים וחרדות, כאב, בעיות נפשיות ופיזיות, טראומות ועוד. מרצה בכירה. לפרטים 054-2176644 ruchama_ef@netvision.net.il