יוצאים לדרך

כל אדם שהוא כנה עם עצמו יודה, אפילו בינו לבין עצמו, שאין לו שמץ של מושג לאן פניו מועדות. מה טוב ההוכחה לכך היא – שרוב בני האדם לא מרוצים ממה שהם עושים.

4 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 06.04.21

כל אדם שהוא כנה עם עצמו יודה,
אפילו בינו לבין עצמו, שאין לו שמץ
של מושג לאן פניו מועדות. מה טוב
ההוכחה לכך היא – שרוב בני האדם
לא מרוצים ממה שהם עושים.

בגן החכמה – פרק 3

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

לימים התחילו השני בעלי בתים הנ"ל לירד, וירדו מטה מטה, עד שאיבדו הכל ונעשו אביונים, ולא נשאר להם כי אם הבתים שלהם. והבנים התחילו להתגדל…

דווקא על ידי שההורים נעשו עניים – הבנים התחילו לגדול. כאן מונח היסוד למה שאמרו חז"ל: היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה.

חיי העניות גורמים לילדים לגדול טוב מכמה סיבות:

האחת – הם מתרגלים להיות עצמאיים ולא מפונקים.

השנייה – הם רואים שאין להם על מי לסמוך מלבד השם, שלא כמו ילדי העשירים שתולים עיניהם בהורים, ולא חושבים שהם צריכים את השם.

השלישית – חיי העניות מחדירים באדם את מידת הענווה.

אמרו האבות הנ"ל להבנים: אין בידינו לשלם עבורכם להחזיק אתכם, עשו לכם מה שתעשו…

עד עכשיו החכם והתם היו ברשות הוריהם שהחליטו בשבילם הכל – מה יעשו, מתי יעשו, עם ילכו וכן הלאה. אולם עכשיו מתחילה הבחירה אמיתית שלהם, שהרי הם ברשות עצמם והם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, ועתה הם צריכים להתחיל ולהשתמש בכלים שבידם כדי לנווט את חייהם ולהגיע להצלחה.

אם כן, הכלי העיקרי שצריך כל אדם כדי להצליח בחייו הוא – התפילה. זאת, משום שהתפילה היא הכוח של האדם להצליח בכל מבחני החיים, כמו שאמר רבי נחמן: "עיקר כלי זינו של איש הישראלי הוא התפילה". דבר זה אנו לומדים בעיקר מדוד המלך, שכבר מקטנותו דחו אותו – נתנו לו לרעות את הצאן בהרים, לכן לא הייתה לו שום ברירה אלא רק לברוח אל השם ולסמוך עליו, ומכיוון שדוד המלך בחר להשתמש אך ורק בכלי התפילה הוא הגיע לאן שהגיע – דוד מלך ישראל, שכל התורה עברה דרכו ובכל מקום הלכה כמותו, כל התפילות מיוסדות על מזמוריו, כולם אומרים את ספר התהלים שלו, מזרעו יבוא המשיח ועוד.

נמצא, שעיקר החינוך שצריכים ההורים לתת לילדיהם הוא התפילה – ללמד אותם לפנות אל השם בכל עת, לדבר עם השם על כל בעיה או קושי שיש להם, להתייעץ עם השם בכל ספק שיש להם, להודות לו על הכל וכן הלאה.

הלך התם ולמד מלאכת רצען (סנדלר…)

רבינו כותב את המשפט הזה בפשיטות, קצר ולעניין: הלך התם ולמד מלאכת רצען.

התם ידע שעכשיו הוא צריך לפרנס את עצמו, ומכיוון שהיה תם והוא לא הלך בגדולות ובנפלאות ושאף מעל ליכולתו, לכן למד מקצוע המתאים ליכולתו השכלית.

מידה זו – שלא ללכת בגדולות ובנפלאות, נקראת בלשון חז"ל מידת "המכיר את מקומו", והיא אחת מארבעים ושמונה המידות שמנו חז"ל בפרקי אבות, המוכרחות לאדם כדי שיגיע לחכמה אמיתית.

והחכם, שהיה בר הבנה לא היה רצונו לעסוק במלאכה פשוטה כזו…

החכם צדק בשיקול דעתו. אם יש לו שכל גדול והבנה חריפה, למה עליו להסתפק במלאכה פשוטה, בו בזמן שהוא יכול ללמוד מקצוע חשוב ומועיל יותר מסנדלרות?

וישב בדעתו, שילך בעולם ויסתכל מה לעשות והיה הולך ומשוטט בשוק…

לפני שהחכם פונה לימין או לשמאל, הוא עושה ישוב הדעת, שהוא הדבר הכי חשוב בחיים, בפרט כאשר עומדים לפני קבלת החלטות מכריעות. אולם הצלחתו של ישוב דעת כזה היא רק בתנאי שהאדם יעשה אותו על פי שכל האמת, כדי שינחה אותו. כלומר, על פי השכל שהבורא כבר נתן בעולם, ולא שילך אחר השכל של עצמו. זאת, משום שאדם המיישב דעתו על פי השכל של עצמו בודאי יטעה, כפי שנראה במעשה הזה, שאותו ‘ישוב הדעת’ שהחכם עשה על פי השכל של עצמו, הביא אותו רק לטעות שוב ושוב.

כאן אנו רואים את תחילת הטעות של החכם – שחושב שהוא יכול לבין לפי ראות עיניו מה לעשות, ולקבוע לעצמו לפי החכמה וההבנה שלו מה יעשה בחייו, מבלי להתפלל על כך, מבלי להתייעץ עם הבורא – מה השם רוצה שאעשה? מה הייעוד שלי? התכלית? השליחות?

יעוץ והכוונה

עיקר ישוב הדעת וחיפוש התכלית הוא רק על ידי תפילה והתבודדות, משום שהבורא הוא היחידי שיודע באמת מה טוב לאדם, כי הוא יודע מה השורש של כל נשמה, ומה כל אדם בא לעשות בזה העולם, והוא יתברך לבדו רואה את כל התמונה ויודע מה תפקידו של כל אחד, וכיצד הוא משתלב בתכנית הכללית. אלו דברים שבשר ודם לא יכול לראות. לכן, כדי שהאדם ידע כיצד ללכת הוא מוכרח לעשות התבודדות (ישוב הדעת) בינו לבין עצמו, ולהשתמש בשכל שהבורא כבר נתן בעולם ולשתף אותו בהתלבטויותיו, לבקש את הדרכתו וכן הלאה.

כל אדם שהוא כנה עם עצמו יודה, אפילו בינו לבין עצמו, שאין לו שמץ של מושג לאן פניו מועדות. האם האדם יודע מה הוא בא לעשות בעולם הזה? מה טוב ומה כדאי לו? ההוכחה לכך היא – שרוב בני האדם לא מרוצים ממה שהם עושים. אילו היו מתייעצים עם השם ומבקשים ממנו הכוונה, הכל היה נעשה להם פשוט וקל, הם היו מוצאים את ייעודם האמיתי, דבר שהיה מספק להם שקט נפשי והרגשת סיפוק, דבר שחסר להרבה מאוד אנשים.

לכן, כשאדם מחפש מה לעשות, עליו להתחיל מנקודת אמת זו, כדי שיראה בשפלותו את החיסרון שלו – שהוא באמת לא יודע מה לעשות עם עצמו. לאחר שיגיע לנקודת אמת זו, אז יאמר לבורא: ‘ריבונו של עולם, אני לא יודע מהי האמת, מה אני צריך לעשות בחיי ומהי שליחותי, וגם אותם הדברים שאני נמשך אליהם – מי יודע אם זו האמת לאמיתה, כי אני יודע בעצמי שיש לי תאוות ואני משוחד להן, הן מעוורות את עיניי מלראות את האמת, לכן אני מבקש ממך – אנא, הולך אותי בדרך האמת לאמיתה, כי רק בה אני רוצה, בין אם היא נוחה לי ובין אם היא לא. אנא, בורא עולם, הראה לי מה הייעוד שלי, מהי שליחותי בעולם כדי שבעזרתה אגיע לתכלית שלי, באיזה תחום עלי לעסוק כדי להגיע לתכלית, כי אתה יודע שהעולם הזה הוא צל עובר…’

ישנם דברים שהאדם נמשך אליהם, וזה דווקא בגלל שהם אכן שייכים לתיקון שלו. לכן אין לו לפסול מראש את כל נטיותיו, אלא יעשה ישוב הדעת ויפשפש במניעיו. אם הם נקיים מנגיעות של תאוות – וישתף בישוב הדעת גם את נטיות ליבו שמא נטיית הלב הזאת מראה על קשר עם אותו הדבר – ואחר כך יפנה אל השם וישתף אותו בלבטיו ויתייעץ אתו, ויבקש ממנו שישמור עליו לבל יטעה בדרכו, שהכל יהיה על פי האמת של השם ולא לפי תאוותיו שלו, כמו שביקש דוד המלך ע"ה (תהלים כה): "הדריכני באמיתך" – באמת שלך, כי רק אתה יודע מהי האמת לאמיתה.

העבר עיני מראות שווא

החכם לא הלך בדרך האמונה שתיארנו עד כה. הוא אפילו לא עצר לרגע לשאול את עצמו: מהי האמת של השם? אלא הלך רק אחרי שכלו. הטעות שלו לא איחרה מלהתגלות – כאשר הוא בחר לחפש את האמת על ידי שיטוט בשוק, בזה הוא הראה שהחיפוש שלו הוא רק אחרי החיצוניות, אחרי מה שנראה לעיניים, ומובן שעל ידי זה הוא רק המשיך לטעות. כי בחיצוניות, כידוע, יש אחיזה גדולה מאוד לשקר ומי שהולך אחר ראות עיניו בודאי יטעה, לכן דוד המלך ביקש: "העבר עיני מראות שווא בדרכיך חייני". קודם כל הוא ביקש מהבורא שיעביר את עיניו מראות שווא, ורק אחר כך ביקש: "בדרכיך חייני", כי זה בלא זה – בלתי אפשרי הוא, ולא יתכן שאדם יצליח ללכת בדרך החיים, כשהוא עדיין הולך אחר ראות עיניו.

כל אדם יודע היטב מה יש בעולם גם מבלי לשוטט בו. החכם בודאי ידע שיש עורכי דין, רופאים, שופטים וכו’. לכן, גם לפי דעתו המשובשת – כשחשב שעליו מוטלת המלאכה לחקור בשכלו מה לעשות בחייו, כאילו אין לבורא שום עניין בחייו ואין עליו ח"ו השגחה פרטית מדויקת בתכלית הדיוק, על כל פנים הוא לא היה צריך ללכת ולשוטט בשוק, אלא לעשות ישוב הדעת ולהתייעץ, לברר אצל אנשי מקצוע, לבדוק מקומות לימוד וכו’, ואז להחליט איזה מקצוע הכי נראה לו, וליישם את שאיפתו מבלי להתמהמה, כפי שהתם עשה.

(מתוך "בגן החכמה" מאת המחבר)

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה