יח המשך-תורה יט תפילה לחבקוק

תורה יח' - המשך - ח - המשך - וזה דווקא בת קול שיצא, כי בחינת בת קול, התכלית של כל הדברים. היינו שמהפך כל דבר מראשו לסופו, שהוא התכלית. בבחינת: איזהו חכם - הרואה את הנולד...

4 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

תורה יח – (המשך)
(לשון רבינו ז"ל)
 
רבי יונתן מישתעי: זימנא חדא הוה קאזילנא בספינתא, וחזינן ההוא קרטליתא, דהוו מיקבעי בה אבנים טובות ומרגליות, וחדרי ליה מיני דכוורי דמיקרי בירשא. נחית בר אמוראי לאתויי, ורגש. ובעי דנשמטיה לאטמיה, וזרק זיקא דחלא ונחת. נפק ברת קלא ואמר: מאי אית לכו בהדי קרטליתא, דדביתהו דרבי חנינא בן דוסא, דעתידה לשדיא תכלתא בה לצדיקי לעלמא דאתי: (ב"ב ע"ד)
 
פירוש רשב"ם: קרטליתא – ארגז. דמקרי בירשא – כך שמו. בר אמוראי – אדם שיודע לשוט במים. בעי דנישמטיה לאטמא – שביקש לחתוך ירכו. זרק ליה חלא – חומץ,וברח מריחו לים. למשדיא בה – להצניע בו.
 
ר’ יונתן משתעי: זימנא חדא הוי קאזילנא בספינתא, וחזינא האי קרטליתא וכו’:
 
ח – (המשך)
 
וזה דווקא בת קול שיצא, כי בחינת בת קול, התכלית של כל הדברים. היינו שמהפך כל דבר מראשו לסופו, שהוא התכלית. בבחינת: איזהו חכם – הרואה את הנולד (תמיד דף ל"ב), שהוא הסוף והתכלית. כי בת קול הוא מה ששומעין כשאחד מוציא קול ביער או במקום אחר, אז שומע כאילו אחר גם כן מוציא קול כזה. וזה אנו שומעין בחושינו, כשאדם מוציא איזהו דיבור, אזי שומעין גם כן זה הדיבור בעצמו. נמצא, שהבת קול מהפך את הדיבור מראשו לסופו לעצמו.
 
למשל כשאדם מוציא דיבור של "ברוך", בוודאי יוצא האות ב’ בראשונה, ונתרחק מאדם. ואח"כ מוציא ה- ר’ של ברוך, ואז ה- ר’ קרוב אל המוציא מה– ב’. וכן הכ’ שמוציא האחרונה, היא קרוב לאדם הזה יותר מה- ר’. והב-ת קול לוקחת זאת התיבה "ברוך", ומהפכת אותה מראשה לסופה. ומהפכת את ה-ב’ שתהיה קרוב לאדם יותר מה- ר’, וה- ר’ מה- כ’.
 
נמצא, שה- כ’ שהיא סוף ותכלית של התיבה, שהיתה רחוקה מתחילה מהבת- קול בתכלית הריחוק, עכשיו היא קרובה בתכלית הקירוב. כי כן אנו שומעין, שבת קול מוציא תיבת ברוך, בתחילה ב’, ואח"כ ר’, ואח"כ כ’. נמצא, שה- כ’ שהיא התכלית, שהיה מתחילה בתכליים הריחוק מהבת- קול, עכשיו נתקרב בתכלית הקירוב, כי הבת- קול הפך את התיבה. וזה שנפק ברת קלא – בת קול דווקא, הודיע את זאת: מה אית לכו בהדי קרטליתא דאיתתא דר’ חנינא בן דוסא דעתידא לשדייא ביה תכלתא לצדיקייא לעלמא דאתי: (ע"כ לשון רבינו ז"ל):
 
[סיום המשתעי, דהיינו: רב יהודא הינדואה מישתעי, ושאר המאמרים כאלה, המובאים שם בב"ב אחר מאמרי רבה בר בר חנה,, שהם אמר לי הונא בר נתן וכו’, ומעשה בר’ אליעזר ור’ יהושע – הכל יבוא על נכון בספר ליקומי חנינא בסימן ג’ וד’ וה’. לך נא וראה שם, תמצא מרגוע לנפשך]:
 
עד הנה עזרונו רחמיך לסיים מאמרי ה"מישתעי", אשר הסתירו בהם גנזיא דמלכא כולהו תנאי וכולהי אמוראי. כען אציתו למילוי דנפקין בהדרתא, שפר עליה לחוויה באפי מלכוותא. בחכמתא יגלה לכץ קצת להודעותא, גדולת הבורא גניזין עילאין הצפונים ב"ספרא דצניעותא". אתיא ותמהיא די עבד עמנא אלקא שמיא לגלות לנו עטין דאורייתא, בדרך נפלא ונורא השווה לכל נפש לזכות להתקרב על ידם לדי ברא כולא למיעבד ליה רעותא. בריך שמיה לעילא מן כל ברכתא ושירתא:
 
סִפְרָא דִצְנִיעוּתָא
 
תורה יט
 
תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות וכו’: (חבקוק ג’)
 
באפין:איתא בספרא דצניעותא פרקא קדמאה (זוהר תרומה דף קע"ו ע"ב): עד לא הוי מתקלא, לא הוי תשגיחין אפין
 
א
 
כי קשה להעולם: על מה צריך לנסוע להצדיק לשמוע מפיו, הלא אפשר, לעיין בספרים דברי מומר! אך באמת הוא תועלת גדול, כי יש חילוק גדול בין השומע מפי הצדיק האמת בעצמו, ובין השומע מפי אחר האומר בשמו. מכל שכן כששומע מפי ששמע מפי השומע, כי יורד בכל פעם מדרגא לדרגא, רחוק מפי הצדיק. וכן בין השומע מפי הצדיק למעיין בספר, הוא חילוק גדול ביותר:
 
ב
 
כי צריך לזכך את הפנים, שיוכל כל אחד לראות את פניו בפנים שלו כמו במראה. עד אשר בלא תוכחה ובלא מוסר יתחרט חבירו תיכף על מעשיו, רק ממה שיביט בפנים שלו. כי ע"י שיביט בפנים שלו, יראה את עצמו כמו במראה, איך פניו משוקע בחושך:
 
ג
 
כי גודל יקר הערך של לשון הקודש, שבו נברא העולם, כמאמר חז"ל (ב"ר פי"ח הובא בפרש"י): לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת (בראשית ב’) – לשון נופל על לשון. מכאן שנברא העולם בלשון הקודש. וזה בחינת חוה, בחינת (תהלים י"ט): ולילה ללילה יחוה, היינו בחינת הדיבור של לשון הקודש, שבו נברא העולם. וזה בחינת: לזאת יקרא אשה, היינו הדיבור, כמו (בראשית מ"ט): וזאת אשר דבר להם. וע"י לשון הקודש רוממנו מכל הלשונות, שכל הלשונות העמים נופלים ע"י לשון הקודש. היינו שהרע שיש להלשון של האומה אחיזה בו, נתבטל ונופל ע"י לשון הקודש, ואין לו שליטה על ישראל, וזה בחינת: לשון נופל על לשון. והרע הכולל, שכל הרעות של שבעים לשון כלולין בו, דהיינו תבערת המדורה של תאוות ניאוף. שכל השבעים לשון משוקעין וכלולין בו, נופל ונתבטל ואין לו שליטה ע"י לשון הקודש.
 
וזה בחינת: מדורה של שבעין כוכבין הנזכר בזוה"ק (פ’ ויקהל ר"ג ע"א), היינו הרע הכולל שהוא תבערת המדורה של תאוות ניאוף שכל השבעין אומות כלולין בו : וזה בחינת חשמ"ל, חיות אש ממללות (חגיגה י"ג). חיות אש – בחינת חוה אשה. היינו בחינת לשון הקודש כנ"ל, שעל ידו מתמלל ומשתבר אש המדורה של שבעין כוכבין. וזה בחינת מ"ל מ"חשמל", שהם בחינת מדורה של שבעין כוכבין, שנתמלל ונתבטל ע"י לשון הקודש. כי ע"ש זה נקרא לשון הקודש, כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה (מ"ר קדושים פ’ כ"ד). וזה שפירש רש"י (כראשית שם): על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו – מכאן שנאסר להם עריות, רוח הקודש אומרת כן. רוח הקודש, היינו לשון הקודש, כמו (תהלים ל"ג): וברוח פיו כל צבאם. שע"י לשון הקודש, נאסר ונתקשר התאווה של תאוות ניאוף, היינה המדורה של שבעין כוכבין, שאין לו שליטה על ישראל ע"י לשון הקודש, בבחינת לשון נופל על לשון כנ"ל, שהרוח שטות נתבטל ע"י רוח הקודש. וזה בחינת תיקון הברית, שהוא בחינת רוח הקודש, בבחינת ולא קמה עוד רוח באיש (כמו שדרשו רז"ל זבחים קטו). 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה