כל אישה והסוד שלה: מה הסוד שלך?

יש לי סוד. כמוס כזה. אמיתי. מביך.

אני חושבת שלכל אישה יש סוד כזה כמוס. אבל הסוד שלי, למגינת ליבי, הוא אחד כזה שקשה מאוד להסתיר. כמעט כל אחד יכול לעלות עליו ולנחור לעברי בבוז. אח, איזה בושות…

כן, אני מבולגנת. אבל ממש. כלומר, אני מטבעי ממש שוחרת סדר וניקיון אבל קשה לי מאוד לשמור עליהם, או בעצם, קשה לי בכלל להגיע אליהם. כנראה משהו בגנים, או משהו נרכש, עת גדלתי כבת יחידה בכורה ומפונקת שכותבת שירים נוגים במרפסת במקום ללמוד לשטוף כלים. מי יודע.

תמיד הייתי כזו, אלא שעם החתונה והילדים שיהיו בריאים, זה החמיר. לא אשכח את אותו היום, כחודשיים לאחר הולדת בתי הבכורה, בעודי אפופת הלם ונטולת שינה, וחמותי הנפלאה אך האיסטניסטית להפליא, נחתה אצלנו בבית, בהפתעה.

אני לא יודעת מי היה יותר בהלם – אני או היא. היא – שראתה את המהפכה של השמחה בביתנו הקט, ואני – שהנה, היא עלתה עלי ואני לא הכלה המושלמת עליה תמיד חלמה. הספיקה לה הצצה רגעית קטנה אל עבר הכיור עמוס הכלים לשאול בחרדה: "מה, למה הוצאתם את כל הכלים מהארונות?". "לא הוצאנו", עניתי בשלווה מאוד מעושה, "אלו כלים מלוכלכים המחכים לשטיפה".

וזהו. שם זה נגמר. בהלם וזעזוע שקשה להסתיר, היא הבטיחה לעצמה שלא תגיע אלינו יותר. לא יודעת אם הצליח לה, אבל יש לומר שהיא בהחלט משתדלת לעמוד בהבטחה מאז.

גם מצד ההורים שלי המצב לא דבש. גם אבי שיחיה איסטניסט גדול מאוד ואמי שתחיה, בעקבותיו. מאז החתונה הם מגיעים אלינו פעם בכמה חודשים עם חומרי ניקוי, דליים וכלים מכלים שונים. מזיזים ספות, מיטות, ארונות. מבריקים את המקרר. הארונות. לא נחים ולא שוקטים עד שהכל נוצץ.

* * *

נוצץ, אה?

כולם באמת נפלאים וכוונותיהם טובות, אבל אני חושבת שבעייתי רק החריפה עם השנים, בגלל מבט העין הזה, השופט לכף חובה. בגלל שלא מסוגלים לראות אותי, מה שמעבר לאבק או לכמה כביסות.

ממש חשתי על בשרי את דברי רבי נחמן מברסלב שאומר בעוז שאסור בדורנו להוכיח. שזה עושה ריח רע בנשמות. אוי, אי אפשר לתאר כמה רע זה עשה לי בנשמה.

מאמרים נוספים בנושא:

כאן ולא כאן

והסוד הוא…

שינויים ותופעות לוואי

תעזו, לכו על זה!

לא ביום אחד

יש חיים אחרי הפרה

מועד ב', החוק הבלתי כתוב של החיים

אז איך דברים ישתנו?

העצה של הבבא סאלי

סוד הנקודה הטובה

* * *

לאחרונה החלטתי שלא עוד. אז כשירות לציבור המבולגן באשר הוא אני מביאה כאן כמה תובנות שעזרו לי לצאת ממעגל הקסמים של תחושת הכישלון התמידית:

1. אלוקים עדי כמה שאני משתדלת. את כל כוחי ואוני וזמני אני משקיעה בלהיות בלבוסטע. בלהיות עקרת בית יותר מוצלחת. ובכל זאת, במבחן התוצאה, הבית, איך לומר, רוב הזמן, עדיין, ברוך ה'… מהפכה של שמחה.

אז קודם כל וראשית לכל, אני משדלת את עצמי לזכור שדין וחשבון אני חייבת רק לאחד ולא לאלף. כלומר: הקב"ה יודע שאני עושה את מירב ההשתדלות שלי בתנאים הקיימים ובוודאי גאה בי. וכל השאר? לא מעניין.

2. חברותיי מסביב יודעות שיש לי תסביך, אני אף פעם לא מרוצה מאיך שהבית שלי נראה, מתביישת להזמין אלי הביתה, ולארח בשבתות? מחוץ לחוק מבחינתי. (גם לבשל וגם שהבית יבריק? גדול עלי!). אז לאחרונה החלטתי – עד כאן. דלתי פתוחה בשמחה לאורחים. כי מי שרואה אותי באמת יודע לומר לי: את בסדר גמור. נורמאלית. הבית שלך נראה כמו כל בית עם ילדים שאין בו עוזרת פעמיים בשבוע, הכל בסדר ושום דבר לא יצא משליטה, כמו שאת מספרת לעצמך. בקיצור, חבל לפספס רגעי קסם בגלל הבושה הדמיונית, שבדרך כלל היא פרי דמיוני בלבד.

3. לא להאמין לקולות המחלישים שבתוכי שאומרים לי כמה שאני כישלון, לא יוצלחת, כמה שאני גרועה. למנות מדי בוקר וערב את הכישרונות שלי, ההצלחות, העוצמות. לגרש את החושך עם מבט אמיתי של אור.  

4. עוד אני משתדלת להזכיר לעצמי תמיד – שלכולנו יש סודות. כמוסים. ולא בטוח שאלו עם הסודות הגלויים לעין כל הם הכי גרועים. להיפך, יש סודות כמוסים כל כך שנחבאים שנים. אולי הם גרועים יותר? מי אמר שאני הגרועה מכולם?

למשל: אדם מגמגם, נכה, או שמן, לא בחר שכולם יראו את הבושה שלו. כך בחר בורא העולמים ויש לו הסיבות לכך. אז אני משתדלת להתחזק באמונה שזה שק החושך שלי בחיים האלה ולשמוח בו. ותכלס, זה באמת שק של עשירים.

5. הרבה תפילות להצליח להיות קצת יותר בלבוסטע. אני לא יודעת איך אהיה בע"ה בתור סבתא או חמות, אך כולי תפילה כבר מעכשיו שאדע לראות רק את הטוב בבנותיי ובכלותיי ולהפיץ ריח טוב בנשמות. ריח ניחוח אישה ל-ה'.

6. ואחרון חביב, כמובן, אחרי החגים (מבחינתי חנוכה הוא גם בשרשרת החגים!), הבטחתי לעצמי, אני נרשמת לקורס ארגון וניהול הבית. כי תפילות זה טוב ואמונה זה מצוין. אבל מישהו גם צריך לסדר בבית הזה!

* * *

ליבי קראוס, הינה בעלת תואר שני בתקשורת ועיתונאות מהאוניברסיטה העברית. עורכת וכותבת.