מיק ג'אגר ולהקתו הפכו את
המונח "אבנים מתגלגלות" למושג
פופולארי, אבל חשבתם פעם מהי
המשמעות האמיתית של ביטוי זה?
ובכלל, איך הוא מתקשר לשבועות?
 
 
מיק ג'אגר ולהקתו הפכו את המונח "אבנים מתגלגלות" (שם להקתו) למושג פופולארי, אבל חשבתם פעם מהי המשמעות האמיתית של ביטוי זה?
 
אדם הולך ברחוב ורואה אבן בהירה ועגלגלה. תחושה (תחושה? אובססיה של ממש) תוקפת אותו: הוא חייב לבעוט בה ולהעיף אותה כמה מטרים קדימה. וזה מה שהוא עושה. הוא מתקרב לאבן, ושוב, בועט בה עוד. לאחר שהוא מספק את כוח המדמה שלו (והאובססיה) כאילו היה כוכב בנבחרת ארגנטינה במונדיאל, הוא עוזב את האבן וממשיך הלאה, עד שבא מישהו אחר ומתחיל לבעוט באותה אבן אומללה. אבן זו מתגלגלת כל היום. רק שהמעניין הוא, שעם כל בעיטה היא בעצם זזה קדימה. כן, משהו דומם יכול לזוז…
 
וחוץ מזה, שבועות בפתח.
 
ואתם בטח שואלים מה לכל ההסבר הזה ולחג שבועות?
 
ובכן, תחילה עלינו לשאול את עצמנו מספר שאלות יסודיות: מהי התכלית של חג השבועות? אם זהו סתם יום לציין את התאריך שישי בסיון שבו קיבלנו את התורה לפני 3323 שנה בהר סיני, ניחא. אך חז"ל אמרו שצריך לחדש את קבלת התורה כל שנה! מה זה, רישיון נהיגה? ומדוע קוראים את מגילת רות בשבועות? ומה הקשר בין אבן מתגלגלת, חידוש קבלת התורה כל שנה ומגילת רות?
 
דוד המלך מהווה את המפתח לפיצוח ופיתרון החידון הנ"ל. בעזרתו, נשיב בעזרת השם על כל השאלות.
 
דוד המלך הוא אב-טיפוס של האבן המתגלגלת שכולם בועטים בה. אפילו אביו בעט בו ולא סבל אותו, וחשב אותו לממזר כפי שמספרים חז"ל.
 
אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שישי אבי דוד מגודל חרדתו מפני כל נדנוד של חטא, עלתה טינה של ספק בליבו לעת זקנתו. אמר: "שמא חס ושלום לא כיוונו בועז זקני ובית דינו אל ההלכה, ונמצא אני פסול ואסור עלי לבוא בקהל השם, כי אני צאצא של רות המואבייה, ואיך אני חי עם אשתי שבת ישראל כשרה היא, ואני – שמא מואבי אני!?"
 
לישי כבר נולדו שישה בנים ושתי בנות קודם שעלה ספק איום זה בליבו, ומה יועיל לתקן את העבר? אלא שלא כמידת הרשעים מידת הצדיקים, מידת הרשעים – שאינם יראים מן החטא, ואם יראים – מחמת העונש הם יראים, כיוון שרואים עצמם שקועים בחטא יותר מדי, כבר הם מפקירים עצמם לעונש ואינם עוזבים את החטא. אבל הצדיקים אינם כן, אלא עיקר יראתם הוא מפני החטא, לכך אפילו בשעה שרואים עצמם שנכשלו בגופו של חטא ואינם יכולים להינצל מפניו, אף על פי כן אין הם מוסיפים חלילה שום נדנוד חטא עוד.
 
הלך ישי ופרש מאשתו כמה שנים. ובניו ידעו. ומכיוון שצדיק גדול היה ישי אמר: "לא לתוהו ברא הקב"ה את עולמו, כי לשֶׁבֶת יצרוֹ, ואין נאה לאדם לישב בלא אישה". מה עשה? לאחר מספר שנות פרישות מאשתו לקח שפחה כנענית שהייתה בביתו, ואמר לה: "הרי את משוחררת על תנאי: אם כשר אני לבוא בקהל השם – שחרורך שחרור, ותהי לי לאישה כדת משה וישראל; ואם פסול אני – שחרורך אינו שחרור, והרי את בעבדותך ומותרת גם למואבי".
 
אשתו של ישי שהייתה אישה צדיקה גדולה הצטערה מאוד על שצדיק זה, בעלה, פרוש ממנה, והייתה מתאווה להעמיד ממנו עוד זרע אנשים. ראתה השפחה בצער האישה ואמרה לה: "עשי בי כמעשה שעשתה רחל בלאה אחותה". באה אשת ישי במקום השפחה והתקדשה מאוד, התפללה להשם, וזכתה שהשם נתן לה היריון נוסף. ישי לא הבחין בלילה מי היא אשתו ומי השפחה, ומאת השם היה שלא ידע ישי מן התמורה. אחרי שלושה חדשים ראו בניו שאמם הרתה וסיפרו לאביהם: 'ראה, אמנו הרה ולא ממך ואנו רוצים להרגה, אותה ואת העובר שבמעיה!'… אותה שעה הצטער ישי צער גדול מאוד ואמר לבניו: "הניחו לה שתלד ולא תוציאו לעז עליכם, ויהיה הוולד מאוס ועבד לכם". וכדי שלא יתערב הבן שיוולד בישראל, אף על פי שלא יפרסמו 'פסולו', אמר שיהיה 'מאוס ועבד'.
 
אותו בן שנולד מהיריון זה היה דוד המלך.
 
הוא שאמר דוד (תהלים סט): "מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי" – הם חשבו שאני ממזר, "וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי" – שחשדו שאימם בגדה בבעלה.
 
דוד המסכן נשלח למדבר כרועה צאן בתקווה שחיה רעה תאכל אותו. זוהי הסיבה שנאלץ להרוג ארי ודוב והוא עדיין ילד רך בשנים. כאבן, דוד התגלגל ממקום למקום ומעימות לעימות. עוד לא היה בגיל בר מצווה וכבר התגבר על גלית. חמיו, שאול המלך, רדף אותו ללא הרף. יועציו הקרובים ביותר ואף בניו רקמו מזימות נגדו ומרדו בו בפועל. היו לו אויבים ומתנגדים מבית ומחוץ. אפילו חכמי הדור כמו דואג האדומי ושמעי בן גרא ירדו לחייו וביזו אותו ברבים.
 
דוד המלך כינה את עצמו אבן, באמרו (תהלים קיח): "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה". אותה אבן שנראית מכוערת בעיני הבנאים הפכה להיות אבן הפינה של הארמון. ולענייננו, למרות שמלכים ושרים בזו לדוד וחשבו אותו לפחות מאפס, השם יתברך בחר בו כמלך ישראל ומשיח השם, וגם ראש לשלשלת משיח צדקנו, שיבוא במהרה אמן.
 
לא תוכלו למצוא שום ילד, נער, או איש צעיר עם כל כך הרבה בעיות וכוחות הפועלים נגדו כמו דוד. אבל הוא לא התלונן וגם לא התבכיין וגם לא חש מסכן. פרוטוקול ההתבודדות שלו – ספר התהלים – הוא רב מכר של כל הזמנים. דוד ידע שאין תקווה בבשר ודם, לכן הכניס את כל כוחו בתורה ובתפילה. אם דוד המלך היה יכול לקבוע את מקומו בבית המדרש ולא על הספה של איזה פסיכיאטר, כולם יכולים.
 
אם דוד המלך היה בחור ישיבה היום, אף אחד בעולם החרדי לא היה מסכים להשתדך אתו (להוציא בעל תשובה או גר צדק). הסבתא-רבא שלו הייתה רות המואביה, גרת צדק ממואב. רות הייתה נכדה של עגלון מלך מואב והוא היה נכד של בלק הרשע. אם כן, נוסף לכל הבעיות האחרות של דוד, הוא היה צאצא של בלק! רבים היו מעקמים אף לעברו אם היה חי בינינו היום, אך ראו איזה שקר! היו מעקמים אף אל משיח השם! אבל שום חסרון לכאורה – ייחוס גרוע, נסיבות לידה, קשיים, ביזיונות וייסורים – לא מנעו מדוד המלך מלטפס אל פסגת התורה והקדושה, עד שזכה להיות רגל רביעית במרכבה הקדושה. דוד היה אדם שהקדיש כל דקה בחייו לקב"ה ולא הפסיק לעלות מעלה מעלה כל ימי חייו.
 
אז הכל בא על מקומו, נכון? חג השבועות הוא לא סתם חג המציין אירוע היסטורי. זהו חג המראה לנו – מקטן ועד גדול – שיש לנו חלק בתורה, ולא משנה המעמד החברתי, הייחוס, או שום דבר אחר. לאף אחד לא היו חיים כה קשים כמו של דוד, לכן גם אין לאף אחד שום תירוץ לפרוש מן התורה. דוד המלך מראה לנו שצריך לגדול ולצמוח משנה לשנה, לקבל את התורה מחדש כל שנה, כי הקבלה של היום היא לא כמו הקבלה של אשתקד, שהיינו במדרגה נחותה מן הנוכחית.
 
אנו קוראים את מגילת רות בשבועות כדי ללמד שיהדות התורה אינה מועדון אקסקלוסיבי המוגבל לעשירים ומיוחסים. אדרבה, התורה היא של כולם ולכולם יש חלק בה. ענקי עולם היו גרי צדק או בעלי תשובה כגון עובדיה הנביא, שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא וריש לקיש. מואב היה עם מקולל, אבל מעמד נמוך זה לא מנע מאותה נשמה טובה ממואב – רות המואבייה לשאוף לטהרה ולהידבק בקדושה.
 
הגיע הזמן שנפסיק להיות אבנים מתגלגלות בעולם סרק של גשמיות ונקבל את המתנה הכי יפה שקיבלנו אי-פעם מבורא עולם– התורה הקדשה והיום בו נהיינו לעם.
 
ולא פלא שבחג השבועות – ו' בסיון – הוא יום ההילולא (יארצייט) של דוד המלך, זכותו יגן עלינו. מי ייתן ויהיה נר לרגלינו ואור לנתיבתנו תמיד, אמן!
 
 

* * *    

הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"