כנסו אל התיבה – וצאו מאזור הנוחות!
הקדוש ברוך מבקש ממנו לקום ולעזוב את הכל ולהיכנס אל תיבה ענקית שאותה הוא בנה בציווי האלוקי, וזו אינה סתם תיבה אלא כזו שהשכנים שלך 24/7 הם לא פחות מאשר חיות..
כנסו אל התיבה – וצאו מאזור הנוחות!
בפרשת נח, הקדוש ברוך מבקש ממנו לקום ולעזוב את הכל ולהיכנס אל תיבה ענקית שאותה הוא בנה בציווי האלוקי, וזו אינה סתם תיבה אלא כזו שהשכנים שלך 24/7 הם לא פחות מאשר חיות.. בהמות.. עופות ועוד כל מיני בעלי חיים שלא במיוחד היינו מעוניינים לפגוש אותם ביום יום ופרט לא על בסיס קבוע למשך עשרות ימים ולילות כשבחוץ המבול.
חיות הם חיות..!
צריך להבין שבטבע שלהם החיות מן הסתם הם חיות. כל עניינם זה לאכול, לשתות, לנוח, לישון ולהתרבות. אין להם שום שכל ובטח שלא דעת. הסיפוק שלהם מידי "כאן ועכשיו" ואין להם גם שום בושה.
הקדוש ברוך הוא הנהיג את עולמו שהחיות יהיו שונים זה מזה. ישנם כאלו שערים ביום וישנים בלילה – והפוך, ישנם כאלו שאוכלים מספוא, פירות וירקות וכאלו שאוכלים בשר והם תוקפנים. ישנן חיות גסות ואחרות עדינות, טמאות לעומת כשרות, לכל אחד התנאים שבהם הוא גדל ולהם הוא זקוק למחייתו.
השם ציווה את נח גם לשמור את באי התיבה להמשך קיומם העתידני בעולם. ומשכך, נח הפך להיות סוג של עבד ומשרת של החיות והבהמות בתיבה. את זה האכיל ביום, את ההוא בלילה, לזו ניקה את הרפת ולהיא טיפל בבעיה וכן הלאה.
הס מלציין את רעשי הרקע הבלתי פוסקים והלא נסבלים בעליל שהרי ישנם חיות שנובחות, מייללות, נוהמות, נוערות ומשמעיות קולות אימה; שלא נדבר על רמת הצנחה והסירחון כאשר החיות מטילים את מימיהם וגלליהם וכן המזון שנרקב ומבאיש.
בקיצור, חתיכת ניסיון! ביג טיים! שהשכנים שלך הם חיות, בהמות בעלי כנף ושאר בע"ח זה לא בדיוק המצב האידיאלי לחיות בתוך התיבה , זה ממש גן חיות, ג'ונגל לכל המשתמע מכך אשר שט לו על המים ונשמר מפני המבול.
אז איך כל זה קשור אלינו וכיצד ניתן לקחת לידי יישום פרקטי/מעשי לשיפור וייעול החיים ?
- צריך לדעת שבכל אדם קיימת חיה/בהמה שדומה לו; אחד אסרטיבי ודעתן ומולך כמו אריה, השני ערמומי כמו שועל, השני טורף בדבריו כמו זאב, השנייה זריזה כמו האיילה, האחרת חרוצה כמו הנמלה, וכל זה הדרך. כלומר התכונה הבולטת שנמצאת בחיה מסוימת קימת גם אצלנו בני האדם. נשאלת השאלה – מה אנחנו עושים אתה, ואיך מעלים את התכונה הזו מדרגה בהמית לתכונה אנושית שבונה עולם??
- כותב בעל התניא הקדוש שאצל כל יהודי קיימת "נפש בהמית", חייתית מלאה בתאוות. אותה אנחנו מצווים לטהר, לזכך, לעדן. זוהי כמובן עבודת המידות קשה ביותר אבל בהחלט אפשרית
- להיכנס לתיבה פירושו גם לצאת מאזור הנוחות שלי, מהמקום המוכר, האהוב, הנוח, זה שמתאים לי ולעבור למקום פחות נעים, פחות מזמין ולא בהכרח תואם את ציפיותיי ורצונותיי. ויש בזה משום ענווה וגם הסתפקות במועט ובעיקר להבין ולדעת ששום דבר לא מגיע לי והכל במתנת חינם מהקדוש ברוך הוא.
צאו מאזור הנוחות שלכם וכנסו אל התיבה ובדרך תכנסו גם לפרופורציה
לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בשגרה ובטוב שיש לנו וסביבנו ושוכחים להודות ולהביט סביב ולהבין שזה בכלל לא מובן מאליו.
עצם היציאה מאזור שלי לכיוון התיבה בהכרח מחייבת אותי להתבונן ולהבין ששום דבר אינו קובע, הדברים זמניים וארעיים (סוכה, זוכרים? רק לפני שבועיים נפרדנו ממנה), יתרה מזו, הקדוש ברוך הוא לא חייב לי כלום, והכל נתינת חינם מתוך רחמנותו יתברך וכמה צריכים להיות מוקירי תודה ולהודות בלי סוף. כי גם מה שנראה שלי ובטוח שהוא שלי.. ממש לא! הכל שייך לבורא עולם!
רוחמה אפרתי B.A פסיכולוגיה ותקשורת, Master & Trainer NLP תת מודעי קליני רפואי, מרצה בכירה בנושאי פסיכולוגיה, תת מודע, יהדות וחסידות. מומחית לטיפול בבעיות רגשיות. לפרטים: 054-2176644
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור