כשהיום צוחק מן הלילה
אין הוא טורח אפילו להשיב על שאלתו האומללה של הלילה, המצטמק והולך לו. הוא פשוט צוחק מלוא פיו!
אין הוא טורח אפילו להשיב על שאלתו
האומללה של הלילה, המצטמק והולך לו.
הוא פשוט צוחק מלוא פיו!
בן המלך ובן השפחה אבדו ביער. בלילה שמעו קול נהמת חיות, הומות ושואגות ונבהלו מאדלפנות בוקר נשמע על פני היער קול צחוק גדול, שהיה מתפשט והולך על כל היער, עד שהיו העצים מתנענעים ומזדעזעים מחמת הקול.…כשפגשו ב"איש היער", לנו בביתו המרחף באוויר ושאלו אותו לפשר הקולות ששמעו. ביאר להם האיש: קול הצחוק המתפשט לפנות בוקר ביער הוא מחמת שהיום שוחק מן הלילה. כי הלילה שואל את היום: "מדוע כשאתה בא אין לי שם"? ואזי היום שוחק ונעשה צחוק גדול, ואחר כך נעשה יום.
בלילה שבו ושמעו את שאגת החיות המבהילה, ולא היטו אוזנם אליה מחמת הפחד, אך לאחר מכן היטו שוב את אוזנם ושמעו שהוא קול נגינה וזימרה נפלאה מאד. היטו אוזנם שוב ושמעו שהוא קול זימרה ונגינה נפלא מאד מאד, שהוא תענוג נפלא ועצום מאד לשמוע זאת, ושכל תענוגי העולם כולם אינם נחשבים ובטלים לגמרי לעומת התענוג הנפלא של הנגינה הזאת. (על פי "מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו").
צחוק גדול מתפשט על פני היער הגדול של החיים. יום אחד מוצא האדם את עצמו שרוי במאבק כפוי על חייו. חייו דומים ללילה, ובלילה הזה הוא רץ, חסר נשימה ואובד עצות, כבתוך מבוך. אותם חיים שפעם האירו לו פנים, נדמים יותר ויותר לחיות טורפות, המשחרות לפתחו ומבקשות: תן לנו את כספך, הב לנו את אהבתך, זמנך, כוחך, מוחך, תשומת ליבך. את כ-ו-ל-ך. דבר לא נשאיר בעבורך.
"בלילה שמעו את שאגת החיות, ובבוקר שמעו קול צחוק גדול".
אבל יש מקום, אי שם באוויר העולם, ממנו נראים הדברים אחרת. כל כך אחרת עד שהשחור נראה כאור. סיוט הופך לעונג עמוק.
הבה נאזין לפירושו של "איש היער" המסתורי בביתו המרחף אודות הצחוק הגדול: "קול הצחוק המתפשט לפנות בוקר ביער הוא שהיום שוחק מן הלילה. כי הלילה שואל את היום: "מדוע כשאתה בא אין לי שם"? ואזי היום שוחק ונעשה צחוק גדול, ואחר כך נעשה יום".
בלילה – בריות נאספות אל מעונן. טשטוש וחוסר בהירות משתלטים והולכים על כל מראית העין. סכנות מופיעות ואורבות. ספק ופחד נולדים. בכל התרבויות, משום כך, מסמל הלילה הסתרה, בורות, רשע.
אבל לחושך אין באמת "שם" עצמי, מהותי. שמו האמיתי הוא, בעצם, "העדר אור". כאשר מאיר היום – מתפנה החושך ונעלם. אין היום צריך להילחם בו ולגרשו מן העולם. אין זה דו קרב בין שני אוייבים שווי ערך. כשהיום מגיע אזי ללילה "אין שם", ישותו מתפוגגת, מהותו אובדת. ממילא, בעל כורחו, רק משום שהיום הופיע, מתפזר החושך ונעלם.
היום יודע שהלילה אינו אלא ממלא מקום עלוב. הוא שוטף את העולם באור, והוויתו המלכותית מבהירה את כל המבוכות, מסירה את כל הספקות. אין הוא טורח אפילו להשיב על שאלתו האומללה של הלילה, המצטמק והולך לו. הוא פשוט צוחק מלוא פיו!
כשמבינים את סודו של היום ומטים אוזן, אפילו שאגת חיות היער נשמעת פתאום כניגון קסום. כל כך קסום, עד שכל התענוגות שבעולם לא ישוו ליופיו.
מתוך המבוכות והפחדים צומחת הכרה חדשה. הכרה של אושר פנימי, של עונג הנובע מראיית צידם הפנימי של החיים. פתאום לא קיימים שוב בעולם דברים חסרי משמעות. לכל דבר יש תפקיד ותכלית, וכל פרט, ולו הקטן ביותר, בחיי כל אדם הוא חלק מניגון נשגב, מרומם.
אין עוד פרטים שוליים, חסרי חשיבות, נידונים לאבדון ושכחה. אור היום העולה מגלה כי כל פרט, קטן ככל שיהיה, אינו אלא קו בציור מפואר, מונחה מאז ומקדם אל יעדים נעלמים, רוחשי חיים…
אבל איך שומעים את הניגון המופלא הבוקע מתוך שאגת החיים? איך זוכים להסיר את הלוט, שהעולם מניח כל הזמן על אור היום?
"אבל אחר כך היטו אוזנם ושמעו שהוא קול נגינה וזימרה נפלאה מאד. היטו אוזנם שוב ושמעו שהוא קול זימרה ונגינה נפלא מאד מאד".
הצליל האמיתי הוא אחר. שאגה אינה אלא ניגון מפואר. יש משהו שם למטה במעמקים של החיים. אבל בכדי לשמוע – צריך להטות אוזן. בשביל לראות – צריך לשנות נקודת מבט.
"כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב לשם יתברך על ידי אותו הדבר", כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן תורה א’).
מתי בפעם האחרונה הרמתם עיניים לשמיים? מתי הייתם בשקט בשקט, לגמרי לבד, פשוט מ-א-ז-י-נ-י-ם?
רבי נחמן ממליץ לכל אדם להקדיש שעה ביום להסתכל על החיים מן הצד, נכון יותר לומר – מלמעלה. למי שיתנסה ברצינות בשיטה זו, המכונה בפיו "התבודדות", הוא מבטיח התבהרות כללית.
צא אל השדות, בן אדם. הבט בהרים. שחר עולה. ציפור קוראת.
יש משהו אחר לגמרי, נקי נקי, שמסתתר קרוב מאד, מתחת לקליפת החיים.
יש מקום, ממנו נראים הדברים אחרת. כל כך אחרת עד ששחור נראה כאור. סיוט הופך לעונג עמוק.
(מתוך: "היום צוחק מן הלילה" ובאתר לב הדברים).
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור