לא יכולים יותר
לא יכולים יותר: נשחקים? מרגישים שהגיע הזמן לומר די ולעצור? רחלי רקלס מגלה שזה תלוי באיך שהיום שלנו נראה. וכן, יש דרך להתמודד עם זה!
לכל אחד מאיתנו יש מצב בחיים שמרגיש כמו סכין שננעץ בפצע פתוח. וזה תלוי איך היום נראה. לפעמים הסכין לא זזה הרבה לכן אנחנו לא מודעים לעובדה שהפצע מדמם. בימים אחרים, הסכין לא רק שננעצת בנו אלא מסתובבת, מכאיבה ומגדילה את הפצע שמדמם עוד ועוד. זה מענה אותנו ואנחנו אפילו לא יודעים אם אי פעם זה ייגמר.
והסכין הזו יכולה להיות ילד מאתגר, בן/בת זוג בלתי נסבלים, דילמת ה'איך סוגרים את החודש?', בעיה בריאותית כרונית, או כמו שאומרים – ד. כל התשובות נכונות. ובתסריט הגרוע יותר תמצאו גם את – החמות המנדנדת שלא יכולה לשמור את הדעות שלה לעצמה (סתם צוחקת…).
בכל אופן, לי אין בעיה עם החמות. היא אישה מקסימה. והאמת, לא יכולתי לבקש חמות טובה יותר. אוהבת אתכם אבא ואמא! (כך אני קוראת לחם והחמות שלי).
עכשיו, אחרי שהניקוד בלוח גדל וגם המתנה ליום ההולדת שלי, אני רוצה להתמקד בבעיות שלא מתכוונות לארוז מזוודה ולעזוב אותנו בהקדם.
והעניין הוא, שהבעיות הללו מעצבנות בדיוק כמו החבר שלא מבין את הרמז שהמסיבה כבר נגמרה, שהדי.ג'יי כבר הלך והחבר'ה מהקייטרינג כבר סיימו לנקות את האולם.
הבעיות האלה כואבות. והן כואבות כל כך עד שזה גורם לנו לחשוב על דבר אחד: שאנחנו כבר לא יכולים יותר להתמודד עם זה!
נכון, זה מקום מפחיד ועצוב להיות בו. הוא יוצר הרגשת חוסר אונים מזעזעת, או היכנעות וויתור לעובדה שהבעיה פשוט לא תיפטר. ובמקום הזה תמיד עולות שאלות כמו "האם אסבול כל חיי עם הבעיה הזאת?", פלוס העובדה המפחיד שהאור בקצה המנהרה בכלל לא נראה באופק.
אבל אם לכולנו הייתה אמונה אמיתית, היינו מודים לבורא עולם על הבעיות הכרוניות הללו גם אם שום פתרון לא היה נראה באופק, מסיבה אחת – כי היינו מאמינים שהכל לטובתנו.
בכל אופן, האם יש משהו שיכול לעשות את המצב נסבל יותר? האם ישנה בכלל אפשרות או שמץ של תקווה לשינוי או פתרון?
מאמרים נוספים בנושא:
הנה כמה מחשבות שעלו לי בראש:
לצורך התחלה מחזקת, אנחנו צריכים לעבוד על הפנמת מסר חשוב שאנחנו כבר יודעים: אם הקב"ה נתן לנו את האתגר הזה – זה בגלל שהוא יודע שאנחנו יכולים להתמודד איתו.
אבל ישנו דבר שרובנו לא חושבים עליו. אציין את מה שכתבתי במשפט הקודם בצורה יותר מחודדת: אם הקב"ה נתן לנו אתגר, זה בגלל שהוא יודע שאנחנו יכולים להתמודד עם זה – עם העזרה שלו!
ישנן שלוש דרגות בסיסיות איתן אפשר להתמודד כשאתגרים כרוניים פוקדים את חיינו, כאלה שלא רוצים להיעלם או להשתנות:
הראשון – אנחנו יכולים לעשות הכל כדי להכחיש או להתעלם ממנו.
השני – אנחנו יכולים לנסות להתמודד עם העובדה שדברים לא ישתנו, אבל נגיע לנקודה בה בקושי נצליח לסבול את המצב מבחינה מנטלית.
השלישי – אם נתרגל את המודעות הגבוהה שלנו, נוכל להבין שהקב"ה מדבר איתנו דרך האתגר הזה.
אם אנחנו כאלה ברי מזל והגענו לשלב השלישי, יהיה לנו סיכוי להתמודד עם זה ואולי אפילו לקבל את המצב מבלי לאבד את הראש בעקבות הייאוש. מלבד הרצון לנסות למצוא את המסרים הרבים שנשלחים אלינו במצבים כאלה, אני חושבת שהמפתח להתמודדות איתם הוא להבין שהאופציה היחידה לשמור על השפיות שלנו היא לבקש את עזרתו של הבורא!
אם אנחנו מתעקשים להתמודד עם המצב לבד, הדרך לייאוש קצרה מאוד.
אך ברגע שאנו מערבים את בורא עולם בפתרון, הצעד הבא שלנו הוא למצוא את אותם מסרים סמויים, שהם גם מאוד ברורים, שהוא שולח לנו. למשל, האם אנחנו צריכים לעבוד על מידת הסבלנות שלנו? אני יודעת שזה מסר ברור שאני מקבלת מבורא עולם דרך אחד הילדים שלי.
כן, אני צריכה לעבוד על מידת הסבלנות שלי. אבל, אם אני מנסה לשכנע את עצמי שפתאום תהיה לי סבלנות, ככה יש מאין, אז השקר הזה יחזיק בדיוק שתי שניות. כי בפרובוקציה הבאה שלו מיד אגיב.
אבל אם אני עושה כל שביכולתי, בין אם ללכת לייעוץ והכוונה – לי או לו או לשנינו ביחד, פלוס העובדה שאני מבקשת מבורא עולם שיעזור לי – אני מקבלת את הנוסחה המוצלחת ביותר בעזרתה אצליח להתמודד הכי טוב והכי נכון עם האתגר.
פעמים רבות, הדרך היחידה שבורא עולם מוציא מאיתנו את הטוב ביות היא – על ידי שהוא מכריח אותנו להתמודד עם זמנים מאתגרים. זאת גם הדרך הטובה ביותר לגדול.
ואם כך, בואו נישאר חזקים כי הקב"ה איתנו כל הזמן. ובעזרתו, הכל אפשרי ולעולם לא ניפול!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור