לא משנה מה קורה, תמיד תחייך!

נכשלתם בטסט? החלה נשרפה?
האגרטל החדש נשבר? לא משנה
מה קורה לכם, תמיד תחייכו! יש
לזה סיבה טובה.
 
 
למה כשמבקשים מאיתנו לשמוח בכל מצב זה לא מצליח? למה להיות שמחים גם מהחלה שנשרפה בתנור, או מתשובה שלילית שנכשלנו במבחן נהיגה?
 
ברור, השם רוצה שנהיה הכי טובים שאפשר. אבל אחרי שעשינו את הטוב ביותר מצידנו, השקענו והתאמצנו, אנחנו חייבים להבין שהתוצאה של כל מה שאנו עושים – היא אך ורק בידיים של השם. אנחנו חייבים לקבל את התוצאה בשמחה ועם המון אהבה.
 
אם כן, חשוב שנשים לב לשני דברים:
 
לפני המעשה: אנו משתדלים ושואפים לעשות את הטוב ביותר, לומדים קשה, משקיעים הרבה בהכנה לקראת הדבר, עושים כל שביכולתנו להגיע להחלטה הנכונה, ומבקשים את העצה הטובה.
 
אחרי המעשה: נשמח עם כל תוצאה שתהיה, ולא משנה אם היא לרוחנו או לא, כי זה רצון השם. נלמד מהטעויות שלנו ונשתדל לעשות טוב יותר להבא. אבל בהחלט לא נפחד מהכישלון או מהחסרונות שלנו.
 
להיות שמח עם מה שיש לנו בהווה, זה לא אומר שלא נשתדל להשתפר בעתיד. השמחה שלנו בסיטואציה בה אנו נמצאים נובעת, בעיקר, מהידיעה שזה מה שהשם רוצה בשבילנו עכשיו.
 
אבל השאלה תמיד נשאלת: איך עושים את זה? איך אדם יכול להיות שמח עם משהו שרחוק מאוד משלמות? ממה שהוא רוצה?
 
בקלות. אם השם עדיין לא אפשר לנו להצליח, אז חשוב שנדע – זה גם לטובה. הרבה סיבות טובות ידועות לבורא עולם למה הוא לא נתן לנו להצליח בפעם הזו, וכולן הן תוצאה של ההשגחה הפרטית המדהימה שלו עלינו, ממש כמו חליפה שחייט מכין ללקוח שלו. כן, הכל לטובתנו. ושלא תחשבו אפילו לרגע שחסרון או מניעה זמניים, או אפילו קבועים, הם עונש. ממש לא. אלא, כל הדברים שלא מצליחים לנו בחיים, בלי יוצא מן הכלל, הם ביטוי אהבה עמוק של בורא עולם כלפינו. נכון, לא תמיד נבין את זה, אבל זה מה שזה.
 
לא השתכנעתם, נכון?
 
תארו לעצמכם שנכשלתם במבחן הנהיגה הראשון שלכם. הייתם בטוחים שאתם כבר יודעים לנהוג, אבל בדיוק בסוף הטסט פגעתם במדרכה כשניסתם להחנות ברוורס את הרכב. אתם הרוסים. כמה פעמים הצלחתם להחנות את הרכב מעולה? מלא פעמים. אז מה קרה עכשיו? המרירות והתסכול גומרים אתכם, אתם חושבים שהשם מעניש או חלילה מענה אתכם.
 
תארו את התמונה הבאה: השם יודע שלמרות שיעורי הנהיגה שלקחתם, והחלק התיאורטי שידוע לכם, הצלחתם להשיג רק 68% ממיומנות הנהיגה. 68% יכולים להיות משהו טוב כשעושים סיבוב עם האוטו בשכונה, אבל לא לנסיעה בכביש המהיר. השם רוצה שתשיגו לפחות 88% ויותר של מיומנות זו, למען ביטחונכם וביטחון הנהגים הנוספים שעל הכביש. לכן הוא רוצה שתיקחו עוד כמה שיעורים. ואם תעשו את זה, את המבחן השני אתם עוברים בקלות. עכשיו אתם נהגים הרבה יותר טובים.
 
אם נתבונן נכון על המצב עם עיני האמונה, נבין שהכישלון בטסט הראשון הוא בעצם מתנה מבורא עולם. הניסיון-כישלון הראשון היה באמת לטובתנו הנצחית.
 
לא פעם, הצלחה ועושר שבאים 'על ההתחלה', כמו שאומרים, לא תמיד מועילים. הנזק שלהם הוא ערעור של האמונה. בהסבר רוחני, כולנו חייבים לבנות כלים רוחניים ראויים כדי לקבל את השפע האלוקי. למשל, בלי ענווה ואחריות (כלים) ההצלחה והעושר (שפע) יכולים להיות הרסניים לאדם.
 
כל זמן שאדם לא סילק מתוכו את הגאווה, ההצלחה לא מהווה עבורו ברכה. כדי לקצור את הרווח הפנימי-רוחני שיש בכל מצב שנראה לנו פוגעני או לא נעים, כמו בכישלונות או מניעות, אנחנו חייבים להסתכל על הדברים עם אור האמונה. את השיעור הנפלא הזה נקבל כשנאמר לעצמנו: "זה מה שהשם רוצה עכשיו! השם רוצה שאשתפר! כן, אני יכול לעשות טוב יותר, אבל בינתיים, את הכישלון הזה אני מקבל באהבה ואמונה, כי הכל מהשם, והכל לטובתי…"
 
כל כישלון או מניעה עדיפים וטובים יותר ממידת הגאווה. לכן, אם ההצלחה תגרום לנו להתגאות, כמו לרוץ ולספר לחבר'ה איך עברנו את הטסט הראשון בקלי קלות (בזכותנו כמובן, כי אנחנו… ואנחנו…) – אז ההצלחה הזו ממש לא טובה לנו.
 
חיזוק אמיתי של מידות הנפש הוא היכולת לדעת שהשם יודע טוב יותר מאיתנו. אדם ששואף לתקן את מידות הנפש שלו באמת, זוכה לעשות את זה באמת ובצורה עמוקה. אם נמשיך עם דוגמת מבחן הנהיגה שהוצגה לעיל, אז מה טוב בלעבור את הטסט הראשון אם אתה לא יודע לנהוג כמו שצריך? לפעמים אנשים מעדיפים את התעודה השטחית המעידה על הצלחה (גם כן שטחית), מאשר את המיומנות הפנימית והעמוקה.
 
לבורא עולם יש נחת עצומה מאדם ששמח עם כל מה שיש לו בחייו – וזה אומר מניעות, כישלונות והצלחות – כאחד. זה הביטוי הכי גבוה ואמיתי של אמונה אמיתית.
 
לכל אדם יש חסרונות. אבל כל זמן שאדם לא שמח עם מה שקורה איתו – עם תוצאות הדברים והמקרים שהוא חווה בחייו – כשהוא לא מבין שהכל מהשם ולטובתו הנצחית – הוא לא יהיה אדם שמח. הצדיקים הגדולים ראו את החסרונות העצומים שהיו בהם, אבל הם שמחו מהם. התענגו מכל תפילה ומצווה שקיימו. כמובן, הם שאפו לתקן את עצמם, והם עשו את זה. אבל כל זמן שלא הצליחו, הם היו אנשים שמחים. הם שמחו בחלקם.
 
כל זמן שאדם לא מקבל את החסרונות שלו באהבה, ועם הרבה סבלנות, הוא לא יהיה שמח.
 
לפני שאנו עושים משהו, נשתדל להתאמץ ולהשקיע את הטוב ביותר.
 
אחרי המעשה, נבין שכל מה שקרה הוא רק רצון השם. לכן האשמה עצמית (איזה כישלון אני וכו') היא לא רק מוצר מהמפעל של היצר הרע, אלא הרס מוחלט. הצלחה או כישלון – הם תוצאה של הרצון האלוקי. כך בורא עולם רוצה שהדברים יהיו.
 
רק עכשיו נוכל להבין ששמחה אמיתית היא תנאי מקדים לקבל את הרצון האלוקי. אם אדם מרגיש טוב רק כשדברים הולכים חלק וטוב כמו שהוא רוצה ולפי התוכניות שלו, הוא רחוק מאוד מכל מה שקשור למושג שמחה אמיתית.
 
האשמה עצמית וביקורת קשה עוד לא גרמו לשום אדם לשפר את מעשיו. ההיפך הוא הנכון – הן הובילו רק לעצבות, דיכאון, ייאוש והרגשת אכזבה קשה, חוסר ביטחון, ומה לא? אבל אמונה והיכולת לקבל את מה שקורה לי בחיים בשמחה מובילים לקצה השני של הרגשות – ביטחון, שמחה ואופטימיות.
 
כי עם אמונה אנחנו תמיד מחייכים, לא משנה מה קורה. שום דבר לא יבטיח לכם הצלחה כמו אמונה וחיוך מתוק על הפנים.