לא פוליטיקלי קורקט!

חנופה ביהדות, היא לא לומר למישהו שהוא נראה נפלא ומשגע, בו בזמן שהמראה שלו רגיל.

וידוע גם, שחנופה היא שקר חמור. הגמרא (מסכת סוטה) אומרת, שחנפנים הם אחת מארבע כיתות שלא רואות פני שכינה.

בז'רגון של ימינו, המונח התואם לחנופה הוא "תקינות פוליטית" – או, פוליטיקלי קורקט. האנשים שאוחזים במונח הזה ודוגלים בו (ופועלים על פיו) מאבדים שפע רוחני וברכות של השגחה העליונה מסביב לשעון, כאלה שאי אפשר אפילו לשער.

מובן, אם כן, שתקינות פוליטית גורמת להרס, בעיקר להרס השפע שמגיע לאדם. ואם תרצו, אז גם לעם שלם.

הנה דוגמה להרס שתקינות פוליטית גרמה לעם שלנו, עם ישראל:

זכריה הנביא חי בתקופת בית המקדש הראשון (המאה ה-9 לפני הספירה), כשהמלך יואש שלט באותו זמן ביהודה. יואש –  שגדל והתחנך על ידי דודו – הכהן הגדול יהוידע, אביו של זכריה – בתחילת דרכו מלך על פי ציוויי התורה ודרכה: אמת, צדק ואמונה. אבל כשיהוידע נפטר בגיל 130, יואש הושפע ממנהגי בני האצולה, עבודת האלילים ונביאי השקר, שעודדו אותו להשליך הצידה את "דרכה המיושנת" של התורה ולהתמסר לתענוגות ופריקת עול.

התנהגות זו – פריקת העול והעבודה זרה, בה בחר המלך יואש, גרמה לבורא עולם לפעול. הוא שלח את הנביא זכריה, בנו של יהוידע, כדי להניא אותו מדרכו הרעה ולשוב לדרך הישר. ושם, בבית המקדש, זכריה הזהיר את העם כולו, ואת המאפיה (נביאי השקר ושות') ששלטה באותם הימים, על מעשיהם הרעים, פריקת העול הנוראה והבגידה שלהם בתורת השם. המסר הזה היה הפוך בתכלית ממה שנביאי השקר ששלטו בדעת הקהל באותם ימים (מזכיר את התקשורת של ימינו) דגלו בו, והעבירו לעם 24/7 את המסר השגוי שהכל בסדר ואין ממה לדאוג. ברור שכן היה ממה לדאוג, כי אחרי מספר שנים בודדות בית המקדש חרב.

מאמרים נוספים בנושא:

שיגעון קולקטיבי

השקרנים
שלום לשקרים

אתם בוחרים איך ייראו החיים שלכם!

רצח לא פוטוגני

מכה עוברת, אבל מילה נשארת

משימה בלתי אפשרית?

מלכודת אלקטרונית

עושים סוף לשנאה!

סדנת העצמה אישית

עוד סימן

בכל מקרה, המסר של זכריה לא קיבל הרבה "לייקים" בארמון המלך, גם לא מהיועצים שלו ובטח לא מהעם. ובהינד ראש קל, המלך יואש הורה להוציא להורג את זכריה בבית המקדש, ביום כיפור של אותה שנה שחל ביום שבת! זה היה המעשה המתועב ביותר שקרה במקום וביום הכי קדוש לעם ישראל ולבורא עולם, עד כדי כך, שאי אפשר אפילו לתאר במילים באיזו קדושה מדובר!

כשהבבלים צרו על ירושלים וכבשו את הר הבית, הגנרל נובזראדן נכנס לבית המקדש, למקום בו היה המזבח, וראה את דמו של זכירה רותח על הרצפה. הוא שאל את הכהנים שהיו שם, של מי הדם הזה, והם אמרו לו שהדם שהוא רואה הוא שאריות של הקרבנות שהוקרבו על המזבח. הוא לא האמין להם, לכן שחט כבש ובחן את שני סוגי הדם וגילה שהם לא דומים בכלל. הוא פנה שוב לכהנים שהיו שם אך הפעם איים עליהם שסופם יהיה מר אם הם לא יגלו לו של מי הדם הזה…

והכהנים השיבו, 'מה נאמר לך, היה פעם איתנו נביא שמתח ביקורת קשה על מעשינו, על פי שליחות הבורא. אנחנו לא הסכמנו לקבל את המסר ועשינו יד אחת נגדו והרגנו אותו. מאז, שנים עברו והדם שלו עדיין לא נח…'

הגנרל השיב, 'אני זה שיפייס את דמו של זכריה' ואז הוא ביצע טבח נוראי והרג שמונים אלף פרחי כהונה, את כל אנשי הסנהדרין הגדולה והקטנה, אך דמו של זכריה עדיין קצף. הדם זרם מבית המקדש עד לנחל קדרון כמו נהר. אבל אז החליט הגנרל לפנות אל הדם של זכריה, 'זכריה, זכריה! הרגתי את הטובים שבהם. אתה רוצה עוד, שאטבח את כל העם שלך?' והדם מיד נרגע ונבלע באדמה.

כשנבוזראדן ראה את הנס העצום הזה, הוא אמר ל עצמו, 'אם הם שהרגו רק אדם אחד נענשו בצורה כזו, מה יהיה איתי?!?'… והוא השליך הכל מעליו, התגייר והפך לגר צדק.

אל תחשבו שזו אפיזודה אחת ויחידה בהיסטוריה שלנו, כי היו עוד. כשצדקיה המלך ונביאי השקר שלו כרתו ברית עם מצרים כדי להביס את הבבלים, ירמיה הנביא הזהיר אותם לא לעשות את הדבר הזה, אלא לפנות לבורא עולם ולבקש את עזרתו! הוא אמר להם גם, שבית המקדש ייחרב מיד אם העם והשלטון שמוביל אותו ימשיכו בדרכיהם הרעות.

פוליטית, זה היה ממש לא פופולארי לומר דבר כזה. ירמיה הנביא הוכה והושלך לצינוק. הוא שילם מחיר כבד על חוסר התקינות הפוליטית שלו, או כמו שאומרים היום – הוא לא היה פוליטיקלי קורקט. אבל המלך והעם שילמו מחיר כבד עוד יותר – עיניו של המלך נעקרו, בית המקדש חרב והעם גלה מארצו.

האם משהו השתנה? האם מישהו היום מעז להיות לא פוליטיקלי קורקט ולומר את האמת הכואבת של ימינו? את מה שקורה בארצנו? את העוול שנעשה לעם ישראל בעולם?

איראן, חיזבאללה וחמאס לא מפחידים אותי, באמת. השקר הנוראי של הפוליטיקלי קורט שאנשים אוחזים בו הוא זה שצריך להפחיד אותנו עוד יותר, כי התוצאות שלו הרסניות וכואבות. פנו אל ההיסטוריה שלנו ותראו לא מעט הוכחות שחור על גבי לבן.

הגיע הזמן להשליך את המושגים המכובסים האלה ולפעול ממקום אמיתי עם אמונה, צדק אמיתי, דבקות בבורא עולם ושליחיו היקרים והמסורים. ויהי רצון שבורא עולם ייתן לנו תמיד את האומץ לדבוק בו, באמת ובתורתו, ולא משנה עד כמה זה לא פופולארי בימינו ולא פוליטיקלי קורט!