לאכול כדי לחיות

פעם, לפני שהאנושות נפלה בדרגותיה הרוחניות והמוסריות, היינו... צמחונים. כן, פעם המוטו שלנו היה לאכול כדי לחיות ולא לחיות כדי לאכול...

3 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 05.04.21

פעם, לפני שהאנושות נפלה
בדרגותיה הרוחניות והמוסריות,
היינו… צמחונים. כן, פעם המוטו
שלנו היה לאכול כדי לחיות ולא
לחיות כדי לאכול…
 
 
יום כיפור הוא יום עצום, יום של סליחה, יום של הודאה, יום של שמחה. הצדיקים נהנים ממנו מאוד. למה? כי הם אומרים שלצום הרבה יותר קל מאשר לאכול בקדושה… אדם יכול להתענג מהתפילה מהבוקר ועד הלילה, בעוד שלקחת פסק זמן מדאגות של מה הוא יאכל או ישתה זה דבר הרבה יותר קשה.
 
כשאלוקים ברא את האדם, הוא ברא אותו צמחוני. הוא נתן לאדם את כל סוגי הפירות, הנבטים, הסיבים הבריאותיים, צמחי המרפא ושאר ירקות. הוא לא נתן לו לאכול שום דבר שמזכיר חלב, בשר, עוף, דגים, ביצים וכדומה. לפחות לא באותו זמן. האישור לאכול בשר ניתן רק מאוחר יותר, בתקופה של נוח.
 
למה היינו צמחוניים בתחילת דרכה של הבריאה?
 
מאמרים נוספים בנושא:
משברי  דיאטה
אל תגיד מחר
יש מה להפסיד
 
לפני שהאנושות נפלה במדרגות הרוחניות והפכה לחסרת מוסר ומושחתת, אדם וחוה היו מסופקים ושמחים מהתפריט הצמחוני שבורא עולם נתן להם. הם לא הורשו להרוג שום חיה או בריה. הם נבראו בצלמו ובדמותו של בורא עולם, יתרון אדיר בפני עצמו על פני כל הבריות. וכשאתה עם תואר כזה, זה אומר שאתה לא חי כדי להיות חיית פרא טורפת. כל העניין של סיבה ותוצאה לא עניין אותם, גם לא חופש הבחירה.

ולא רק, החיות, אלו המוכרות לנו כטורפות, בימים הראשונים של הבריאה בכלל לא היו כאלה. גם  הן נהנו מתפריט בריא של צמחים, זרעים וכדומה. התורה אומרת לנו שהבורא ברא "כל עשב… מאכל" בהשגחה הפרטית והמדויקת שלו לכל בריה. אבל אחרי דורו של נוח – דור המבול, החלו להשתמש בחיות גם למאכל, נוח הורשה לשחוט את החיות שהורשו לאכילה וליהנות מבשרן.
 
רבי  נתן מברסלב מסביר, שמאז הבריאה ועד לדור של נוח שחיטת החיות הייתה אסורה, כי הקדושה של הבריאה הייתה קיימת וכך גם זו של החיות, לא היה צורך לתקן את נפשן. אך ככל שהאנושות הידרדרה ואיבדה את המוסר שלה, עד כדי שחיתות בלתי נסבלת ומוסר ירוד, דבר שגרע מקדושתה עד לאובדנה המוחלט, הדבר השפיע על גם על החיות שהצטרכו לתיקון, כך הפכו מקור מזון לאדם.
 
שלמה המלך ע"ה מסביר (קהלת ז, כ"ט) שבורא עולם ברא את האדם בדרך פשוטה וישרה, אבל על ידי העבירות האדם מסבך את העניינים. וכשהעניינים מסתבכים, התיקון של נשמתו הופך להיות קשה יותר. הוא חייב לעבוד חזק כדי להשיג את מידת האמונה והענווה, ולחיות בשלום עם זולתו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
16 סיבות לאכול נכון
אוכלים את העולם
אם תרצו לחיות הדיאטה תצליח
ג'אנק היום, משלמים מחר
 
אכילה היא לא הדבר העיקרי באדם שמשקף את הצלם האלוקים שבו. התורה מספרת לנו שכאשר משה רבינו ע"ה היה על הר סיני הוא למד תורה מבורא עולם, ובזמן הזה – 40 יום ולילה, הוא לא אכל ושתה כלום! נכון, הדרגה הרוחנית של משה רבינו לא הושגה על ידי שום אדם מלבדו, אבל הוא בהחלט משמש דוגמה לצדיקים הבאים אחריו. אליהו הנביא היה חי על לחם ומים שהעורבים היו מביאים לו. חזקיהו המלך, למרות עושרו ומעמדו כמלך ישראל, אכל רק ירקות טריים. רבי שמעון בר יוחאי חי במערה במשך 13 שנה וניזון מחרובים ומים. רבי חנינא בן דוסא אכל חרובים בשבת, במהלך השבוע הוא לא אכל כלום! הצדיקים קיימו את מה שאומר שלמה המלך "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי יג, כה). במילים אחרות, האכילה שלו נועדה לצורך חיוני וקיומי בלבד, לקיים את הגוף, שהוא צורך לשמור על הקשר שבין הגוף לנשמה. כלומר, להישאר חי ובריא ולא על מנת ליהנות מתוך זלילה ותאווה לאוכל. תאוות וסיפוק הגוף אלה דברים שלא משחקים תפקיד בחייהם של הצדיקים, כל מה שהם עושים הוא לצורך עבודת השם בלבד.
 
אכילת יתר, או אכילה כדי להשביע את תאוות הגוף, מרחיקות את האדם מהאור האלוקי. ככל שאדם רגיל בגשמיות ובחיצוניות, הרוחניות שלו חלשה יותר. וזה ידוע היטב, שאכילת יתר גורמת לעייפות ברוחניות ובגשמיות.
 
כל אדם צריך לשאוף להגיע לדרגה בה הוא יאכל כדי לחיות, לצורך קיומי, ולא לחיות כדי לאכול. מאמציו של האדם למצמצם את צריכת המזון שלו מסייעים לו להתמודד עם דחפים אחרים של הגוף. מדוע? מכיוון שתאוות האכילה והשתייה הן התאוות הבסיסיות והעיקריות מהן מושרשות כל התאוות, כפי שאומר רבי  נחמן מברסלב, וכשאדם מרפא את התאוות הללו הוא עושה שלב גדול מאוד בעקירת שאר התאוות (ליקוטי מוהר"ן א, ס"ב).
 
ולא רק, כאשר הוא מכוון את התאוות שלו למקום של תפילה ואהבה לבורא עולם, הוא מסוגל להגיע לגבהים רוחניים עצומים. ככל שהדבקות בגוף ותאוותיו פחותה, היכולת לדבוק בבורא גבוהה יותר.
 
אנחנו מבקשים מבורא עולם שיזון ויפרנס אותנו, כפי שאומר דוד המלך ע"ה "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמ"ה). הנשמה מגיעה לסיפוקה כאשר התאווה שלנו היא לדבוק בבורא עולם. וככל שההשראות והתיאבון של האדם נוטים למקום הגשמי הוא אף פעם לא מרגיש מסופק. כי סיפוק אמיתי מגיע רק מהבורא, לא משום מקום אחר. לכן כדאי לעצור ולחשוב לרגע, מה קורה אחרי שאדם אוכל במסעדה הכי יוקרתית שישנה, למרות העובדה שהוא ישלם מאות שקלים על ארוחת גורמה זו? הרי בסופו של דבר האוכל מתפרק ורובו הופך לפסולת שהגוף מסלק החוצה… כך הוא עניין התאוות. כאשר אדם חושב ותוהה האם ראוי לנהוג או לפעול על פי התאווה, לפני שהוא נופל או חוטא, יהיה לו את כוח הרצון להתגבר עליהן או לפחות להימנע מליפול ברשתן.
 
זה הזמן להפסיק לחפש ריגושים זולים. סיפוק ושמחה נצחיים באים ממקור אחד – מקור כל הטוב! החכמה האלוקית היא רק כאשר הבורא יכול למלא את ליבנו בשמחה ומטרה אמיתית בחיים בעזרת האמונה ודרגת הדבקות שלנו בו. דברים זולים שבאים בקלות או בדרך אינסטנט לא עובדים, עובדה. לכן ראוי להשקיע מאמצים בצמיחה הרוחנית שלנו במקום לחפש איפה יש את הפיצה הכי טובה בעיר.

כתבו לנו מה דעתכם!

1. ג'קי

ח' תשרי התשע"ה

10/02/2014

עבודת הקרבנות לפי הנ"ל איך יוסבר עבודת הקרבנות בבית המקדש ואכילתם ע"י הכוהנים?

2. ג'קי

ח' תשרי התשע"ה

10/02/2014

לפי הנ"ל איך יוסבר עבודת הקרבנות בבית המקדש ואכילתם ע"י הכוהנים?

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה