לב חומד – פרשת השבוע קרח
פרשת השבוע קרח - אין קנאה וחמדה ללא פזילה לעבר חפצי הזולת. אם העין לא תסתכל, אין הלב חומד – לא מאכלים מיותרים, לא ממון ומותרות.הלב רוצה כל מה שהעין רואה...
הזוהר הקדוש מגדיר ש"צדיק" הוא זה ששומר אות ברית קודש. אמרו חז"ל שעין רואה ולב חומד, ומתוך הן שומעים לאו, דהיינו מה שאין העין רואה אין הלב חומד. לפי עקרון חשוב זה, מי ששומר עיניים לא יבוא לידי מכשול חס ושלום, ולכן קל להבין שהוא צדיק. וידוע היטב שצדיקים אמיתיים ואנשי קודש הצטיינו קודם כל, שבעניין ראיית העיניים, התקדשו במה שמותר להם.
והנה, דתן ואבירם קיללו ואמרו "העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה" (במדבר טז, יד). דתן ואבירם תלו את קללתם בזולת, כפי שמפרש רש"י זצ"ל שם. מהי כוונת המאמר המגונה הנ"ל, ומה הלימוד כאן?
לפנינו עדות שדתן ואבירם היו נגועים בשלוש התאוות המפורסמות, ראשי תיבות אש"ם – אכילה, שגילה, וממון, שמקורן באי-שמירת עיניים: הסתכלות לעבר מה שלא שלהם או לעבר מה שאסור להם. "ויותרו אנשים ממנו עד בקר" (שמות טז, יט), הוכחה שדתן ואבירם היו בעלי תאוות אכילה ובעלי עיניים גדולות. דתן ואבירם אמרו למשה רבינו ע"ה: "הלהרגני כאשר הרגת את המצרי" (שם ב, יד), אותו המצרי שעבר עבירה ידועה עם אשת איש עברי. אילו דתן ואבירם היו מוקירי קדושת יסוד, לא היו מלשינים על משה רבינו ע"ה, אדרבה, היו אומרים לו יישר כוחך. העובדה שהלשינו מראה שהשלימו עם מעשה המצרי, שהם בעצמם היו בעלי אותה התאווה. וכאן בפרשתנו, הם רדפו שררה כעמדה לצבירה ממון. נמצא, שדתן ואבירם נפלו לתוך כל אחת משלושת התאוות המפורסמות – אש"ם.
שמירת עיניים מביאה לידי קדושה, ומתקנת את שלושת התאוות הנ"ל. אם העין לא תסתכל, אין הלב חומד – לא מאכלים מיותרים, לא ממון ומותרות, ובודאי לא עריות. ובכן כלל גדול הוא בתאוות, ש"העין רואה והלב חומד" (ראה רש"י במדבר טו, לט, ד"ה ולא תתורו), מכאן שהלב רוצה כל מה שהעין רואה.
אין קנאה וחמדה ללא פזילה לעבר חפצי הזולת. זוהי נקודת הנפילה של דתן ואבירם, שבכל מקום תרו אחרי עיניהם והתערבו בעניינים של אחרים. בכך, מעשיהם היו טעונים תיקון רציני, וניתן להבין מדוע קיללו כמו שקיללו. הצהרת דתן ואבירם היא שעיני הזולת תנקרו, אבל הם ימשיכו בהסתכלויות אסורות.
"לא נעלה", הינה הכרזה במצח נחושה שלא מעוניינים בעליה רוחנית, ובודאי לא בהתקשרות עם צדיק הדור. למה? משום שקשר עם צדיק אינו עולה בקנה אחד עם רדיפת תאוות, ורצונם להמשיך בתאוותיהם. רבנו ה"אור החיים" הקדוש זי"ע לומד מכאן, שטובת הצדיק, דהיינו להעלות את עם ישראל לארץ ישראל, שנואה לרשע יותר מניקור עיניים, ע"כ יסודו. הצדיק פועל על פי דעת עליון, וזוהי דעת תורה אמיתית. אין הצדיק עושה מאומה על דעת עצמו, כפי שאמר משה רבינו ע"ה, "בזאת תדעון כי ה' שלחני" (פסוק כח). נמצא שדעת תורה, שהיא רצון השם כאמור, שנואה בעיני הרשע יותר מניקור עיניים.
דתן ואבירם היו רשעים עד כדי כך, שאומר רבנו חיים סנואני זצ"ל (מקום מקדש, פ' קרח), אין להם גלגול אפילו, עד כאן יסודו. ואם תרצו לשאול, הרי דתן ואבירם גרמו נזק עצום וחורבן בכל העולמות, איך אפשר לתקן ללא גלגול? בעזרת השם, צריך להבדיל בין גלגול לתיקון. גלגול אין, אך תיקון יש. למה הדבר דומה? גלגול דומה לאחד ששבר מפרקת ביד. אם שמים את הגבס על ידו של הזולת, אין בעל השבר מתרפא, שצריך לתקן את מפרקת יד החולה. תיקון דומה לאחד שלכלך ריצפה, שכל אחד יכול ליטול מטאטא ביד ולנקות. זאת ועוד, היות וכל ישראל ערבים זה לזה, אחד יכול לתקן את נזקו של השני, כמו שדור עם אהבת חינם יכול לתקן דור של שנאת חינם, או דור של חוזרים בתשובה יכול לתקן דור של משכילים ומתרחקים.
חזרה לענייננו, דתן ואבירם העדיפו ניקור עיניים על עשיית רצון השם וציות לדעת תורה. להבדיל אינסוף הבדלות, העולם זכה לאורו של תנא קדוש שהעדיף לנקר לעצמו עיניים מאשר לעבור על רצון השם יתברך. זהו התנא הקדוש רבי מתיא בן חרש.
רבי מתיא בן חרש "היה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה והיה זיו פניו דומה לחמה וקלסתר פניו דומה למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאישה בעולם" (ילקוט שמעוני, פ' ויחי, רמז קסא). השטן נתקנא שיש צדיק בעולם שלא חטא מעולם, והקב"ה מעיד שהוא צדיק גמור. ובכן, ביקש השטן רשות לנסות אותו, והקב"ה הסכים. מספר המדרש שם, שהשטן "נדמה לו כאישה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת".
רבי מתיא הפנה עורף וסירב להביט. השטן קפץ אל מול עיניו. אך רבי מתיא הפך פניו לצד השני. שוב קפץ השטן אל מולו.
אמר רבי מתיא, "שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני. מה עשה אותו צדיק, קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, אמר לו: לך והבא לי אש ומסמר". רבי מתיא תקע את המסמרים בעיניו, ועד כדי כך מסר נפשו להישמר מעבירה שנזדעזע השטן ונפל אחורנית. באותה שעה קרא הקב"ה למלאך רפאל, שילך לרפא את עיני הצדיק. "בא ועמד לפניו, אמר לו מי אתה, אמר לו אני הוא רפאל ששלחני הקב"ה לרפאות את עיניך, אמר לו הניחני, מה שהיה היה. חזר לפני הקב"ה אמר לפניו ריבונו של עולם כך וכך אמר לי מתיא". הקב"ה אמר לרפאל, לך ואמור לו שאני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע. מיד התרפא, עד כאן מעשה רבי מתיא בן חרש, זי"ע.
בעזרת השם, אולי אפשר לומר שרבי מתיא תיקן את החורבן של מאמר דתן ואבירם, העיני האנשים ההם תנקר, וישנו רמז המעיד על כך: שני שמות הרשעים בצוותא ובדילוג אותיות הוי ד- ת – ן – א – ב – י – ר – ם, אותיות מתיא! כמו כן, כשעושים בירור בשמות של דתן-אבירם ובוררים את הטוב, דהיינו שם "מתיא", נותרת הפסולת, אותיות "דברן", המעיד על הפטפטנות ואיסורי הדיבור של שני הרשעים האלה.
הצדיק לעומתם, עושה הרבה ומדבר מעט, לא שומע ולא מקבל לשון הרע, כל שכן לא מדבר לשון הרע. זהו רמז נוסף למתיא, שהוא בן חרש, בחינת חרש לאיסורי דיבור. אם לא טעיתי, זהו כוח הצדיק, לא רק שמגן על דורו, אלא מתקן פגמים מדורות קודמים. כך, מרוב קדושתו של מורינו ורבינו רבי נחמן מברסלב זי"ע, ניתן להבין איך הוא נהר המטהר מכל הפגמים. כן נזכה לטהרה ולשמירת עיניים באמת, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור