לבחור נכון
זה לא רק שיר מקסים, זה הדבר הכי גדול שאנו עושים בחיים, במיוחד בזוגיות ובתא המשפחתי עם הילדים. שרון רוטר על הבחירות הנכונות והתזכורת שפעם גם היא הייתה בגיל הזה.
"אמא אני רוצה להגיד לך משהו, אבל אל תעלבי טוב?" אמרה לי בתי בכורתי בת הארבע-עשרה.
" אשתדל" עניתי וחייכתי אפילו שנבהלתי קצת.
"כשאת מדברת איתי בענייני תורה ומצוות ואת כולך מתלהבת, אז רציתי שתדעי שאותי זה לא כזה מעניין" אמרה בעדינות שנגעה בי, למרות הדברים הקשים שהשמיעה.
נשמתי עמוק והרגעתי את עצמי, 'לפני הכל אל תיבהלי שרון, תנסי להבין מה היא באמת אומרת לך'.
"מה זאת אומרת?" שאלתי כאילו בתמימות.
"שזה לא באמת אכפת לי מה כתוב בפרשת השבוע או איך זה בדיוק מתקשר לחיים שלי. את קוראת ומסבירה, אבל לי זה לא משנה. אני לא מרגישה כמוך ביחס למצוות. בסופו של דבר זה לא אכפת לי אם עשיתי ברכת מזון או לא" סיימה בהתרסה.
"ומה עם שבת?" שאלתי כי רציתי לבדוק עד כמה רחוק היא הלכה עם עצמה.
"שבת בטח שאני אשמור", היא ענתה מיד.
"למה?" הקשיתי, מנסה להבין את ההיררכיה שבנתה.
"כי כבר התרגלתי לשמור שבת. וחוץ מזה, שזה בסיסי".
"וצניעות זה לא בסיסי?" בדקתי את הדתומטר שלה.
"לא" ענתה עצבנית. "את טוענת ששבת וצניעות זה אותו דבר?" זרקה לעברי.
האמת? לא ידעתי מה לענות. מצד אחד, יש להקפיד על קלה כחמורה ובוודאי שלאישה צניעות זה קריטי. ומצד שני, מבחינתי כל מי ששומר שבת, כשרות וטהרת המשפחה הוא יהודי שומר מצוות.
מאמרים נוספים בנושא:
רק לפני שבוע ביקר אותנו בן של חברים בן 22, וסיפר שהוא פגש בחורה שלא ממש עמדה בדתומטר של ההורים שלו. "שומרת שבת?" שאלתי. "בטח" השיב. "כשרות?", "כן בטח". "דיברתם על חינוך דתי לילדים?", "איזו שאלה" הוא ענה.
באותו רגע חשבתי שאם הוא היה הבן שלי לא הייתי מתנגדת לשידוך כזה. הרי אנשים מאוד משתנים במהלך הנישואים, וגם יכולים להשפיע זה על זו בדבקות בתורה ובמצוות. ומה שחשוב הוא החיבור, לא?
אבל בכל מה שקשור לילדים של אחרים קל מאוד לתת עצות ולהחליט החלטות, עליהם לא יושב הר של ציפיות ולא האחריות של להיות צדיקים יותר מההורים שלהם.
הסתכלתי על הבת שלי והעמקתי את המבט. ראיתי את הצניעות הפנימית שלה, את העדינות והרגישות, ואת הגיל המזעזע בו היא נמצאת. פתאום היא אמרה לי, "אמא את יודעת שאני עוד מעט בת ארבע עשרה, אבל אני מרגישה כמו ילדה קטנה, ואז אני מסתכלת על כפות הרגליים הענקיות שלי ואני נראית לי גדולה. אבל כשאני עוצמת את העיניים אני שוב מרגישה קטנה".
גם אנחנו היינו שם, בגיל ההתבגרות, ומן הסתם אסור לנו לשכוח את זה כשזה מגיע לילדים שלנו…
חייכתי ונזכרתי בעצמי בגיל המבלבל הזה. מצד אחד את גדלה, ומצד שני את עדיין לא ממש עצמאית ובעלת דעת רחבה. באותו רגע הבנתי שמה שקורה לבת שלי הוא טבעי לחלוטין. היא חייבת להיפרד רגשית מהדרך, כדי שתוכל לבחור בה מחדש.
הרי אני זכיתי וזוכה כל יום לבחור בך בורא ועלם, ואני באמת מאחלת לכל מי שאני אוהבת שיזכה בכך גם, ובמיוחד למי שאני הכי אוהבת, הלא הם משפחתי הצמודה, שיזכו כמוני לחפש ולבחור, גם אם זה קצת מאכזב אותי לפעמים ולא בדיוק עומד עם הרצון או עם מה שדמיינתי.
והלוואי שאזכה לראות רחוק ולדעת שמה שקורה עכשיו זה טבעי וזמני, ולא לאבד אמונה בעצמי ובילדיי, ושאוכל להכיל את כל התהיות, הספקות והטעויות. כי מותר וצריך לתהות, הרי הקב"ה בעצמו רוצה שתהיה בחירה ומבקש מאיתנו לבחור בו שוב ושוב בכל רגע.
לא ככה?
* * *
שרון רוטר, מוסיקאית יוצרת זמרת וכותבת, מקדמת נשים יוצרות. רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור