להגיע לשבת כמו מלכה: ראיון עם יעל זלץ וליבי קלצקין

לא מצליחים לראות את הסדר בקצה הבלגאן? קודם כל תאמינו שאפשר! הטיפ הראשון של כוהנת הסדר והארגון יעל זלץ מתוך רשימת המומלצים שלה ושל ליבי קלצקין.

5 דק' קריאה

ליבי קראוס

פורסם בתאריך 15.03.21

היא התחילה בכלל כמורה ודווקא אהבה את המקצוע. יעל זלץ, האישה והאגדה וכוהנת הסדר והארגון, מי שחיברה סדרת ספרים על ניהול בית בצורה יעילה ("הבית – העסק הנבחר"), כשהיא מתבססת על מודלים מעולם העסקים, לא האמינה שתעזוב את המקצוע בו נהנתה והצליחה ותעסוק בתחום הסדר וארגון דווקא.

 

"עסקתי בהוראה בהנאה גדולה ולימדתי בתיכונים בקוממיות, בצפת ובקרית ספר היסטוריה והבעה. המיומנויות הללו עוזרות לי גם היום, כשאני יועצת לעסקים ולארגונים ומרכזת את תחום פיתוח יזמות בעמותת תמך, במרחב העסקי "האב ירושלים" בבניין שערי העיר, קומה 9 בירושלים" מספרת יעל.

 

"יש לנו 8 ילדים וכמורה עברתי את השנים שבהן הם היו קטנים תוך התמודדות עם הקונפליקט בין הבית לבין העבודה בצורה מינורית. לעומת זאת, מאז שאני עצמאית, כבר 10 שנים, והבית עם מתבגרים שצריכים את אמא לא פחות – אני נעשית מודעת בצורה חריפה לצורך במציאת האיזון הזה".

 

מה בעצם הביא אותך לתחום?

 

"ה' לקח אותי לשם. לא ידעתי שזה מה שאני עושה. פשוט התחלתי לעבוד בעידודה של רכזת המתנדבים בעיריית מודיעין עילית. ואז, כשפגשתי משפחות שמתקשות להתארגן, הייתי צריכה להמציא בשבילן כלים… פניתי לעולם העסקים, שבו יש כלים מקצועיים לניהול – וכשהתחלתי להרצות בתחום, עדיין מורה להיסטוריה ולהבעה, נפתחו כל הזמן עוד ועוד אפשרויות ורעיונות. כתבתי את הספרים, הדרכתי במחלקות רווחה ורשויות שעוסקות במעמד האישה, הגעתי לצוותים ולארגונים והרגשתי שאני עושה את הדבר הנכון – נותנת לנשים פרקטיקה יעילה להתמודדות עם קשיים שלא מדברים עליהם.

 

האם סדר וארגון היא תכונה מולדת? והאם ניתן לרכוש אותה במיומנות כזו שכאילו נולדנו איתה?

 

סדר וארגון הם תכונות מולדות כמובן והן שייכות לכישורים הניהוליים שבחלק הקדמי של המוח, וכן – המוח שלנו גמיש ביותר, וככל שנפתח את הכישורים הללו המיומנויות הללו יעבדו בשבילנו טוב יותר ויותר, כי המוח אינו בעל יכולות סגורות אלא מערכת פתוחה וגמישה שנועדה לפיתוח לאורך כל החיים.

 

מאמרים נוספים בנושא:

לסדר מגירות

סוף עונה, תחילת הסיפור

עושים סדר במטבח

קרן גשם

לא ביום אחד

 

מה את ממליצה לאנשים כאלו כצעד ראשון בדרך לשינוי?

 

הצעד הראשון הוא להאמין שאפשר.

 

להיות משוכנעים בכך שאין מגבלות. שכל אחד יכול להיות מסודר. שיש דרך. שגם אם ייקח לנו זמן למצוא אותה – היא קיימת. כל אחת יכולה לארגן את החיים שלה.

 

 

הצעד הראשון הוא: קודם כל להאמין שאפשר!

 

איך מאמינים שאפשר? תראי כמה נשים שינו את ההתנהלות שלהן וגילו שאפשר לארגן גם אם הילדים קטנים, גם אם גרים בבית ענק, גם אם הבית ממש פצפון, גם אם גרים ליד ההורים וגם אם גרים בפרפריה רחוק מכולם… גם אם יש רק בנים שכל הזמן מבלגנים וגם אם יש משפחה של בנות עם אינסוף שמלות ומזכרות וקישוטי שיער… " היא צוחקת.

 

יש מספיק תקווה לכולן

 

כשאני מבקשת מיעל לשמוע סיפורי הצלחה של נשים שהיו מבולגנות והצליחו להפוך למאורגנות ויעילות, יעל שולפת מבין שלל הסיפורים שלה את שמה של ליבי קלצקין, שהיום היא מאמנת אישית מצליחה ביותר לניהול בית.

 

ליבי מספרת על עצמה שהיא הייתה פרופסור מפוזר שכזו, אוהבת ללמוד ולהרים פרויקטים, משתעממת מסדר וארגון יומיומי בבית. עד שהיא  החליטה לעשות שינוי בחייה. "הכל התחיל לפני 12 שנים, משחזרת ליבי, "הייתי אז אמא לשני קטנטנים, עזבתי את העבודה ונשארתי איתם בבית בתקווה שכך אוכל לארגן יותר טוב את הבית".

 

נו, הצלחת?

 

"לא. זה היה ממש מתסכל  כי גם הייתי בבית וגם הבית לא נהיה מסודר. וגם כשהייתי עושה לעצמי מבצעים של סדר הם היו עוזרים לזמן קצר ממש. חיפשתי והתפללתי למצוא עזרה, הייתי מתוסכלת מכך שאפילו בנות שהן לא הכי "חכמות" הבית שלהן מתקתק ואילו הבית שלי היה זקוק לישועה…"

 

בעלה של ליבי עודד אותה ללמוד סדר וארגון אך היא לא חשבה שזה יועיל לה. "חשבתי לעצמי: מי תלמד אותי? הבלבוסטע'ס הרי לא יבינו על מה אני מדברת, כי איך יתכן שאת הולכת לישון ונשארו כלים בכיור?… הייתי כמעט מיואשת".

 

רגע לפני הייאוש, הגיעה ליבי לסדנה בת 12 שיעורים שהייתה בבית שמש עם יעל זלץ.

 

"לאחר סיום הקורס הבנתי שזה לא קשור לחכמה או לרמה. יש פשוט ארגז כלים אירגוניים שאפשר ללמוד וליישם. משיעור לשיעור הבית הזמן והכוח שלי התחילו להתנהל הרבה יותר טוב".

 

כשהסתיים הקורס ביקשה ליבי, שראתה כי טוב, להירשם לסדנה נוספת של סדר וארגון אצל יעל, אך זו אמרה לה: "ליבי, עשית כזה שינוי עם עצמך! בואי תלמדי קורס אימון אישי לניהול בית וכך תוכלי לעזור לנשים נוספות שיהיו במצבך  לנהל את הבית ביעילות".

 

היום, 11 שנה אחרי שהיא עוסקת בתחום, מהפרופסור המפוזר נותר רק זיכרון רחוק ומחויך. היא ליוותה באופן אישי כ-120 נשים ומספרת שיש תקווה לכולן. "פגשתי נשים מכל הרמות הסוציו אקונומיות – החל ממשפחות רווחה שילדים הוצאו מביתן בגלל הבלגאן וכלה במשפחות שגרות בוילה של 3 קומות ומשפחה ברמת אביב ג. הבלגאן לא אומר עליך כלום מבחינת אישיות חריצות ויראת שמים" היא מסיימת, ודבריה המנחמים כמים קרים על נפש עייפה ומבולגנת שכמותי.

 

אולי גם זה יעניין אתכם:

מתכוננים לשבת

תקופת ה"אושפיזין" שלי

למה בשבת הכל הפוך?

איך נראה אצלכם יום שישי?

הבית הכיפי של שבת

 

לסיום, יעל מפנקת אותנו בכמה טיפים כיצד להגיע לשבת כמו מלכה, גם אם יום שישי קצר עד מאוד!

 

יום שישי הוא בעצם ערב שבת, וזה דבר שלא קל להפנים. כי בשביל הרבה מאיתנו יום שישי הוא יום קניות, יום חופש, יום סידורים, יום שבו אפשר לקום מאוחר יותר… סופשבוע עייף או השלמת כל מה שלא הספקנו כל השבוע! ברור שתפישה מוקדמת זו מעמיסה על יום שישי כל כך הרבה – ואנחנו עוברות מדבר לדבר, לא ממוקדות במה שבאמת אנחנו רוצות להספיק ביום שישי ומרגישות שאנחנו מוותרות כל הזמן על כל הדברים שהיינו רוצות לבצע ביום שישי.

 

לכן – לפני הכל – בואו נגדיר את יום שישי. אולי בכל שבוע תהיה ליום שישי הגדרה אחרת, אבל אם יום שישי, שאיננו יום, אלא למעשה רק ארבע שעות – השבוע הוא ערב שבת אז בארבע שעות אפשר בהחלט לבשל וגם לסדר את הבית. אם יום שישי הוא יום קניות – ארבע שעות הן זמן נהדר לקניות. אם יום שישי הוא זמן להשלים פיגור שהצטבר בעבודה ובכלל – ארבע שעות יכולות להיות מנוצלות היטב אם נתכנן מראש מה אנחנו רוצות להספיק ומה לא ומה נדרש כדי לסגור את הפערים.

 

 

לפני הכל הגדירו את יום שישי, תכננו מראש כדי לסגור פערים!

 

אחרי שהגדרנו את ארבעת השעות שמשעה 08:00 עד 12:00 – נשארו השעות שמשעה 12:00 עד 16:00 – הדלקת נרות. אלו 4 שעות שכוללות הכנה של הילדים לשבת ועריכת שולחן וארגון סופי של האוכל שכבר הכנו.

 

ארבע שעות אינן כל כך הרבה זמן כשאנחנו נדרשים לטפל בילדים, להאכיל אותם, לרחוץ אותם, להלביש אותם, לבדר את רוחם ולסדר את הבית תוך כדי כך ואת המטבח! ברור שכל עזרה שאפשר לגייס תהיה לברכה.

 

מה הם יכולים לעשות בבית?

מי יכול לסייע בטיפול בהם?

מי יכול לארגן את המטבח או את האוכל על הפלטה?

 

אפשר להאציל סמכויות או פשוט לבקש עזרה, אם אנחנו –

 

1. מתוכננות – יודעות מה אנחנו רוצות להספיק, יש לנו סדרי עדיפויות והחלטנו מה לבקש ממי. אי אפשר לבקש עזרה בקילוף תפוחי אדמה אם עדיין לא החלטת אם את אופה קוגל או מבשלת אותם עם מים וקליפה עבור סלט תפוחי אדמה לסעודה שלישית.

 

2. מעודדות – אנשים אינם מכונות. אם את רוצה שיעזרו לך את צריכה לנהל את העזרה, לשגר עידוד, הכרה, הוקרה, פתרונות לבעיות והרבה חיוכים.

 

3. מדויקות – דיוק הוא גם בהסבר מה שצריך לעשות ומדוע, כדי לתת לעוזרים כלים לקבל החלטה ולנהל את המשימה שלהם, ודיוק הוא גם באופי העזרה. אל תבקשי "בוא רגע" כשהכוונה היא "תעמוד כאן חצי שעה לפחות".

 

4. מצליחות – כולם רוצים להצליח וכולם רוצים להיות חלק מהצלחה. כשהאווירה ביום שישי חיובית וכשהבית משדר ש"אוטוטו" הכל עשוי, כל אחד מוכן לתרום את חלקו ולעשות עוד קצת. כשהבלגאן חוגג, כשהלחץ באוויר, כשאת ממש ממש נואשת – דווקא אז אנשים יתחמקו מלעזור. לכן, נהלי את יום שישי ככה שהמפה תהיה פרושה על השולחן, שהסירים יהיו מלאים ומבעבעים והבגדים מוכנים – ואז כשנשאר לסדר, לארגן, להלביש וכו' תקבלי עזרה בשמחה ובנכונות רבה.

 

 

* * *

ליבי קראוס, הינה בעלת תואר שני בתקשורת ועיתונאות מהאוניברסיטה העברית. עורכת וכותבת.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה