להצית את אש האהבה

איזו אומנות היא להיות רגישים לסובבים אותנו, נכון?

והאהבה, איזה כוח ועוצמה יש לה? חשבתם על זה?

תארו לכם איזה כוח יש במחשבה אחת קטנה, הרהור כזה שחולף בליבו של האדם, ממקום של חרטה על מעשיו, על צער שגרם למישהו?

נניח שאדם חטא בענייני שבין אדם למקום – לא שמר שבת, לא צם ביום כיפור, אכל לחם בפסח, לא יודע מהי תפילה וכן הלאה. ואז, חולפת בראשו מחשבה קטנה אחת של חרטה על מעשיו, כזו שגורמת לו להתבונן ולשאול את עצמו כמה שאלות מהותיות. ברגעים אלה, רגעי הרהורי תשובה על מעשיו – מוחלים לו משמים! אתם מבינים איזה כוח יש בהרהור תשובה אחד?! האדם הזה עדיין לא עשה שום דבר מעשי, שום כלום בפועל לתקן את מעשיו או לקבל על עצמו משהו, הוא רק הרהר בינו לבין עצמו!

הרהור יחיד זה מכיל את ארבעת האלמנטים העיקריים של התשובה: ווידוי, חרטה על מעשי העבר, לחדול מהמעשים, ולקבל להבא – לעתיד.

עם מחשבה אחת חיובית כל החטאים של האדם נמחקים והוא נחשב בשמים כצדיק, כפי שהגמרא מלמדת אותנו. לכן אנו אומרים בתפילת שמונה עשרה: "ברוך אתה השם, חנון המרבה לסלוח". הקב"ה מקל עלינו את הדרך להתפייס איתו מכיוון שהוא אבא חנון המרבה לסלוח. מספיק הרהור חרטה אחד של האדם ובורא עולם מוחל לו ומחבק אותו.

אבל כשזה מגיע לעניינים של בין אדם לחברו, זה סיפור אחר לגמרי. הקב"ה לא יכול לסלוח עד שהאדם שפגע מבקש את סליחתו של הנפגע. אנשים שהם בריאים רגשית ונקודת המוצא שלהם היא תמיד של אחדות וחיבור – יהיו נוחים וקלים לסלוח, אפילו עוד לפני שהפוגע יבקש את סליחתם. אך אין זה פוטר את הפוגע מלבקש סליחה ולפייס את האדם בו הוא פגע, ועל הנפגע למחול.

אבל המציאות בשטח שונה – רוב האנשים נגועים ברגישות גבוהה, ויכול להיות בהחלט שזה קשור למה שהם חוו בעבר, בעיקר בשנים הקריטיות בהן האדם מגבש ומעצב את אישיותו. יש כאלה שחוו טראומה או גדלו עם הורים שכל הזמן העבירו ביקורת והוכיחו, לכן גם תמיד פגעו בהם. יש הרבה סיבות למה אנשים רגישים, פגיעים ולכן גם לא תמיד קלים לסלוח.

זו הסיבה שכל צריך אדם לנהוג במשנה זהירות ולהימנע מכל דבר שיכול לגרום לפגיעה בזולת. ואם אדם כבר פגע במישהו אחר, עליו לעשות כל שביכולתו על מנת לפייס אותו ולבקש את סליחתו. ולא להתעצל בזה!

מאמרים נוספים בנושא:

השבט האבוד

ביחד, כי כולנו בני אדם
חברה עם תוויות

בלי להעליב

אל תשפטו אותי

כולנו בר קמצא

סיפור של אהבה ושנאה

מה ירפא אותנו משנאת חינם?

פעם היו שני חברים
מדברים מאהבה

בכוח האהבה
אהבה, זה מה שצריך
הקב"ה אוהב אותנו

עלינו להיות מודעים היטב לכך שהסיבה העיקרית לגלות הארוכה היא בגלל עניינים של בין אדם לחברו! בגלות מצרים – ברגע שעם ישראל החלו לבכות ולצעוק אחד בשביל השני בגלל הסבל שחוו – הקב"ה מיד גאל אותם.

אנשים טועים לחשוב שהגלויות נגרמות בגלל עבירות כגון חילול השבת, חוסר צניעות, חוסר גמילות חסדים ועוד. לא נכון. אומנם אין להקל ראש חלילה במצוות יקרות אלה שהן אבני יסוד ביהדות, אבל הגורם העיקרי והמשפיע ביותר על ייעודנו כאומה ועם הוא – איך אנחנו מתייחסים אחד לשני? האם בכבוד? האם בזלזול? הם מאירים פנים? גומלים חסדים?

תודה לבורא עולם, היום רואים הרבה אנשים שמתקרבים ומקיימים מצוות בשמחה. אני מגיע להרבה מקומות בארץ ובעולם, להרצאות וכנסים נפלאים ורואה במו עיניי איך אנשים מתחזקים, מקבלים על עצמם דברים נפלאים להעצים את הרוחניות והצמיחה האישית שלהם, ולא מדובר דווקא בצעדים דרסטיים או דברים גדולים, אלא גם בדברים "הקטנים" שהם בהחלט גדולים אצל בורא עולם ועושים לו נחת רוח אדירה.

אני מגיע למקומות בהם אנשים צמאים ללמוד אמונה ומבקשים לדעת את הדרך להתקרב לבורא עולם.

האמונה כבר נגעה בהמון אנשים ברחבי העולם כולו! אך עדיין, המצוות שבין אדם לחברו, הקשר של אנשים עם הסובבים אותם – כל אלה צריכים להתחזק עוד יותר. אפילו אלה שחזרו בתשובה, וחיזקו את עצמם בקשר חזק עם התורה והמצוות, לא מבינים עדיין שהפוקוס העיקרי והמשקל הכבד בעשייה הרוחנית צריכים להיות על העניינים שבין אדם לחברו.

זאת המשימה העיקרית שלנו עכשיו יותר מכל, ויהי רצון שנזכה להצליח בה. ולא מבקשים מאיתנו לעשות דברים גדולים כדי להעצים את הבין אדם לחברו, אלא אפילו דברים קטנים – לחייך, להאיר פנים, לא לדבר רע על אף אחד, לדון לכף זכות וכן הלאה.

השינוי יבוא ממני וממך, אבל כל אחד מאיתנו צריך לעשות את הצעד הראשון לקראת השני ולאהוב כל אחד מעם ישראל באשר הוא. כי רק בכוחה של האהבה ננצח!