להרגיש את זה

החיים מתוקים ויפים. אז למה
אדם לא מרגיש את זה? שמשון
הגיבור היה חיגר בשתי רגליו
וזה לא הפריע לו לפעול גדולות
ונצורות! אז מה חסר לאדם?

הרבה אנשים מבקשים להשלים את החסר להם אך אינם נותנים את דעתם לדבר העיקר החסר להם – אמונה. זה הדבר היחיד לו זקוק האדם כדי להשלים את כל חסרונותיו. דואגים בגלל חוסר שלום בית? מחסור בפרנסה? הכל יכול לבוא על מקומו כאשר אדם יודע, ומיישב זאת היטב בליבו, שהדבר היחיד לו הוא זקוק, והחסר לו, היא האמונה, כפי שהסברתי רבות בספר "בגן האמונה".

כי מה זו אמונה? להאמין שיש אלוקים היושב בשמים? זאת לא אמונה! אלא, אמונה היא כאשר אדם מאמין שהשם יתברך נמצא בארץ ומנהיג אותה! לכן, אם האישה/בעל עשו דבר שלא כרצון בן/בת הזוג אז צריך להאמין שכך השם רוצה. כל אחד מבני הזוג לא צריך לראות כלל את בן זוגו כאשם וכמי שגורם לחוסר שלום הבית ביניהם, אלא לראות את ההנהגה של השם. הילד עיצבן אותך? האמן שכך השם רצה. פרנסה – כל כולה אמונה וביטחון בהשם. גם בעניינים שבין אדם לעצמו – כל חסרונותיו מבטאים חסרון אמונה. אתה לא שמח? לא ‘טוב’ לך, כהגדרתך? אל תחפש סיבות. דע בפשיטות שהחיסרון העיקרי הוא רק באמונה.

החיים הרי מתוקים ויפים. אז למה אדם לא מרגיש את זה? שמשון הגיבור היה חיגר בשתי רגליו וזה לא הפריע לו לפעול גדולות ונצורות! אז מה חסר לאדם? מדוע הוא לא מרגיש את יופי החיים? במילה אחת: אמונה! קשה לו לקבל את המציאות שכך השם רוצה.

כל אדם נברא בעולם הזה רק כדי להשיג את מידת האמונה. הנשמה הייתה יכולה להישאר בשמיים ולקיים שם תורה רוחנית, אך דא עקא, שדבר אחד אי אפשר ללמוד שם בשמים… אמונה! כדי להאמין בהשם, לדעת ולהכיר אותו אנו צריכים את העולם הזה.

בורא העולם הקדים את ספר בראשית לתחילת החומש כדי ללמדנו אמונה, כמובא ברש"י הראשון שבחומש, וזו לשונו: "בראשית – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב), שהיא מצווה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" (תהלים קיא ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

לכאורה דבר זה צריך ביאור: מה זה יעזור לנו לטעון כנגד הגויים שככה השם רוצה? כל אחד יתאר לעצמו, לצורך המחשה, את הסיטואציה הבאה: ראש הממשלה הולך לוועידה באו"ם ואומר להם: תשמעו! כך כתוב ברש"י, בורא עולם ברא את העולם וברצונו לקח את המדינה מהם ונתנה לנו!… מה יגידו לו? ייקחו אותו לבית משוגעים… ממתי את היושבים באו"ם מעניין מה כתוב ברש"י???

אלא, בודאי אין הכוונה שאנחנו נטען טענה זו לאחרים, רק שכל אחד ידע זאת לעצמו! לכן כותב רש"י את הפסוק: "כוח מעשיו הגיד לעמו" – לעמו דווקא ולא לעמים הטוענים נגדנו! כאשר עם ישראל, שהם עמו של הקדוש ברוך הוא, יתחילו לעבוד על אמונה, להאמין שהעולם שייך לבורא עולם ורק בורא עולם מחליט למי יהיה ואיך יהיה וכדומה, כאשר עם ישראל יאמינו באמונה שלמה בזה, אז באופן ישיר גם כל העולם כולו ידע זאת. נמצא, שהכל תלוי בנו – כל גאולת העולם תלויה בנו. אנחנו – עם ישראל – צריכים לעבוד על האמונה שלנו.

וזה מה שכותב רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן (תורה ז’): "דע, כי עיקר הגלות אינה אלא בשביל חסרון אמונה". למה יש גלות? מה חסר לעם ישראל? אמונה! כי לאדם עם אמונה לא חסר דבר לכן הוא גם לא נמצא בגלות. לעומתו, אדם שחסרה לו אמונה – חסר לו הכל! וזאת הגלות בהתגלמותה. כשיש אמונה יש השראת השכינה, וכשהשם כאן – הכל כאן!

אדם בא לעולם הזה – כדי ללמוד אמונה. בורא עולם נתן את התורה – בשביל האמונה. כל המצוות – אמונה. כל הישועה של האדם תלויה – באמונה. אז מדוע אדם לא מתקדם? משום שחושב על כל העצות, התחבולות והטריקים שיכולים להיות חוץ… מאמונה. בגלל זה הוא לא מצליח. אבל אם אדם יתבונן היטב ויבין שעיקר חסרונו הוא בעצם חסרון האמונה, ויתפלל על מידה זו, אז יתחיל לעלות מעלה מעלה.

לצערנו הרב, בימינו לא לומדים אמונה מספיק. וגם לא מדברים אמונה. כל אחד אומר לעצמו: ‘אני מאמין’, ובזה נגמר הסיפור… אבל כמו שלמדנו לעיל, להגיד ‘אני מאמין’ אין זו אמונה. אמונה פירושה לחיות את המידה הנפלאה הזו בכל רגע ורגע של החיים. וכן, צריך להשקיע כוחות, ללמוד ולעבוד על מידת האמונה, הרי לא יתכן שמידה כה נשגבה ועליונה תבער בליבו של האדם ותאיר את חייו סתם כך. האזנה לשיעורים בנושא האמונה באופן אקראי או לימוד חד פעמי בספר גם הם לא מספיקים לקבוע את האמונה בלב האדם, כל שכן אמונה שתספיק להחזיקו בכל מצבי החיים. רק אדם שכל חייו סובבים סביב האמונה – לימוד, תפילה, הפצה וכדומה – יזכה שמידה זו תאיר לו וחייו יהיו מלאים רק שמחה ואושר.

כאן אנו מגיעים לנקודה חשובה: ההפצה. אך תחילה נשאל שאלה: מדוע אברהם אבינו נקרא ‘ראש למאמינים’? וכי לפני אברהם אבינו לא האמינו בהשם? מדרשי התורה מלאים בסיפורים על צדיקים שקדמו לאברהם אשר האמינו בהשם ואפילו לימדו אמונה כמו חנוך, שם ועבר ועוד? אך התשובה לכך היא – שרק אברהם אבינו עסק בכל כוחו בהפצת האמונה ועמל ויגע בזה רבות, כמובא ברש"י על הפסוק: "ואת הנפש אשר עשו בחרן וגו’": שהכניסם תחת כנפי השכינה – אברהם מגייר את אנשים ושרה את הנשים וכו’, מעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום, ככתוב: הנפש אשר עשו וכו’".

בספר ‘חיי מוהר"ן’ (שיחה שצ"ה) מתאר רבינו הקדוש את עבודת ההפצה של אברהם אבינו ובניו אחריו. נציין כאן חלק מדבריו:

"ענה ואמר: אברהם אבינו… היה גם כן מקרב בני הנעורים להשם יתברך. כי היה מגייר גרים כידוע. ודרכו היה שהיה בא בתוך העיר, והיה רץ בתוך העיר, והיה צועק הוי הוי, גוואלד. והיו רצים אחריו כמו שרודפים אחר המשוגע, והוא היה טוען עימהם הרבה שהם כולם בטעותים גדולים… כי העבודה-זרה של הקדמונים היו להם בזה כמה סברות ושכליות של טעות. ואברהם אבינו עליו השלום היה בקי מאוד בכל סברותיהם ודרכי טעותיהם. והיה מוכיחם ומראה להם שהכל טעות, וגילה להם האמונה הקדושה האמתית.

ונמשכו אחריו קצת בני הנעורים וכו’… והיו אביהם ונשותיהם חולקים עליהם, על אלו בני הנעורים, כי אמרו עליהם שיצאו לתרבות רעה ונשתמדו, עד שהיו מרחקים אותם מאוד. עד שקצת בני הנעורים חזרו לסורם מחמת הייסורים שהיו להם מביתם מחותנם ומאביהם ומנשותיהם וכיוצא, וקצתם נשארו אצלו ונדבקו בו.

והיה אברהם אבינו עוסק בזה הרבה לגלות האמונה הקדושה בעולם. והיה מחבר ספרים הרבה מאוד על זה, אלפים ספרים… אחר-כך כשרצה אברהם אבינו להשאיר ספריו וחכמתו בעולם, היה חוקר ומתבונן בעצמו למי מבניו יניח ספריו וחכמתו, עד שנסכם אצלו להניח הכל ליצחק אבינו, ומסר לו הכל.

ואחר כך היה יצחק גם כן הולך בדרך זה, והיה מגייר גם כן גרים הרבה וחיבר גם כן ספרים הרבה מאוד בעניין חיזוק האמונה הקדושה. והיה מתבונן גם כן למי מבניו יניח ספריו וחכמתו…עד שנתברר לו שהעיקר הוא יעקב ומסר לו הכל. וכן יעקב היה גם כן עוסק בזה לקרב בני הנעורים להשם יתברך, וחיבר כמה אלפים ספרים בעניין האמונה כי הוא חיבר ספרים הרבה מאוד בעניין האמונה הקדושה… "

אברהם נקרא ‘ראש למאמינים’ מכיוון שהיה מקרב אנשים לאמונה! ולא על שם אמונתו שלו. כי בודאי היו צדיקים רבים עד אברהם אבינו שהאמינו בה’, כמו אדם הראשון, חנוך, שת, נח, שם ועבר, ועוד, אלא שהם היו מאמינים לעצמם – ישבו במקומם ולא הלכו והפיצו את האמונה בעולם. רק אברהם הלך ויגע וטרח להפיץ את האמונה בעולם, וגם ציווה בניו אחריו לעסוק בדרך זו, והיו הולכים בדרך זו, לכן השם בחר בו, כמו שכתוב: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו וגו’".

בורא עולם ידע שבניו של אברהם ימשיכו את דרכו של אביהם – הפצת האמונה בעולם, לכן בחר באברהם שממנו יצא עם ישראל, שהם העם הנבחר, בניו של מקום. לכן זו גם הדרך של כולנו היום – להמשיך את הפצה של אבינו אברהם. ללכת ולקרב את העולם לאמונה. לתת שיעורים. ללמוד כל אחד את הספר ‘בגן האמונה’ וללמד אחרים. כללו של דבר – להפיץ את האמונה! על ידי זה נקרא מאמינים ונזכה שכל בני העולם יהיו מאמינים, כי אז יהיה נרגיש שאנו חיים בגן עדן כבר בעולם הזה, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש, אמן ואמן.