להתעורר בלי נס

 

 

כתוב בספרים, שכאשר היו אבותינו עבדים במצרים, הם שקעו במ"ט שערים של טומאה, ורגע לפני גאולתם היו ממש על סף שער החמישים של הטומאה, ואילו לא היו נגאלים והיו נשארים במצרים עוד רגע קל, היו שוקעים בחמישים שערי טומאה בלא תקומה ולא היו יכולים להיגאל עוד, והקב"ה הוציא אותם משם ממש ברגע האחרון, שזו סיבת החיפזון שהיה ביציאת מצרים.

 

וזו גם הסיבה שגאולת מצרים באה מלמעלה, בלי שום התעוררות ועבודה מלמטה, כי כאמור היינו שקועים במ"ט שערי טומאה, ולא יכולנו לעשות שום עבודה והתעוררות, וגאל אותנו הקב"ה ביד חזקה ובזרוע נטויה באותות ובמופתים, כלומר שהוצרך לקחת אותנו מתוך מצרים בעצמו, מחמת שלא היתה לנו שום עבודה רוחנית של התעוררות מלמטה בשביל לצאת משם בצורה מסודרת.

 

הדוגמא הזאת חוזרת על עצמה גם בימינו אנו, היינו שלפעמים אדם שוקע כל כך בדרכים מקולקלות ועקלקלות, עד שאם ישאר שם אפילו רגע אחד, כבר אי אפשר יהיה לגאול אותו משם ולהחזיר אותו בתשובה בדרך מסודרת ומתונה, והקב"ה מוכרח, כביכול, לעשות לאותו אדם ניסים ומופתים, כדי לגאול אותו מתוך אותה טומאה שהוא שקוע בה.

 

דבר זה מסביר את כל הסיפורים שיש היום, על בני אדם שמתו מוות קליני וראו מראות וחזיונות שצדיקים גדולים לא זוכים לראות, ועוד סיפורים מסמרי שיער על ניסים ושינויי הטבע שראו אנשים ובעקבות כך חזרו בתשובה. אין זה שבח כל כך לאותם אנשים, אלא מראה שהיו שקועים כל כך עמוק במ"ט שערי טומאה, עד שאי אפשר היה לגאול אותם בצורה מתונה ורגילה, אלא היה הקב"ה מוכרח, כביכול, להראות להם אותות ומופתים כדי להוציא אותם משם לפני שישקעו ללא תקומה ותאבד נשמתם לנצח חלילה, ה’ ירחם.

 

אכן הדרך הטובה היא דווקא על ידי שהאדם מתעורר מעצמו ומבקש מה’ שיקרב אותו אליו ולעבודתו, ובכך הוא מכין כלים להתקרב לה’ ואינו צריך לכל זה, אלא תשובתו היא קלה ומתונה בלא זעזועים וניסיונות גדולים, ואף על פי שאינו רואה חזיונות ומופתים, הרי הוא במצב טוב יותר מחברו שראה מה שראה, כי זו מדרגה יותר גבוהה לעבוד את ה’ בלא מופת ואות, כמובא בספר המידות.

 

גם בחיי היום יום צריך האדם לדעת, שכאשר קורה לו נס והוא ניצול מתאונה קשה וכדומה, אף על פי שצריך לשמוח ולהודות לה’ על הנס, אף על פי כן צריך שידע, שעצם זה שהוא נצרך להיכנס לתוך הסכנה ולהינצל ממנה בדרך נס, אין זה שבח כל כך, אלא זה בא לעורר אותו שיש עליו דין, ושהדרך שהוא הולך בא אינה טובה, וצריך הוא לפשפש במעשיו ולתקנם, כי אף על פי שניצל, סוף סוף היה בסכנת מוות, ויותר טוב היה אילו לא היה נקלע לאותה סכנה כלל.

 

עוד דבר שהקב"ה עושה בשביל לעורר את האדם מהשינה שלו ומהדרכים המקולקלות, הוא לשלוח לו יסורים או מכות ר"ל. זה יכול להתבטא בירידות רוחניות משמעותיות, או בביזיונות מהקרובים לו או הרחוקים וכו’ ר"ל. גם הייסורים האלה באים לגאול את האדם ולהציל אותו מלשקוע בדרכים שאין מהם חזרה.

 

וצריך כל אחד להאמין באמונה שלימה, בכל פעם שבאה עליו איזה צרה או מכה ל"ע, שזה מכוון גדול מאת ה’ לטובתו הנצחית, שתבוא עליו אותה צרה באותו האופן ובאותו הזמן. וידע נאמנה, שאם לא היתה באה עליו אותה צרה או ירידה באותו אופן ובאותו רגע ממש, היה בודאי שוקע באיזה טעות וטומאה שיתכן שאין מהם חזרה ר"ל.

 

לכן צריך מאוד להודות על כל ירידה או צרה שלא תהיה שבאה עליו כבר, כי הכל זה רחמנות של ה’, שראה שאם לא יעורר אותו ברגע זה ממש מתוך שינתו וטעותו, ילך בודאי מדחי אל דחי, עד שאי אפשר יהיה להחזירו בתשובה יותר כלל, או שעל כל פנים אי אפשר יהיה להחזירו בתשובה בלא איזה נס ושינוי הטבע שכרוך יהיה על פי רוב גם בייסורים קשים ביותר ר"ל. לכן טוב מאוד שיהיה האדם ערני ומודע לסכנות הרוחניות שיש בזה העולם, ויבין שכל מקרה שקורה לו מכוון מאת ה’ לטובתו הנצחית, על מנת להצילו מלשקוע בטעויות גדולות שקשה, או אפילו בלתי אפשרי, לצאת מהן.

 

וזהו מה שכתוב בהגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אף על פי שפשט הדברים הוא על יציאת מצרים גופא, דהיינו שאילו לא היו נגאלים אבותיו של אותו אדם, גם הוא לא היה נמצא פה היום, לכן גאולתם היא גאולתו. אלא שהדברים גם מרמזים לחיי היום יום של כל אחד ואחד, שצריך האדם להסתכל על כל המקרים שקורים לו כאילו הם יציאת מצרים, היינו שכמו שיציאת מצרים היתה מכוונת ממש לרגע האחרון שלפני השקיעה שאין אחריה תקומה ודרך חזרה, כך כל מקרה ומקרה יוצא דופן של נס או צרה, הוא מכוון ממש לרגע האחרון שלפני שקיעה בטעות שאין ממנה חזרה, ומזה יתעורר האדם להודות על כל מקרה שכזה בכל מאודו, ויתעורר מעומק הלב לפשפש במעשיו ולתקנם ולחזור בתשובה שלימה.

 

הסיבה לכך שהקב"ה מחכה לרגע האחרון, היא בשביל לתת לאדם אפשרות להתעורר מעצמו, שזו הדרך הטובה והנכונה יותר לחזור בתשובה, אלא שעל פי רוב אין האדם זוכה להתעורר מעצמו, ומה עושה הקב"ה?

 

בתחילה שולח לו רמזים עדינים במחשבתו או בדיבורים של בני האדם סביבו, או במקרים שמסבב לו לראות או שיבואו לידיעתו, ואם האדם מתבונן בהם ומתעורר מהם – מה טוב, ואם אינו מתעורר – הרי הוא שולח לו רמזים יותר עבים, אם הבין – מה טוב, ואם לא – אזי בועט בו וכדומה. אכן, אם אדם רואה שבאים לו ייסורים, צריך שידע שכבר הקדים לו הקב"ה הרבה רמזים לפני כן, ועתה שהוא מייסרו, אין זה אלא מחוסר ברירה, כביכול, לפני שישקע בטעות שקשה מאוד, או אפילו בלתי אפשרי, לתקנה בזה העולם.

 

על זה אמרו רבותינו ז"ל: די לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא. די לו לחכם ברמז בעלמא, ואילו השוטה צריך שיכו בו בפטיש ברזל בשביל שיתעורר, ולצערנו הגדול כולנו בחזקת שוטים בדור הזה, דבר המסביר את ריבוי הייסורים והצרות, אין זה אלא משום שאנו שקועים בשינה עמוקה ואין אנו זוכים להבין את רמיזותיו של הבורא הרחמן, והוא נאלץ, כביכול, בשביל טובתנו הנצחית, "לבעוט" בנו, בכדי שלא נשקע עוד יותר בטעותנו ורשעותנו מבלי דרך חזרה ר"ל.

 

וזה עניין ספירת העומר, שאחרי שה’ גאל אותנו באותות ובמופתים ובלי שום עבודה שלנו, אנו מבינים שזו אינה מחמאה גדולה, כי זה מעיד על מצבנו הרוחני הירוד, ולכן אין אנו ראויים על ידי כך לקבל את התורה עדיין.

 

וכי בגלל שהיינו שקועים כל כך עמוק במ"ט שערי טומאה, עד שה’ היה צריך לגאול אותנו באותות כאלה, בגלל זה אנו נעשים ראויים לקבל את התורה? לכן בספירת העומר אנו מתחילים לעסוק בעבודה של התעוררות מלמטה, שרק על ידה אפשר לקבל את התורה. ומזה ילמד אדם קל וחומר לעצמו, שאף על פי שהקב"ה הראה לו ניסים וקרב אותו אליו, אין זה אומר שהוא יקבל גם את התורה, כי קבלת התורה היא רק על ידי עבודה עצמית – שיכין האדם את עצמו וישתדל לקדש את עצמו מלמטה, ומשמים יעזרו לו ויוכל לקבל את התורה באמת. כי עיקר ההתקרבות לאבינו שבשמים אינה על ידי ניסים ומופתים, אלא על ידי עבודה של רצונות והתעוררות, שעל ידי זה נוצרים כלים להתקרב אל ה’ כסדר, בבינה ובהשכל, כי זו תכלית האדם – לצאת מהמדמה ולעלות אל השכל, וזה אי אפשר אלא על ידי הרבה הקדמות והכנות, שזה עניין ספירת העומר, שהיא הכנה והקדמה לקבלת התורה.

 

ה’ יזכנו לעבוד כסדר את ה’ בבינה ובהשכל ולא נצטרך לניסים ולזעזועים בשביל לשוב אל ה’, אלא נתעורר תמיד מעצמנו, ונחפש תמיד בכל מחשבה דיבור ומעשה, מה ה’ מרמז לנו, ובמה אנו צריכים לתקן עצמנו, ובזכות זה נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן ואמן.