להתראות, הורים

מה עושים כשהילד מחליט פתאום שהוא
לא רוצה להיות בקשר עם ההורים? ואיך
מגיבים, בפרט כשאת ההחלטה הקשה
הזו מקבלים במייל? הרב ברוידא משיב.
 
 
שלום לך הרב ברוידא,
 
שאלה לנו אליך, מהי עצת התורה להורה שבנו החליט פתאום שהוא לא רוצה להיות איתו בקשר יותר? הילד החליט שההורה עשה דברים שפגעו בו ולכן עליו לעשות חשבון נפש ולהתבונן בעצמו. זה קרה כמו רעם ביום בהיר. ומה שכואב עוד יותר – את דבריו אמר, או יותר נכון כתב במייל ששלח לנו מיד אחרי ראש השנה. האם זו דרך להתחיל את השנה, על ידי הפרת אחד הציוויים החשובים בעשרת הדיברות? איננו דתיים, הבן כן, אבל חיינו מלאים בערכים יהודים. אנחנו אוהבים את הבן שלנו, שהיום נשוי ואב לילדים משל עצמו, אך איננו יודעים איך לגשת אליו. יש לך עצה או דרך בשבילנו? הורים כואבים.
 
להורים הכואבים שלום רב,
 
ראשית, הצטערתי מאוד לקרוא על מה שאתם חווים בקשר המשפחתי שלהם. אולם, כאשר הגיר ברכב לא עובד כמו שצריך, עדיף לשחרר את גלגלי השיניים שהסתבכו מאשר להפעיל כוח ולשבור ולהרוס אותו עד כדי חוסר תקנה. כי אם זה קרה, הרי שהכל לטובה וזוהי גם הזדמנות לתקן. ואם זה לא היה קורה, אף אחד לא היה משתנה. המשימה שלנו בעולם הזה היא תמיד לשנות, להשתפר ולתקן את עצמנו, אז בואו נתחיל להסתכל על תסבוכת זו כעל קרש קפיצה, הזדמנות לבנות קשר הורים-ילדים בריא יותר.
 
כדי להגיע להבנה מועילה ויוצרת של מה שקרה לכם, אנא רשמו לעצמכם שלוש עובדות רוחניות, ושימו לב איך הן מתאימות לכם במצב הנוכחי:
 
הכל מהשם – במקום להטיח האשמות בבנכם, התמקדו בבורא עולם. הבן לא הגורם לניתוק הקשר, השם גרם לך ויש לזה סיבה ומטרה. אני ממליץ לכם בחום לקרוא את ספרו של הרב שלום ארוש – בגן האמונה, שמרחיב את העיקרון של – הכל מהשם.
 
השם מנהל את העולם מידה כנגד מידה – כמו בפיזיקה, הפעולות שלנו יוצרות תגובות המשך. למשל, בורא עולם שופט אותנו באותה מידה שאנו שופטים אחרים, או יותר נכון מודד אותנו כשם שאנו מודדים אחרים. בורא עולם מדבר אלינו בשפה שאנו יכולים להבין. לכן, אם הילדים שלנו לא כל כך מכבדים אותנו אנו חייבים לבדוק את הכבוד שלנו כלפי בורא עולם, שהרי הוא אבינו ואנו ילדיו. במקום לכעוס ולהיות עצובים בגלל המקל של הבורא – מי שמעביר לנו את המסר, דבר שלא מוביל לשום דבר, עדיף יהיה אם נחזק את התחומים בהם אנו חלשים. למשל, אם אנו מדברים בזמן התפילה בבית הכנסת, או בזמן קריאת התורה וכן הלאה, דברים שמבטאים חוסר כבוד מוחלט לבורא עולם.
 
אין ייסורים ללא עוון – הקשיים והאתגרים שאנו חווים בחיים אינם אקראיים כלל, הם חלק מההשגחה המדויקת של בורא עולם עלינו, על כל אחד מאיתנו. בקשר למכתב שלכם, ציינתם שבנכם הנשוי כתב לכם את דבריו "כרעם ביום בהיר". במילים אחרות, אתם רוצים שאאמין שבנכם עשה תפנית חדה וקשה לפתע פתאום, לא מוצדקת כלל וכלל, ופשוט יצא מחייכם? קשה לי להאמין. הרי אין כמו הורים כדבר יקר לילד – הבית החם והאוהב של אבא ואמא. ילד לא 'חותך' פתאום את הקשר עם הוריו בלי שום סיבה. והתעללות, בין אם מילולית או פיזית, היא לא מה שהתוקף מגדיר אלא מה שהקורבן מגדיר. אם בנכם מרגיש שהייתה התעללות, כנראה שפגעתם בו. לכן, עליכם לבדוק היכן הדבר נעשה ולפייס אותו, בדיוק כמו שהייתם עושים לו הייתם פוגעים באדם זר.
 
ציינתם שבנכם אדם דתי ואילו חייכם מלאים בערכים יהודים – זה לכשעצמו מראה את הדרך השיפוטית בה אתם נוקטים כלפי ילדכם. מה גם שהחלטתם שבנכם הפר את אחד הציוויים החשובים בעשרת הדיברות: כבד את אביך ואת אימך. הרשו לי לשאול, מי קבע שזה כך? רש"י מציין שמצוות כיבוד הורים היא הדיבר החמישי ואילו שמירת השבת היא הדיבר הרביעי. נראה שאתם נפגעים כשפוגעים בכבודכם, אבל האם אתם מכבדים את בורא עולם? האם "חיים מלאים בערכים יהודים" כוללים גם את המצווה היקרה לבורא עולם של שמירת השבת? או שאתם חיים בסטנדרטים כפולים? לפי עניות דעתי, חיים כאלה משמעם לדרוש מהילדים את מה שאתם לא עושים.
 
ובקשר לתורה. התורה לא מבקשת משום ילד להיות חולה – בגופו או בנפשו, בגלל שהוא מצווה לכבד את הוריו. גם אם הורה מעולם לא הרים יד על ילדיו, אולם מבוקר עד ערב הוא מבקר אותו, מעיר לו כל הזמן, מבזה אותו והורס את שמחת חייו, גם ילד כזה לא ירצה קשר עם הוריו, אלא ירצה לחיות חיים בריאים ומתוקנים, אחרי שיתקן כמובן את הנזק שנגרם לו מבית.
 
לכן, אם אתם באמת רוצים קשר בריא עם ילדיכם, נסו לפתח קשר בריא ותקין עם בורא עולם, אבא שבשמים. כשתפנו אליו באמת ותבינו את הצער שנגרם לבנכם, תראו פלא גדול – הילד ירצה להיות איתכם בקשר.
 
כולי תפילה שתזכו לבנות קשר בריא ונכון עם בנכם. אם תקבלו את עצתי, אני מבטיח לכם שזה מה שיקרה. יהי רצון שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה, לייזר ברוידא.