לוחמי החופש

עץ טוב לא גדל בנעימות ובקלות

רוחות חזקות, עץ חזק יותר

שמים רחוקים, עץ גדול יותר

סופות חזקות, עץ חסון יותר

על ידי שמש וקור, גשם ושלג

גם עצים וגם אנשים גדלים טוב יותר.

מילים (בתרגום חופשי) משירו של דאגלאס מאלוך – עץ טוב (Good Timber)

שחרור

בעולם הגשמי שלנו, שבירת כל סוג של התנגדות למחסום היא כמו להשתחרר מאזיקים. חופש לא קשור לחוקים או לנורמטיביות. וכמו כל דבר אחר בעולם גם הוא סוג של שקר אם מבינים או מפרשים את המושג הזה לא נכון. כי מה שאנו מחשיבים כצרה גדולה הוא בסך הכל בלון מלא אוויר. כל זמן שהוא קשור לאדמה ומחובר, האוויר בתוכו משרת מטרה. ברגע שהוא משתחרר, הוא כלום.

למלכות רומי (רומא) היו חוקים בעזרתם משלה על אימפריה עצומה, רוב הזמן. אולם למשך שבוע אחד הם חגגו פסטיבל אלילי שנקרא סאטורנליה (של האל הרומי סאטורנוס) בו החוקים היו בטלים ולא קיימים. אף אחד לא היה נזרק לכלא אם גנב, רצח או עשה כל פשע שבימים כתיקונם היה מבלה את שארית חייו מאחורי סורג ובריח.

הייתה זו הגרסה של הרומאים למושג שחרור. החופש שלהם היה שחרור מכל מה שעצר את מאווייהם הפיזיים.

למה יוסף היה לבד עם אשת פוטיפר בבית? כנראה שבאותו זמן כל באי ביתו של פוטיפר השתתפו באיזה פסטיבל שהתקיים במצרים אחת לשנה, ההשתתפות שמן הסתם הייתה חובה. וכידוע, פוטיפר היה שר בקבינט של האימפריה המצרית, לכן הייתה צריכה להיות סיבה מספיק טובה ומשכנעת על מנת להשאיר את אשת השר עם עבד זר…

כזו הייתה מצרים. כך הייתה גם רומא. וכך מכנים בשפת הקודש את סוג הריקנות הזו – עמא ריקא (עם ריק).

חופש

בכל יום אנו מצווים לזכור את יציאת מצרים. בורא עולם שבר את שלשלאות העבדות אחרי 210 שנים והוציא אותנו אל החופש. החופש שלנו הוא לא השחרור של הגוף, אלא שחרור של הנשמה מהכלא הגשמי, הפיזי. עבורנו, אלה הם המרסנים הגשמיים שמשחררים אותנו. אנחנו כמו העץ השתול על פלגי מים. זה לא השחרור של העץ מהאדמה שגורם לו לגדול, אלא עד כמה עמוק ישלח את שורשיו מתחתיו, זה מה שיגרום לענפים שלו לגעת בשמים.

חירות

להיות מסוגלים לאכול מה שאנו רוצים, לגעת במה שאנו רוצים ולקנות כל דבר שמדגדג את הדמיון שלנו – אלה לא חופשים, אלא שחרורים. חופש הוא היכולת לעשות משהו. יש לי מחשבה (שהיא משוחררת מכל דבר) לרוץ חמישה קילומטרים, אבל לא את החופש לעשות זאת. רק ברגע שאני מתרגל את השחרור הזה והופך אותו למשהו אמיתי, למשל – לקום בחמש בבוקר כל יום, להימתח, ולרוץ כמה שיותר רחוק כל יום עד שארוויח את החופש שלי, כן גם את זה של לרוץ לתחנת האוטובוס בדרך לעבודה…

זה לא רק שחרור מכבלים שכובלים את הגוף, אלא בעיקר מאלה שכובלים את הנשמה…

חופש הוא מעל הכל ההזדמנות להתקרב לבורא עולם. רק על ידי קיום המצוות אנו מחזקים את הנשמה ועוזרים לה להשתחרר מהדרישות הבלתי פוסקות של הגוף, ולחזור למקום של החופש האינסופי – החירות האמיתית, אלוקים.

זה כמובן מצריך הכנעה של הגוף. ביום ראשון אנחנו חייבים לקום, להתפלל וללכת לעבודה. אבל יום קודם לכן, בשבת – אנחנו חייבים לקום, להתפלל ולא ללכת לעבודה.

בכל רגע עלינו לרסן את הפה מלומר דיבורים שיפגעו באנשים, את העיניים מלהתאוות לדברים לא לנו, את האוזניים מלשמוע רכילות ודברי לשון הרע.

אנחנו חייבים להגביל את האוכל שאנחנו אוכלים. אנחנו חייבים להציג גבולות לזמן השינה שלנו. חייבים לצמצם את הזמן בו אנו לא עושים שום דבר. למה? כי כדי שעץ החיים יגדל בתוכנו, העצמי-הגשמי שלנו חייב להיות מושרש במקום הכי עמוק באדמה.

כולנו מחויבים לקיים את שבע מצוות בני נוח, ואת המצוות של משה רבינו. החוקים של אלוקים מגבילים את הגוף כדי לשחרר את הנשמה.

זו התשובה ללמה אדום (עשיו) שונא ליעקב. זה למה רומי וישראל הם אויבים נצחיים. אחד מעלה את הגוף, ואחד מעלה את הנשמה. אבל רק אחד יכול לנצח.

אז עכשיו שאלה היא, על החופש של מי אתם נלחמים?